windowssupport.org The Activation Keys and Download Links will be sent directly to the email address associated with your purchase after payment is confirmed. Deliveries are generally completed in 5 - 60 minutes, but may take longer depending on the time of purchase. Office Professional Plus 2016 Key online windows 10 key online office-professional-plus-2013 key parajumpers sale canada goose sale In Memoriam / לזכרו של נלסון מנדלה "מדיבה" - 2013-1918 / מסע ארוך בדרך לחירות, מאת נלסון מנדלה
מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

29/1/2013-12/10/2017
In Memoriam / לזכרו של נלסון מנדלה "מדיבה" - 2013-1918 / מסע ארוך בדרך לחירות, מאת נלסון מנדלה חדש
האנשים השקופים במאהל חסרי הבית בארלוזורוב בת"א / כתב וצילם: יוסף אלגזי
יום הזעם נגד תוכנית פראוור / הממשלה הכריזה מלחמה נגד הבדואים
מצרים: יולי 1952, יולי 2013 / יוסף אלגזי
מה אנו חבים לברדלי מנינג - מאת אוואן ג'ונס
הפנים המכוערות מאוד של ישראל: גזענות של יום-יום
הצעיר שניצח ללא נשק את הצבא החזק ביותר במזרח התיכון
יגאל סרנה: חייו של הילד מת מוחמד
נחנכה ככר ע"ש אמיל חביבי בחיפה / دشنت مدينة حيفا دوار على اسم أميل حبيبي
יוסף אלגזי: קדושת החיים כנגד פולחן המוות
- ע. הילדסהיים: התוכנית הכלכלית של לפיד / - יעלון בעיני ראש השב"כ לשעבר / - י. גורביץ': על שר הפנים גדעון סער
נאום הרעב: מכתבו של האסיר הפלסטיני סאמר אלעיסאווי לחברה הישראלית
שתיקת הכבשים. בעקבות הקרנת הראיון בטלוויזיה עם "א' ממשרד התחבורה" בפרשת משה קצב / יוסף אלגזי
דו"ח הגזענות בישראל 2012
עודד פלר ויונתן ברמן: הלסבית לא הביאה ראיות. אפשר לישון טוב בלילה. / אות יקיר זכויות האדם הוענק לעודד פלר
סלמאן מצאלחה: סוריה האחרת
כנס "צוותא" בת"א לסיכול תוכנית הממשלה לנישולם של הבדואים מאדמתם בנגב / YouTube
8 במארס, יום האשה הבינלאומי / האתגר שמציבה ג'ומאנא חדאד מלבנון
הדרך ללינץ' עוברת בכנסת / מתוך אתר "שישים ואחת"
יוסי רוזנמן: אזרחי ישראל הפכו מטרה לסחיטה
ארגוני זכויות אדם קוראים ליועץ המשפטי לממשלה להורות על פתיחת חקירה לנסיבות מותו של האסיר ערפאת ג'רדאת
הגנתם של נשיא התעשיינים לשעבר, יו"ר ההסתדרות, השופט בדימוס זמיר וח"כ מסיעת חד"ש על בית-הדין לעבודה אינה צודקת / י.אלגזי
תשתקי כשאת מדברת אלי / ואן דר גראף אחותך
חורבן בבקעת הירדן הכבושה
הבחירות לכנסת ה-19: התוצאה שגרמה לי הרבה סיפוק ונחת / יוסף אלגזי
יגאל סרנה: חודשיים אחרי המלחמה. מסע דרומה.
תורכיה: הפמיניסטית פינאר סלק (Pinar Selek) נדונה למאסר עולם / י.אלגזי

In Memoriam

לזכרו של נלסון מנדלה "מדיבה"

Nelson Mandela, "Madiba"

2013-1918

מסע ארוך בדרך לחירות*

מדיניות האפרטהייד פערה פצע עמוק ולאורך שנים בארצי ובתוך עמי. נזדקק לשנים רבות, ואולי גם לדורות, כדי לרפא פגע רע זה. (...)

לא פסקתי מלפגוש גברים ונשים שסיכנו, ואף הקריבו את חייהם למען הרעיון האחד. פגשתי באנשים  שלא נשברו חרף העינויים שסבלו, שהפגינו כוח והתנגדות מעבר לכל דמיון. מתוך ניסיוני, למדתי שהאומץ אינו מתבטא בהיעדר פחד, אלא ביכולת להתגבר על הפחד הזה. גם אני, פחדתי, אך התגברתי על הפחד הזה מאחורי מסכה של תעוזה.

מעולם לא איבדתי את התקווה שיתחולל השינוי לו ייחלנו. זה התגשם לא רק בזכות אותם הגיבורים, אלא בזכות אותם גברים ונשים מפשוטי-העם של ארצי. תמיד ידעתי שבעומק ליבו של האדם טמונים חמלה ונדיבות. איש לא נולד שונא אדם אחר בשל צבע עורו, בשל מוצאו, או בשל דתו. אנשים חייבים ללמוד לשנוא, ואם הם מסוגלים ללמוד לשנוא, ניתן ללמד אותם לאהוב גם כן, מאחר והאהבה נולדת בצורה טבעית יותר בליבו של כל אדם מאשר ההיפך. אף ברגעים הקשים ביותר בכלא, כאשר חברי ואני הגענו לאפיסת כוחות, תמיד הבחנתי בזיק של אנושיות אצל אחד השומרים, אפילו לשנייה אחת, אך זה הספיק לי כדי לחזק את רוחי ואִפשר לי להתקדם הלאה. טוּב-ליבו של האדם היא להבה שניתן להסתירה, אך שלא ניתן לכבותה.

התחלנו את המאבק בעיניים פקוחות, בלי אשליות ומבלי לצפות שהדרך תהיה קלה. כאשר הצטרפתי כאיש צעיר לקונגרס הלאומי האפריקאני, הייתי מודע למחיר הגבוה ששילמו חברי למאבק  בשל אמונתם, ואכן המחיר הזה היה גבוה למדי. באשר לי, מעולם לא הצטערתי בשל התגייסותי למאבק. תמיד הייתי מוכן להתמודד עם המבחנים בפניהם הועמדתי באופן אישי. ואולם, משפחתי שילמה מחיר נורא בשל התגייסותי, אולי מחיר גבוה למדי.

 

 

בחיים, לכל אדם מחויבויות כפולות – כלפי משפחתו, הוריו, רעייתו וילדיו, כלפי עמו, קהילתו וארצו. בחברה האזרחית והאנושית, בפני כל אדם עומדת האפשרות למלא את מחויבותיו בהתאם לנטיותיו ולכישוריו. ואולם בארץ כמו דרום אפריקה, היה זה כמעט בלתי אפשרי לאדם ממוצא ובצבע כמו שלי  למלא מחויביות אלו. בדרום אפריקה, אדם צבעוני שניסה לחיות כבן אנוש היה נענש ומבודד. בדרום אפריקה, אדם שניסה למלא את חובתו כלפי עמו,  בעל כורחו היה נעקר מבני משפחתו ומביתו. הוא היה נאלץ לחיות בתוך מציאות של חשאיות והתנגדות. בהתחלה, לא אני בחרתי לשים את עמי מעל למשפחתי, ואולם בנסותי לשרת את עמי, גיליתי שלא יכולתי למלא את המחויבויות שלי כבן, כאח, כאב וכרע.

בדרך זו, את המחויבויות שלי כלפי עמי, כלפי אלפי דרום-אפריקאים שלא אכיר ולא אפגוש מעולם - מילאתי על חשבונם של אנשים אותם הכרתי ואותם אהבתי מאוד. היה זה פשוט, ובכלל לא מובן, כאשר ילד שאל את אביו: "מדוע אינך יכול להצטרף אלינו ?", ואז, נאלץ האב היה לומר את המלים איומות: "חוץ ממך ישנים ילדים נוספים, אלפים אחרים..." וקולו היה נשבר.

לא נולדתי עם רעב לחרות. נולדתי בן חורין – חופשי בכל המובנים להם הייתי ער. חופשי לרוץ בשדות ליד הבקתה של אמי, חופשי לשחות במימיו הצלולים של הנחל שחצה את הכפר שלי, חופשי לקלות תירס תחת הכוכבים ולרכב על גבם הרחב של שוורים אשר פסעו לאיטם. כל עוד צייתי לאבי וכיבדתי את המנהגים של השבט שלי, לא הייתי מוטרד בשל החוקים שחוקק האדם או אלוהים.

רק כאשר הבנתי שהחופש ממנו נהניתי בימי ילדותי אינו אלא אשליה, וכאשר גיליתי בתור עלם צעיר שכבר נטלו ממני את חירותי - אי-אז התחלתי להיות צמא לחירות. בראשית, בתור סטודנט, לא ביקשתי את החירות לעצמי בלבד, את החירות לבלות את לילותי מחוץ לבית, לקרוא כל מה שמצא חן בעיני,  וללכת לכל מקום שחפצתי ללכת אליו. מאוחר יותר, כעלם צעיר ביוהנסבורג, שאפתי לחירויות אלמנטאריות וחשובות כמו לנצל את היכולות שלי להרוויח את לחמי, להינשא ולהקים משפחה – שאפתי לחירות שאינה כבולה בסד של חיים של אי-צדק.

אי-אז, לאט-לאט, גיליתי שלא רק שלא הייתי בן-חורין, אלא שגם אחי ואחיותי לא היו אף הם בני חורין. הבחנתי בכך שלא רק החירות שלי היתה מוגבלת, שגם בני אדם נוספים חיו במצבי. אי-אז הצטרפתי לקונגרס הלאומי האפריקני; אי-אז הרעב שלי לחירות אישית הפכה לרעב לחירות לכל בני עמי. שאיפה זו לחירות לפיה עמי אמור לחיות בכבוד ובגאווה, הפכה אדם צעיר ומבוהל לאדם  בעל תעוזה, היא הובילה עורך-דין אשר כיבד את החוקים להפוך   לפושע, היא הפכה גבר נשוי שאוהב את משפחתו לאדם נודד, היא אילצה אדם המאוהב בחיים לחיות כנזיר. אין בי לא אומץ-לב ולא מסירות נפש יותר מאשר לכל אדם אחר. מהרגע בו נהייתי מודע לעובדה שהעם שלי אינו בן-חורין, אי-אז גיליתי שאינני יכול ליהנות מהחירויות העלובות והמוגבלות מהן נהניתי עד אז. החירות אינה ניתנת לחלוקה. את הכבלים אותם נשא כל אחד מבני העם שלי, כולם נשאו אותם; את הכבלים שכולם נשאו, גם אני נשאתי אותם.

במהלך אותן שנים ארוכות של בידוד, הרעב הזה לחירות עבור בני עמי הפך לרעב לחירות עבור כולם, לבנים כשחורים. ידעתי היטב שהמדכא חייב להיות משוחרר כמו המדוכא. אדם השולל את החירות של אדם אחר הינו שבוי לשנאה, הוא כלוא מאחורי סורגים של דעות קדומות וצרות אופקים. אינני באמת חופשי אם אני שולל את החירות של זולתי, כשם שאינני בן-חורין אם שוללים את חירותי. המדכא כמו המדוכא הם שניהם משוללי כל אנושיות.

כאשר יצאתי משערי הכלא, זו היתה שליחותי: לשחרר בעת ובעונה אחת את המדוכא ואת המדכא. ישנם אנשים המכריזים שמשימה זו הושגה. אך אני יודע שלא כך הדבר. האמת היא שאיננו עדיין בני חורין; אנחנו רק השגנו את החירות להיות בני-חורין; השגנו את הזכות לא להיות מדוכאים. עדיין לא צעדנו את הצעד האחרון במסע שלנו. אנחנו רק עשינו את הצעד הראשון במסע הארוך יותר והקשה יותר. להיות בן-חורין אין משמעו להשתחרר מהכבלים. להיות בן-חורין משמעו לחיות בדרך שתכבד את החירות של כולם ותחזק אותה. המבחן האמיתי של דבקותנו לחירות מתחיל רק עתה.

צעדתי דרך ארוכה לחירות. השתדלתי לא להסס; עשיתי הרבה צעדים שגויים. ואולם גיליתי את הסוד הזה: אחרי שמעפילים על גבעה גבוהה, כל מה שאנחנו מגלים הוא שעדיין מצפות לנו גבעות נוספות שעלינו להעפיל אותן. נעצרתי לרגע כדי לנוח, כדי להביט על הנוף המרהיב שנשקף מול עיני, כדי להסתכל לאחור לעבר אותה דרך הארוכה שעברתי. אני יכול לנוח רק לרגע; עם החירות באות המחויבויות; אינני מעז להתעכב מאחר שטרם הגעתי לסוף דרכי הארוכה.

------------

* מתוך פרק הסיכום באוטוביוגרפיה של נלסון מנדלה, "מסע ארוך בדרך לחרות", המהדורה הצרפתית:

Nelson Mandela, Un long chemin vers la liberté, autobiographie, Paris, Fayard, 1995, pp. 642-645.

תרגום חופשי: י. אלגזי

 

 

 

11/12/2013