windowssupport.org The Activation Keys and Download Links will be sent directly to the email address associated with your purchase after payment is confirmed. Deliveries are generally completed in 5 - 60 minutes, but may take longer depending on the time of purchase. Office Professional Plus 2016 Key online windows 10 key online office-professional-plus-2013 key parajumpers sale canada goose sale ירושלים החדשה / דרמה מאת דייויד אייבס בתיאטרון החאן, ירושלים / בועז טרינקר: ראיון עם הבמאי סיני פתר
מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

14/11/2011-12/10/2017
אלכסנדריה - שירי נוסטלגיה / اسكندرية – أغاني حنين / Alexandria – Nostalgic Songs
אלבר לוֹנְדְר - 1932-1884 / העט המושחז
אלבר לונדר : יהודי נודד, האם הגעת? (קטע*)
מרים אלגזי-גרא: ח י י ם - קטעים מתוך אסופת זיכרונות אישיים ממלחמת העולם השנייה.
...ועל כל פשעים תכסה אהבה / יעל אונגר
צילום מגויס / עודד ידעיה, אש ורודה
ירושלים החדשה / דרמה מאת דייויד אייבס בתיאטרון החאן, ירושלים / בועז טרינקר: ראיון עם הבמאי סיני פתר
נתן רועי: בפנתיאון של נובודוביצ'י עם חרש אילם
אמיל זולה - "תמורת לילה של אהבה" (ספר חדש, קטע)
אמאל אלמת'לות'י (שירים) / آمال المثلوثي (أغاني)
הסופר יצחק שָמי (1949-1888) / נתן רועי: יצחק שָמי, ערבי–יהודי נשכח / חנן חבר (בקולו) על יצחק שָמי
טאהא מוחמד עלי - طه محمد علي (1931-2011) - שלושה שירים / ثلاث قصائد
יעקב בסר – 2006-1934 / שיר חורף
אטהואלפה יופנקי - Atahualpa Yupanqui
צ'ארלס דיקנס / 1870-1812 - סופר העשׁוּקים והחלכאים
צ'ארלס דיקנס / מחווה-הוקרה / ניצול ילדים באנגליה הוויקטוריאנית
אלני קראינדרו - Eleni Karaindru / קטעי מוזיקה, יוון
אמן, אמונה, אמנות - הגלריה לאמנות של גבעת חביבה, תערוכה קבוצתית - 20.1-20.2.2012
"אמא, אדמה" – סרט תיעודי / בימוי: רבקטל פיינה
סדנאות צילום בכפרים הבדואים אלסרה ואל-עראקיב בנגב
נתן אלתרמן: תפילה לשנה החדשה
סזריה אבורה - הדיווה היחפה מ-Cape Verde איננה
נתן אלתרמן - אל תתנו להם רובים (1935)
חשופות (Whistleblower), סרט - סחר נשים בחסות "כוח השלום" של האו"ם בבוסניה
וִיקְטוֹר חַרַה – Victor Jara: אֲנִי זוֹכֵר אוֹתָךְ, אָמָנְדַּה / יחד נמצא את הדרך - שני השירים בקולו / תרגום: אלעד זמיר
רוזה אשכנזי, קנרית מתוקה שלי, שירים – Roza Eskenazi

ירושלים החדשה / דרמה
מאת דייויד אייבס בתיאטרון החאן, ירושלים

דרמת בית משפט תיאולוגית-פילוסופית חריפה, המציגה את העימות בין הפילוסוף ברוך דה שפינוזה (1632-1677) הנאשם בכפירה, לבין פרנסי הקהילה היהודית באמסטרדם. במהלך שימוע שנערך בבית הכנסת של הקהילה, מגן הפילוסוף על תורותיו הרדיקליות, בהן הוא מזהה בין אלוהים לטבע, שולל את מקורם האלוהי של כתבי הקודש ודוגל בחירות המחשבה והדיבור. לאחר מספר שעות של דיון הוא מנודה מן הקהילה היהודית ומוטל עליו חרם בלתי הפיך (החרם הגורף ביותר שהטילה הקהילה אי פעם)

 

ראיון עם הבמאי סיני פתר

מאת בועז טרינקר*

כמעט שש שנים לאחר שביים את הצגתו הקודמת בחאן, "מאכינל", חוזר הבמאי סיני פתר לביים את שחקני הלהקה ב-"ירושלים החדשה", מחזה חדש ומטלטל בו מגולל המחזאי דייויד אייבס את פרטי השימוע שערכו פרנסי הקהילה היהודית באמסטרדם לפילוסוף בן המאה ה-17 ברוך שפינוזה ושהסתיים בהחרמתו.

צילומים: יעל אילן

 

 ברוך דה שפינוזה

 

בהערה בתחילת המחזה מציין המחבר כי העובדות לגבי קורות השימוע מועטות מאוד וכי מלבד כתב החרם עצמו אין כל תיעוד לשהתרחש באותו לילה. המחזה עצמו הוא מלאכת מחשבת של שזירת סוגיות מהגותו של שפינוזה וההקשר החברתי הבעייתי של קהילה יהודית מלוכדת בתוך חברה נוצרית אירופאית עם סיפורים אנושיים מרגשים של הדמויות השונות – חברותו של שפינוזה עם הצייר סימון דה פריס, אהבתו האסורה לקלרה הנוצריה, האיבה בינו לאחותו למחצה רבקה על רקע עסקי המשפחה והתמרדותו באביו הרוחני, הרב מורטרה.

על הדיוק וההיצמדות לעובדות היסטוריות מספר סיני פתר, "מקריאת המחזה ברור שהביוגרפיה 'שפינוזה' מאת סטיבן נדלר שיצאה לפני 12 שנה הייתה השפעה מאוד משמעותית עליו. המחזאי דייויד אייבס אסף אל תוך אירוע החרם מידע רב שהוא צבר על שפינוזה, על הדמויות שסבבו אותו, על הקהילה היהודית באמסטרדם. הוא עשה כמה שינויים והתאמות לצרכיו הדרמטיים, כמו בדמותו של פרנס הקהילה בן-ישראל, שלא ממש היה כפי שתואר במחזה. מעולם לא תועדה בגידה של סימון דה פריס בחברו שפינוזה, אבל במחזה הוא מקבל את התפקיד הזה. ככל שאנו מעמיקים בעבודה על המחזה אנחנו מגלים בתוכו דווקא תווים נוצריים. ההתקפה על שפינוזה, שהיא התקפה תיאולוגית לכאורה, מצטיירת דווקא בגוון ישועי - החל מהבחורה קלרה שנצמדת אליו כמו מריה, היהודה איש קריות – סימון, והרומאי – פלקנבורג – וכלה מהתביעה משפינוזה להתוודות."

בזמן שחלף מאז הפקתו הקודמת בחאן עבד פתר ב-Theater J בוושינגטון וביים שם מספר הפקות ביניהן הפקת הקאמרי האורחת "השיבה לחיפה" שזכתה לכותרות לאחרונה כשהשחקנית רוזינה קאמבוס הוכרזה כמועמדת לפרס הלן הייז היוקרתי על תפקידה בהצגה.

"העבודה ב-Theatre J פתחה עבורי דווקא בוושינגטון חלונות ליהדות שהיו סגורים עבורי כאן בארץ", מספר פתר. "אתה עובד בתוך בועה יהודית במרחב גוי, אז מן הסתם סוגיות יהודיות והשיח עם הקהל היהודי הופכים להיות הזהות שלך. השהות שם עזרה לי מאוד להתקרב לדילמות האזרחיות של שפינוזה כלפי הסדר הקיים בהולנד. המחזה הזה מצליח מאוד בארה"ב והופק במספר מקומות. אין ספק שעבור יהודים החיים בחו"ל המישור הגלותי במחזה הרבה יותר חזק".

 הרלוונטיות של התכנים התיאולוגיים במחזה קיבלה משנה תוקף כשבמהלך השבועות הראשונים של החזרות התפרסם בעיתון 'הארץ' סקר מפתיע על מידת האמונה של יהודים בני זמננו באותן התיזות שבמחזה משמשות להתקפה על שפינוזה. "לפי הסקר יותר מ-70% מהיהודים בני זמננו מאמינים באותם עיקרים שבגללם שפינוזה הוחרם, הם מותחים את הגבול באותם מקומות. כל הדברים שעליהם שפינוזה בן ה-24 העיז להגיד 'זה לא הגיוני', רוב האנשים סביבנו דבקים באמונות האלה ואפילו ישנה מגמת התחזקות לפי הסקר".

למרות שלמחזה עצמו נחשף פתר בווישנגטון, היה זה המנהל האמנותי מיכאל גורביץ' שניגש אליו עם ההצעה לביים אותו. ההיענות לא הייתה מיידית, "אני לא הייתי בטוח, אבל הוא החדיר בי את הביטחון לגשת לעבודה הזו. הקשיתי קושיות אל מול ההצעה שלו ולאט לאט השתכנעתי. לזכותו של מיקי, הקהל של החאן מגיע להצגה הזו אחרי כמה וכמה שנים של חוויות תיאטרליות שכמעט תמיד שזור בהן אלמנט פילוסופי אמיתי."

המחזה מכיל ציטטות רבות ממאמרים וספרים של שפינוזה ואנקדוטות מחייו שפורסמו רק שנים רבות אחרי החרם. הוא מציב לבמאי, לשחקנים וגם לקהל אתגר לא פשוט, משום שעל פניו הוא נראה ממש כדיון תיאולוגי.על הגישה לטקסט הזה מספר פתר, "אנחנו לא תלמידי פילוסופיה וכולנו מגיעים כהדיוטות. אני עסקתי בחומר מספר חודשים קודם לתחילת החזרות והשחקנים התחילו לאחרונה. אנחנו לומדים את הסוגיות ואת העמדות המנוגדות בתוך כל סוגיה, אחרת אי אפשר לעמוד מאחורי הטקסט הזה. לא מספיק לדעת מה אני מרגיש, אלא גם מה הטענה עצמה. זה לא קיים בהכשרה שלנו, וגם בעשייה של התיאטרון הישראלי זה כמעט לא קיים. הבון-טון הוא 'להרגיש', לפעול ממקורות פסיכולוגיים, וכאן יש אירוע שדורש מאיתנו גם לשים לב למה אומרים, ולא רק איך. האתגר של ההצגה הוא להשתתף בהארה של שפינוזה. בעזרת מתנגדיו ואירוע החרם הוא מגבש לעצמו תמונת עולם יציבה יותר. דרך קלרה הוא מתבונן בשאלת האהבה לאלוהים, ובאמצעות יחסיו עם הרב מורטרה הוא מצליח לנסח את הזיקה בין הטבע לאלוהים. סוגייה שלישית שהוא מתמודד איתה היא זו של החופש בתוך ההכרח – טענה מוצלחת וקשה כלפיו: אם אתה אומר שהעולם כולו הוא אלוהים, ואלוהים הוא הטבע, כלומר כל מה שקורה בטבע הוא חלק מההכרעה האלוהית, גם הדברים האיומים. ואם זה כך – מה נותר לעשות? אנחנו צריכים לקבל את גם את הרע. זו הנקודה שבה הרב מורטרה אומר לו 'העולם שאתה מציע הוא מדהים בניסוח שלו, אבל אין לי מקום בעולם כזה'".

 

המפגשים הראשונים בין הבמאי לשחקן ויטלי פרידלנד שמשחק את שפינוזה בהצגה התקיימו כבר בחודשי הקיץ האחרון. פרידלנד אף ביקר באמסטרדם מיוזמתו החופשית כחלק מהתחקיר שלו על התפקיד והמחזה. השראה נוספת לתפקיד מצא סיני פתר במחוזות קרובים יותר, "כשהתחלנו ללמוד על שפינוזה נזכרתי שיש לי במשפחה קרוב-רחוק, חובש כיפה שחורה שעזב את הישיבה בערך באותו גיל של שפינוזה. הוא היה עילוי בישיבה ובשלב מסוים התחיל להתמתן באמונה שלו, ובשל כך נודה. ערכנו מפגש בינו לבין ויטלי והוא היווה עבורנו השתקפות מדהימה של סיפור שפינוזה כאן ועכשיו. מסתובבים בקרבנו מורדים מבריקים – הוא לומד כלכלה באונ' העברית והיה צריך להשלים תוך 5 שנים את כל מקצועות הליבה שלא היו כלל חלק מהחינוך שלו עד גיל 17. המפגש איתו הפך את מקרה שפינוזה להרבה יותר מוחשי עבורנו."

שפינוזה נפטר ממחלת השחפת והוא בן 44 בלבד, אולם עשרים השנים שחלפו בין הטלת החרם לפטירתו היו עבורו תקופה פורה ביותר. "בעשרים השנים האלה הוא פרח. לא יתואר שפע המכתבים והמאמרים שכתב, הקשרים שרקם. המחשבה שבתוך הטריטוריה המצומצמת שלו בהולנד ומדי פעם בביקור בצרפת הוא יצר כל כך קשרים איכותיים בלי להשתמש באינטרנט, מדהימה. באותה העת אם נדרש לו בירור כלשהו עבור מחקרו דרך שליחת מכתב, היה לוקח עידן ועידנים עד שזה היה מגיע ליעדו, אם בכלל, ובזמן שהיה עובר בין שליחת המכתב לקבלת המענה הוא היה צריך איכשהו לקיים רצף של מחקר, של עשייה מתמשכת. בעולם שלנו של הדואר האלקטרוני זה בלתי נתפש בכלל."

לא גיבור רומנטי

בסיועם של המתרגם איתן בלום, הדרמטורגית מרים יחיל-וקס, הפילוסופים ד"ר שי פרוגל וד"ר חנוך בן-פזי ניסו הבמאי והשחקנים להבין מאילו חומרים קורץ האדם הפלאי הזה שבגיל כל כך צעיר הצליח לחשוב 'מחוץ לקופסא'. על השאלה אם שפינוזה מוצג במחזה כקורבן של רדיפה עונה פתר בנחרצות, "אנחנו משתדלים מאוד שהוא לא יהיה קורבן. אנחנו רוצים להזדהות עם המלחמה שלו, אבל יש לו כלי נשק מאוד לא קורבניים, אפילו מרגיזים לפעמים. הוא מתנשא לעתים קרובות, הוא סרקסטי, הוא באמת מסוכן לקהילה במובן הזה שהוא לא זהיר בדבריו. הוא משחק באש, ואחרים עשויים לשלם את המחיר. הוא לא גיבור רומנטי".

דמות משמעותית לא פחות במחזה היא זו של הרב מורטרה, בגילומו של אריה צ'רנר. "לפי מיטב המסורת האמריקאית, המחזאי דייויד אייבס שם את כל הדיון התיאולוגי על ציר מאוד רגשי של יחסי אב ובן. מצד אחד אנו רואים את התסכול הגדול של אב מהכיוון שבו בנו כביכול, העילוי שלו, מתפתח, ומצד שני ישנו המרד של מתבגר באב הרוחני שלו. זה ציר מאוד נוגע ללב. המחזאי מציב אותם על מסלול התנגשות אבל גם מאפשר להם רגעים מרגשים של קרבה. מי שעובר את הטרגדיה האמיתית במחזה הוא לא שפינוזה, שפינוזה משתחרר ממשקל גדול בסוף המחזה. מורטרה לעומת זאת עובר קריעה גדולה מאוד, הוא מבין שעליו לעקוד את בנו כדי להציל את הקהילה."

אברהם ואן פלקנבורג בגילומו של יוסי עיני הוא נציג החברה ההולנדית הרחבה יותר שדורש מבני הקהילה היהודית לטפל בשפינוזה הסורר. "זו תקופה של אי-יציבות בהולנד, שעוברת ממלחמה נגד ספרד למלחמה נגד אנגליה, מהסכם להסכם. עד אמצע המאה ה-17 חלק גדול מהולנד היה בכלל תחת כיבוש ספרדי. כמדינה שמשתחררת מכיבוש גם לה יש את בעיות הזהות שלה, ובתוך הולנד יש פילוג בין אגף מתון וליברלי לאגף שמרני ומיליטנטי. חכמתו של המחזה היא שהדמות של ההולנדי, פלקנבורג, 'הפריץ' במושגים יהודיים, כשהוא מותקף על היותו אנטישמי הוא פותח במונולוג קורע לב שבו אתה מבין את עוצמת הלחצים המופעלים עליו, והוא בעיני עצמו מגונן על היהודים."

דפוס הפעולה הזה של פלקנבורג יוצר כמובן אנלוגיות רבות לימינו שלנו. מבני הכוח, לדבריו של פתר, השתמרו והשתכללו. "היום יש שיטות הרבה יותר מתוחכמות ליצור את החרמות האלה. רק לאחרונה ראינו איך כשמוחמד בכרי שיחק בהצגה ב-'צוותא' התקבלה הוראה מגבוה להנהלה לנסות להחליפו בשחקן אחר, בגלל עמדותיו. בהצגה זהו מרחב אסוציאציות שאני משאיר לצופים, אבל מהאמירות הבולטות כלפי שפינוזה היא שאת הכביסה המלוכלכת לא תולים בחוץ. 'אם יש לך מה להגיד תעשה את זה בתוך הבית, למה לצאת ולצעוק את זה בראשי חוצות? אתה יודע איזה נזק זה עושה לנו?' זה טיעון שאנחנו שומעים כל הזמן למשל כלפי ארגוני זכויות אדם. ההתעקשות של שפינוזה ליצר עמדה מחוץ לקונצנזוס עוד מעט תהיה איזוטרית בארץ שבה אנו חיים היום. יש פחות ופחות סובלנות כלפי עמדות שונות".

"ברור לי שאני עובד בתוך מקום ייחודי בתיאטרון הישראלי בזכות הרצינות של האנסמבל, המחויבות וגם החביבות שלו יש לומר. מתחילת החזרות ועד עליית ההצגה עוברים יותר משלושה וחצי חודשים, אין דבר כזה היום בתיאטרון הישראלי ועל זה צריך להגיד תודה רבה."

-----------

* המקור: אתר התיאטרון: www.khan.co.il

 

 

 

 

 

7/5/2012