windowssupport.org The Activation Keys and Download Links will be sent directly to the email address associated with your purchase after payment is confirmed. Deliveries are generally completed in 5 - 60 minutes, but may take longer depending on the time of purchase. Office Professional Plus 2016 Key online windows 10 key online office-professional-plus-2013 key parajumpers sale canada goose sale לזכרה של דידאר פאוזי-רוסנו (1920-2011) / אזרחית העולם, מאת סילבי בְּרֶבַּאן
מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

14/5/2011-7/12/2017
לזכרו של הנרי אלג (Henri Alleg) - האיש שחשף את הפשעים הנוראיים שביצע הקולוניאליזם הצרפתי באלג'יריה
הדיבר השישי, יוני 1967 / מאת יוסף אלגזי
לזכרו של רם כרמי (2013-1905) - האדריכל אשר הזניק את הבניין אל-על / יוסף אלגזי, "קול העם", 15.4.1964
ערב א-נעים: עלי גבעה שם בגליל / יוסף אלגזי (9.12.1994)
70 שנה לניצחון בסטלינגרד
השנים חלפו, אך פשעם לא נשכח ולא נסלח / בעיר ההריגה אוראדור / יוסף אלגזי
הטרנספר בגליל המערבי ב-1948 / יומנו המצונזר של יוסף נחמני / ("הארץ", 26.11.1993)
צה"ל נלחם בשוכני המערות בדרום הר חברון / שיזרעו ויקצרו בשבתות ובחגי ישראל / יוסף אלגזי ("הארץ", 25.12.2001)
ליל שימורים בחברתו של ח"כ תופיק טובי (יולי 1968) / יוסף אלגזי
על אישיותו של ישעיהו ליבוביץ' / דברים שאמר עליו האב הדומיניקני מרסל דיבואה לאחר שנודע דבר מותו / ריאיין: יוסף אלגזי
דפים מיומנה של חיה-רוז'י (2011-1920) ניצולת מחנה עבודה בגרמניה, אפריל-מאי 1945
הקלות הבלתי נסבלת של הרג ילדים / יוסף אלגזי, "הארץ" (7.10.2002)
סיפור של מאבק מקצועי בתמנע – מאי 1965 / אריה בן חורין ומפעל הנחושת בתמנע
ביקורות במתקני הכליאה וחקירה? לא אצלנו / יוסף אלגזי, "הארץ" – 13.1.2003
קריית מלאכי: בטנדר חזרה למקלט / יוסף אלגזי, "הארץ", 14.3.1997
הארלם זה כאן / יוסף אלגזי ("הארץ", 11.9.1998)
(לזכרו של שמואל סגל (2011-1917) - אחרון חברי הבריגאדות הבינלאומיות שיצאו מפלסטינה-א"י וחי בארץ / הספד: ערן טורבינר
היו זמנים... ולא כל כך רחוקים - מלחמה ידידותית לסביבה / יוסף אלגזי
לזכרו של משה אונא (1989-1902) / החינוך בחיינו – מכתבי משה אונא
מהפכת אוקטובר 1917 ברוסיה / ג'ון ריד: "אכן, היתה זו הרפתקה, אחת המופלאות שידעה האנושות"
יוסף אלגזי: במקום שהיתה אביגיל המקראית ("הארץ", 10.10.2001)
ה-11 וה-12 בספטמבר 2001 של ג'נין, מאת יוסף אלגזי
על הפילוג במפלגה הקומוניסטית הישראלית בקיץ 1965 / יוסף אלגזי: טעינו, טעיתי.
לזכרה של דידאר פאוזי-רוסנו (1920-2011) / אזרחית העולם, מאת סילבי בְּרֶבַּאן
מלחמת יוני 1967: אֵם כָּל חַטָּאת / 21 שנה לכיבוש, 6 חודשים להתקוממות (מאמר ישן) מאת יוסף אלגזי - 1 ביוני 1988
בירושלים תחת הכיבוש / מאמר שהסופר מרדכי אבי-שאול פרסם ב-1977: ירושלים – הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי ?

לזכרה של דידאר פאוזי-רוסאנו (2011-1920)

בסוף חודש מאי 2011 הלכה לעולמה אחת הדמויות הססגוניות ביותר שצמחו בתנועה הקומוניסטית במצרים: דידאר פאוזי רוסאנו (Didar Fawzy-Rossano). בשמה המקורי, דיאן רוסאנו  (Diane Rossano ), נולדה בקהיר ב-1920 בת למשפחה יהודית אמידה ממוצא איטלקי. נתיב פעילותה הפוליטית והחברתית לא ידע גבולות גיאוגרפיים. מקהיר, דרך צרפת, אלג'יריה, סודאן ועד לז'נבה, היא חיתה רבות מתהפוכות הכאוס של המאה האחרונה, לרבות הסכסוך הישראלי-פלסטיני-ערבי.  דידאר הקרינה סביבה אהבת אדם ולהט מהפכני. היא מתה בגיל 90 בעקבות תאונת דרכים. לבד מצרפת, מאמרים רבים לזכרה התפרסמו בעיתונות באלג'יריה שם זכרו אותה חברותיה וחבריה מימי המאבק לעצמאותה של אלג'יריה ואחרי השגת העצמאות.

 

 להלן רשימה שכתבה לזכרה העיתונאית סילבי בְּרֶבַּאןSylvie Braibant) ) מערוץ הטלוויזיה בשפה הצרפתית TV5.

אזרחית העולם

בסתיו 1980, הפליגה דידאר פאוזי רוסאנו בפעם הראשונה בחייה לישראל. היא עשתה זאת  בספינה שחיברה בין נמל אנקונה שבאיטליה לנמל חיפה בישראל. למרות גילה, היא גילתה סקרנות רבה לארץ זו שהיתה מאוד נוכחת בחייה, הן באור שלילי והן באור חיובי.

במחצית הדרך, כשהספינה עברה את האי רודוס, אנשי מכס ישראלים קראו לה (כשם שקראו לשאר הנוסעים) כדי לבדוק את זהותה. הקצין הצעיר שתישאל אותה ניסה להבין: "את חיה בז'נבה, את בעל אזרחות בריטית, נולדת בקהיר, תעודת הביטוח הלאומי שלך היא איטלקית ואילו רישיון הנהיגה שלך הוא אלג'ירי. ובנוסף שמך דיאן או דידאר ?..."

בקולה המתנגן והצרוד שגלגל את האות ר' (r), דידאר שִחזרה באוזניו את קורות חייה מראשיתם בקהיר ועד לג'נבה. המוכס הנבוך החזיר לה את דרכונה כשעל פניו נסוך חיוך קל של הערצה וקורטוב של חיבה. דידאר יכלה להמשיך בדרכה ובמאבקיה שלמענם היא הפליגה לחיפה, הפעם כדי לקרב בין ישראלים לפלסטינים.

היא נולדה באוגוסט 1921 בקהיר בתנאים הנוחים למדי של משפחה בורגנית יהודית בבירה המצרית, שבימים ההם היתה עיר קוסמופוליטית, רועשת ועליזה. כדי להסביר  עד כמה בימים ההם לא הורגשה אנטישמיות במצרים היא נהגה לספר שחברותיה לספסל הלימודים, מוסלמיות ונוצריות, טענו כולן שהן יהודיות.

אשה טוטאלית

את שאיפתה להיפתח לעולם, דידאר החלה אותה מוקדם למדי: בגיל 12 היא נמלטה מהבית בחברת אחיין שלה בדרכם לאמריקה שהלהיבה את דמיונם. השניים נתפסו עוד טרם הפליגה  האונייה. מלחמת העולם השנייה פרצה כשהיא בת 18. בהשפעת שלל הקהילות הזרות, בין השאר הבריטית, הצרפתית והיהודית, התחזקו במצרים התנועות האנטי-פאשיסטיות, הקומוניסטיות או הלאומיות. בתנועות אלו בלטה דמותו של הנרי קוריאל (Henri Curiel – 1914-1978), אחיין רחוק, בן לאחת המשפחות האמידות בקהיר, שבילה את כל חייו כפעיל בלתי נלאה של הקומוניזם הבינלאומי, שתמך במאבקים האנטי-קולוניאליסטים באזור ושפעל למען השגת שלום ישראלי-ערבי. דידאר הלכה בדרכו, בשלבה בקוהרנטיות, את חייה הפרטיים עם מאבקיה. היא היתה מהפכנית - הן בתחום הציבורי והן בתחום האישי.

הגבר הראשון שסנוור את עיניה היה עות'מאן פאוזי (عثمان فوزي) קצין מקבוצת הקצינים החופשיים שחוללה את ההפיכה שהנהיג גמאל עבד אלנאצר (1970-1914) נגד המונרכיה המתנוונת ביולי 1952. בספטמבר 1942 נישאו דידאר ופאוזי. את שתי בנותיהן, נווין (Névine) ומאירה (Maïra), היא אהבה מאוד, אך לעתים בתוקף הנסיבות, מרחוק. היא עקבה אחר התפתחותן של כל אחת מהן, אך לא חיפשה להשפיע על דרכן. היא היתה מסוגלת להיות עקשנית, אך לא קשת-עורף. באחד הימים פגשתי אותה בחברה בתה גוונאל (Gwenaël), אז בת 10, במטרו בפאריס. ערב אחר ערב, הן צפו בסרטים "ספר הג'ונגל" ו"שלגיה ושבעת הגמדים". דידאר לא הסכימה להרחיק לכת בוויתוריה לקפיטליזם האמריקאי ולצפות גם בסרט "101 הכלבים הדלמטים". גוונאל התעקשה וחייכה לה בהנאה, היא היתה בטוחה שסופה לנצח. אחר כך נודע לי שדידאר לא הצליחה להתחמק מלצפות בסרט השנוא עליה...

מדוכאי כל העולם התאחרו

דידאר נטלה חלק בכל המאבקים שניהל הנרי קוריאל: במצרים בשנות ה-40 של המאה שעברה עם היווסדה של המפלגה הקומוניסטית; בהמשך, בצרפת בשנות ה-50, השניים סייעו באופן פעיל ואינטנסיבי לאלג'ירים חברי חזית לשחרור לאומי ה-פל"ן עד להשגת עצמאותה של אלג'יריה. דידאר נמנתה עם "מעבירי המזוודות" שהכילו כסף שיועד לפל"ן. היא נעצרה ונכלאה בכלא הצרפתי "לה רוקט" (La Roquette).  באחד הלילות בפברואר 1961, יחד עם 5 לוחמות נוספות, נמלטה מהכלא. בשנות ה-60, למחרת השגת עצמאותה של אלג'יריה, דידאר נטלה חלק בהפעלת מחנות עבודה לנוער בארץ זו. במזרח התיכון, היא סייעה לישראלים ולפלסטינים לנהל דיאלוג ביניהם. בדרום אפריקה, היא  סייעה לפעילים נגד האפרטהייד; והרשימה עוד ארוכה. רצח הנרי קוריאל ב-4 במאי 1978 האט במקצת את פעילותה של דידאר. זה לא היה בשום אופן אקט של ייאוש וכניעה.

לעולם לא להרים ידיים

בהמשך, התפנתה  דידאר לכתיבה ולמחקר. היא פרסמה תזה על סודאן המודרנית, ואחרי כן כתבה את זיכרונותיה. היא שיתפה אותנו במחשבותיה על המתרחש בעולם הסוער שלאחר ה-11 בספטמבר 2001. בשבועות האחרונים לחייה היא התלהבה לשמע הדי המהפכה במצרים האהובה עליה, וכן לסערות שטלטלו את תוניסיה וארצות נוספות במזרח התיכון. לפני כשנתיים היא הכריזה בענוות-מה שהמאבק הענייני ביותר בעיניה בהווה הוא בלי ספק מאבקן של הנשים למען זכויותיהן ולמען שחרורן.

היא נהגה ללכת תמיד מהר קדימה. אלה שצעדו איתה נאלצו לעתים לרוץ אחריה כדי להשיג אותה. מכונית יכלה לה בז'נבה אחר הצהרים אחד במאי 2011.  

 

27/6/2011