windowssupport.org The Activation Keys and Download Links will be sent directly to the email address associated with your purchase after payment is confirmed. Deliveries are generally completed in 5 - 60 minutes, but may take longer depending on the time of purchase. Office Professional Plus 2016 Key online windows 10 key online office-professional-plus-2013 key parajumpers sale canada goose sale ה-11 וה-12 בספטמבר 2001 של ג'נין, מאת יוסף אלגזי
מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

14/5/2011-17/7/2017
לזכרו של הנרי אלג (Henri Alleg) - האיש שחשף את הפשעים הנוראיים שביצע הקולוניאליזם הצרפתי באלג'יריה
הדיבר השישי, יוני 1967 / מאת יוסף אלגזי
לזכרו של רם כרמי (2013-1905) - האדריכל אשר הזניק את הבניין אל-על / יוסף אלגזי, "קול העם", 15.4.1964
ערב א-נעים: עלי גבעה שם בגליל / יוסף אלגזי (9.12.1994)
70 שנה לניצחון בסטלינגרד
השנים חלפו, אך פשעם לא נשכח ולא נסלח / בעיר ההריגה אוראדור / יוסף אלגזי
הטרנספר בגליל המערבי ב-1948 / יומנו המצונזר של יוסף נחמני / ("הארץ", 26.11.1993)
צה"ל נלחם בשוכני המערות בדרום הר חברון / שיזרעו ויקצרו בשבתות ובחגי ישראל / יוסף אלגזי ("הארץ", 25.12.2001)
ליל שימורים בחברתו של ח"כ תופיק טובי (יולי 1968) / יוסף אלגזי
על אישיותו של ישעיהו ליבוביץ' / דברים שאמר עליו האב הדומיניקני מרסל דיבואה לאחר שנודע דבר מותו / ריאיין: יוסף אלגזי
דפים מיומנה של חיה-רוז'י (2011-1920) ניצולת מחנה עבודה בגרמניה, אפריל-מאי 1945
הקלות הבלתי נסבלת של הרג ילדים / יוסף אלגזי, "הארץ" (7.10.2002)
סיפור של מאבק מקצועי בתמנע – מאי 1965 / אריה בן חורין ומפעל הנחושת בתמנע
ביקורות במתקני הכליאה וחקירה? לא אצלנו / יוסף אלגזי, "הארץ" – 13.1.2003
קריית מלאכי: בטנדר חזרה למקלט / יוסף אלגזי, "הארץ", 14.3.1997
הארלם זה כאן / יוסף אלגזי ("הארץ", 11.9.1998)
(לזכרו של שמואל סגל (2011-1917) - אחרון חברי הבריגאדות הבינלאומיות שיצאו מפלסטינה-א"י וחי בארץ / הספד: ערן טורבינר
היו זמנים... ולא כל כך רחוקים - מלחמה ידידותית לסביבה / יוסף אלגזי
לזכרו של משה אונא (1989-1902) / החינוך בחיינו – מכתבי משה אונא
מהפכת אוקטובר 1917 ברוסיה / ג'ון ריד: "אכן, היתה זו הרפתקה, אחת המופלאות שידעה האנושות"
יוסף אלגזי: במקום שהיתה אביגיל המקראית ("הארץ", 10.10.2001)
ה-11 וה-12 בספטמבר 2001 של ג'נין, מאת יוסף אלגזי
על הפילוג במפלגה הקומוניסטית הישראלית בקיץ 1965 / יוסף אלגזי: טעינו, טעיתי.
לזכרה של דידאר פאוזי-רוסנו (1920-2011) / אזרחית העולם, מאת סילבי בְּרֶבַּאן
מלחמת יוני 1967: אֵם כָּל חַטָּאת / 21 שנה לכיבוש, 6 חודשים להתקוממות (מאמר ישן) מאת יוסף אלגזי - 1 ביוני 1988
בירושלים תחת הכיבוש / מאמר שהסופר מרדכי אבי-שאול פרסם ב-1977: ירושלים – הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי ?

ה-11 וה-12 בספטמבר 2001 של ג'נין

הקדמה – כחודש ימים אחרי הפיגועים הנוראים מה-11 בספטמבר 2001 בארצות-הברית, בשבת ה-13 באוקטובר 2001 התלוויתי למשלחת רופאים ואחיות מטעם עמותת הרופאים לזכויות אדם ליום רפואי בעיר הפלסטינית ג'נין. תוך כדי סיור בעיר, כמעט לגמרי במקרה, גיליתי שצה"ל ניצל את העובדה שהעולם כולו היה עסוק בפיגוע הנורא בארה"ב כדי לזרוע הרס וחורבן בעיר ג'נין. את התוצאות תיארתי בכתבה המצורפת ב"הארץ" (19.10.2001), ונלוו לה תמונות אחדות שצילמתי. בהמשך מצורפת אחת מהן. למחרת הביקור בג'נין, משך שעות ארוכות, ניסיתי, בעזרת עמיתים, למצוא עקבות כלשהן לתקיפות האלו של צה"ל בג'נין בתקשורת הבינלאומית – אך לשווא. במלאות עשור אני חוזר לאותה כתבה על אירוע שעד היום טורד את מחשבותי.

המחיר שג'נין משלמת

מאת יוסף אלגזי*

שלוש שעות - זה פרק הזמן שהתעכבה בדרכים קבוצת רופאים מישראל בדרכה ליום רפואי בג'נין בשבת שעברה. המחסומים לכיוון העיר היו סגורים, ובשני מקומות על קו התפר - סמוך לכפר עאנין שממזרח לאום אל פחם וליד הכפר סאלם - מנעו חיילים חמושים ממשמר הגבול מהרופאים להמשיך בדרכם.

לא הועילו דברי הרופאים, החברים בעמותת הרופאים לזכויות אדם, כי מטרת נסיעתם לג'נין היא רפואית-הומאניטרית; גם לא הסבריהם, כי זה 12 שנים, לרבות באינתיפאדה הקודמת ובאינתיפאדה הנוכחית, הם מקיימים בתדירות של אחת לשבועיים-שלושה ימים רפואיים דומים בשטחים הפלסטיניים, כי ביקורם בג'נין מתואם עם רשויות הבריאות והביטחון הפלסטיניים, הדואגים לשלומם ולביטחונם, וכי חולים מחכים להם במרפאה של "האגודה של ידידי החולה" בעיר מאז שעות הבוקר המוקדמות.

ליד הכפר עאנין, במרחק כמה מאות מטרים מהמקום שעצרו בו החיילים את הרופאים, חיכה אמבולנס פלסטיני על צוותו לרופאים מישראל כדי ללוותם לג'נין. ואולם, גם מפקדם של החיילים, שעמו יצרו קשר, אסר על הרופאים להמשיך בדרכם והורה לפקודיו לדאוג לכך שלא ינסו להגיע ליעדם בדרכים עוקפות. חברי הקבוצה המשיכו למחסום צה"ל שאחרי כפר סאלם, על כביש ג'נין-חיפה, ואולם גם שם לא הורשו להמשיך. אחד הרופאים הרהר בקול, אולי כדאי לעשות ברגל את המשך הדרך, ובתגובה הזהיר הקצין במחסום כי לו ולאנשיו רשות לירות בכל מטרה לא מזוהה בשטח שמעבר למחסום.

בסופו של דבר, ניצחו נחישותם של הרופאים ותושייתו של מארגן היום הרפואי, סלאח חג' יחיא מטייבה. אחרי מרדף שהתנהל בשבילים העקלקלים שבין הגבעות והחורשות של ואדי טייבה וואדי תענכ, עלתה הקבוצה על כביש 66 בצומת הכפרים זבובא ורומאנה ומשם המשיכה בדרכה הישר לג'נין.

מרגע שנכנסה קבוצת הרופאים מישראל לשטחים שבאחריותה של הרשות הפלסטינית ועד לצאתה, דאגו המארגנים הפלסטיניים לביטחון חבריה. בעיר עצמה התבקשו הרופאים שלא לדבר ביניהם עברית, אף שתושביה ידעו בעוד מועד על בואם גם מהודעות ברמקולים של המסגדים. היום עבר בהצלחה. רופא פנימי, גינקולוג, רופא ילדים, שני רופאים כלליים, אחות ועוזריהם בדקו כ-130 מטופלים.

ג'נין, עיר מחוז, מספקת שירותים לכ-200 אלף תושבי היישובים הסמוכים לה. עיקר פרנסתם של 32 אלף תושביה מבוסס על חקלאות. מאז כיבושה במלחמת יוני 1967, שימשה ג'נין מרכז כלכלי, מסחרי ועסקי פעיל. העיר ויישובי הלוויין שלה סיפקו לשכנים בישראל - ערבים כיהודים - ירקות, פירות, רהיטים, מוצרי אבן ושיש ובעיקר ידיים עובדות בזול. לא רק בשבתות היה אפשר למצוא ישראלים רבים שביקרו בה בגלל קשריהם העסקיים, ואחרים שעשו בה את קניותיהם.

בחודשים האחרונים, לעומת זאת, מוצגת ג'נין בתקשורת ובדעת הקהל בישראל כעיר הפלסטינית המסוכנת ביותר לישראלים. לדברי תושבים, מבוגרים בעיקר, אם עד לפני פחות משנה, התקיימו יחסים תקינים בינם לבין ישראלים הרי שבחצי השנה האחרונה הורעו יחסים אלה ללא היכר.

שלטונות הביטחון הישראליים מציינים את מספרם הגבוה יחסית של מפגעים-מתאבדים שיצאו מג'נין. הפלסטינים מצדם קובעים, שמקור הרעה העיקרי הוא הסגר המוחלט המוטל זה חודשים ארוכים על ג'נין, כמו תקיפות צה"ל את העיר, שהגיעו לשיא בימים שתשומת לב העולם היתה נתונה לפיגועי הטרור בניו יורק ובוואשינגטון.

לדברי התושבים, הסגר על ג'נין וניתוקה הכמעט המוחלט משאר יישובי הגדה המערבית גורמים להם סבל רב. הוא כופה עליהם אבטלה מאונס, פוגע במקורות מחייתם, יוצר מחסור במזון, בתרופות ובמוצרים חיוניים אחרים, ומשבש את אורחות חייהם. נסיעה לשכם, שבעבר ארכה פחות משעה, אורכת היום יותר משלוש שעות. מאחר שהדרכים הראשיות חסומות בידי צה"ל, אנשים נאלצים לנוע בדרכים עוקפות בהרים, מקצתם כשהם רכובים על פרדות וחמורים.

חולים ונשים הכורעות ללדת הם הנפגעים הגדולים מהסגר ומן המחסומים הצה"ליים. בג'נין רבתי פועל בית חולים ממשלתי קטן אחד ובו פחות ממאה מיטות. מאחר שאין הוא ערוך לטפל באוכלוסייה כה גדולה ובמחלות קשות, רבים מהחולים נזקקים לשירותים הרפואיים בשכם. בתום הביקור בג'נין אמר יו"ר עמותת הרופאים לזכויות אדם, הד"ר אילן גל, גינקולוג שהשתתף בעשרות ימים רפואיים ביישובים הפלשתיניים, כי בגלל הסגר והכתרים נרשמה ירידה ניכרת במספר הנשים היולדות בבתי החולים ולעומתה עלייה במספר הלידות המתרחשות בבתים ובדרכים.

בסיור במרכז העיר עם חבר הנהגת השביבה של פתח, שאמי, בלטו הערימות גבוהות של שרידי המבנים שקרסו בפעולות צה"ל בלילות שבין 11 ל-12 בספטמבר ובין 12 ל-13 בחודש. תקיפות אלה כמעט שלא הותירו את רישומן באמצעי התקשורת העולמיים.

לעומת זאת, הן הותירו צלקות נפשיות אצל רבים מהילדים בעיר, כך לדברי הד"ר אליאס דרבנה ממשרד הבריאות המקומי. מאז נרשמה עלייה בשיעור הילדים הסובלים מחרדות, המסרבים לישון במיטותיהם ודורשים לישון במיטת הוריהם, המתעוררים בלילות בבעתה ומרטיבים בשנתם; יש גם כאלה שאיבדו את התיאבון.

בהסבירו את מניעי תקיפותיו בג'נין, טען דובר צה"ל, שהעיר שימשה בחודשים שקדמו להתקפה "קן צרעות ומרכז של פעילות טרוריסטית" וממנה יצאו לישראל מפגעים-מתאבדים רבים.

מפקד מחוז ג'נין, החולש על שטח כפול משטחה של רצועת עזה, הגנרל פאייז ערפאת (אבו חוסאם), ישב עם כמה מאנשי מפקדתו בפאתי מה שנותר מ"אל-מוקאטעה" - מתחם הבניינים שעד להתקפות צה"ל שימשו את ממשל המחוז ושאר משרדי כוחות הביטחון הפלשתיניים - שנהרס כמעט לחלוטין בתקיפות צה"ל. מאחוריהם נראתה כיפת מסגד "אל שוהדא" (החללים) שחלקו נפגע אף הוא בהפגזות. פועלים שיפצו את הקומה התחתונה של המסגד, שתשמש זמנית את מפקדתו של הגנרל.

קודם להתקפה האחרונה עליה, אמר אבו חוסאם, כיתר צה"ל את העיר. ממרומי הר "אל-גאבריאת" שעליו ניצבים מגדלי הממסר של הטלוויזיה הפלשתינית, הפגיזו הטנקים את בנייני "אל-מוקאטעה", מסוקים ירו טילים לעבר מטרות שונות, וחיילי הנדסה שנכנסו עד למרכז העיר השלימו את מלאכת ההרס והחורבן בעזרת חומרי חבלה ודחפורים. לדברי אבו חוסאם, בשתי התקיפות הליליות נהרגו בג'נין 19 לוחמים ואזרחים פלשתינאים.

 

 

בסיור בין ההריסות, הצביעו הגנרל ואנשי מפקדתו על שרידי המבנים ההרוסים ששימשו את מפקדת המושל, אנשי הביטחון המסכל, המשטרה הכחולה וזרועות ביטחון אחרים. נפגע גם גן הירק שבו גידלו אנשי הביטחון לצריכה יום-יומית ירקות.

במרכז מתחם "אל-מוקאטעה", נטויים שני אוהלים ומסביבם שרידים של מבנים הרוסים. "כאן, במקום הזה", אמר אבו חוסאם, "היו גינה ובריכת דגי נוי. במשך שנים, נהגנו לארח כאן כיד המלך קצינים ישראלים בכירים, וראו כיצד הם גמלו לנו.

"בסוף החודש שעבר, בפגישה הראשונה שהתקיימה לאחר ההכרזה על הפסקת האש בין קצינים פלסטינים לישראלים בכירים באזור, הזמנתי את אחד הקצינים הישראלים, 'הקולונל אבי', לבוא ולראות את ההרס שגרמו אנשיו בשתי התקיפות הליליות. כל מה שהיה לו לומר לי בתגובה היה, 'במלחמה, לא אנחנו אנשי הצבא קובעים את המדיניות, אנחנו רק מבצעים פקודות'".

אבו חוסאם, בן 61, יליד העיר עזה, היה כל חייו הבוגרים איש צבא. בהיותו בן 21 למד במכללה הצבאית במצרים ולאחר מכן הצטרף לשורות צבא השחרור הפלשתיני. כקצין קבע היה מוצב במקומות שונים בעולם הערבי, בין השאר בלבנון, סוריה ותימן.

"בעקבות הסכמי אוסלו, ב-21 במאי 1994, חזרתי למולדת כדי לתרום את חלקי בבנייתו של שלום צודק ומלא", אמר. "מאז נחתמו ההסכמים בינינו לבין ישראל עברו כשבע שנים, תקופת המעבר של חמש שנים הסתיימה מזמן, ובמקום מימוש הסכמים והתחייבויות ושלום, הוקמו בשטחינו התנחלויות נוספות, הופקעו עוד אדמות, בתים נהרסו והיו הרבה קורבנות. ישראל הרסה כל תקווה לשלום.

"הנשק שבידינו נועד להגן עלינו ועל האדמה שלנו, לא כדי לצאת למלחמה כנגד הצבא החזק והמודרני ביותר באזור. ההתנגדות לכיבוש היא לגיטימית. בישראל, ג'נין מתוארת כעיר של רוצחים, אבל שוכחים, כי לפני כמה חודשים, כאשר שני גולשי רוח ישראלים טעו בדרכם ונחתו באזור שלנו, איש מתושבי ג'נין לא פגע בהם, ואחרי חקירה קצרה, החזרנו אותם בריאים לכוחות צה"ל. למרות הכל, פנינו לשלום".

אתמול, בעקבות כיתור העיר והפגזתה, אמר אבו חוסאם כי פגזים שנורו מטנקים של צה"ל אשר חדרו לתחום העיר בבוקר פגעו בבית הספר היסודי לבנות "אל-איבראהימיה", הרגו תלמידה וגרמו לפציעתן של שבע. "המצב מסוכן מאוד", התריע.

בשיחות עם תושבים בג'נין, הם לא הסתירו את התנגדותם למלחמה שמנהלת ארצות הברית באפגניסטן, אף שלא הוזכר שמו של בן לאדן. הדעות חלוקות בנוגע להצהרתו של נשיא ארה"ב בעניין הקמתה של מדינה פלסטינית ובנוגע לסיכויים שישראל והפלסטינים יגיעו בקרוב להסדר שישים קץ לאלימות.

"כל עוד שרון בשלטון בישראל", אמרו רבים, "אין סיכוי שהפסקת האש תצליח ושיתחדש המשא ומתן להסדר הקבע". אשר להצהרתו של הנשיא בוש בעניין המדינה הפלסטינית, היו מי שראו בה סימן ללחץ שארה"ב עתידה להפעיל על ישראל, כדי שתיעתר לתביעות הפלסטינים במסגרת הסכם שלום. והיו גם מי שאמרו, כי הצהרת הנשיא האמריקאי משרתת את צורכי השעה של ממשלו בגיבוש עורף ערבי למלחמתו באפגניסטן; עם חלוף הזמן, הוסיפו, תחזור ארה"ב לתמוך במדיניותה של ישראל נגד הפלסטינים והערבים.

חמש שעות בדרך לדיאליזה

תושבת הכפר פחמה שבאזור ג'נין, פתחיה נוואסרה בת 60, סובלת ממחלת כליות וזקוקה לשלושה טיפולי דיאליזה בשבוע. בשבע בבוקר ביום שני השבוע, בדרכה לבית החולים בשכם, מנעו ממנה חיילים בנגמ"ש במחסום צה"ל שליד התנחלות שבי שומרון, להמשיך בדרכה. ההסברים והתחנונים לא הועילו. בתה ובנה שהציגו לחיילים מסמכים רפואיים על מצבה גורשו מהמקום באיומי נשק. בצר להם, הזעיקו בני המשפחה ב-11:00 בבוקר את ארגון בצלם. ב-12:00, בעקבות פניותיהם של אנשי הארגון למתאם פעולות הממשלה בשטחים ולדובר צה"ל, אפשרו החיילים לנוואסרה ולבני משפחתה לחצות את המחסום.

בעקבות המקרה, התריע בצלם על כך, שלמרות הצהרותיהם החוזרות של דוברי הצבא, כי "בצה"ל קיימים נהלים מסודרים שמטרתם להבטיח מעבר של מקרי חירום רפואיים במחסומים", במקרים רבים חיילים במחסומים חוסמים את דרכם של חולים בדרכם לבית החולים. בצלם תבע משר הביטחון להנפיק אישורי תנועה קבועים לפלשתינאים הנזקקים לטיפולי דיאליזה.

-------------

* "הארץ", 19.10.2001.

על-פי דרישת מו"ל "הארץ": "ההעתקה אסורה ללא אישור מראש: כל הזכויות שמורות ל"'הארץ'.

 

 

 

 

 

12/9/2011