מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

חירות לשליט, חירות לאסירים הפלסטינים

מאת נָבִּיל עוֹדָה*, נצרת

זה זמן אני מתלבט אם לכתוב על החייל השבוי גלעד שליט מתוך פחד שאואשם בראייה חד-צדדית מצד חלק מבני עמי.

לנושא של החייל השבוי שליט יש השלכות רבות וההשלכה החשובה מכולן הוא גם הנושא של האסירים הפלסטינים. האסירים שכמעט ונשכחו בתקשורת הערבית ונדמה ששליט עצמו קיבל יותר שעות מסך בתקשורת הערבית מאשר כל האסירים הפלסטינים. אין בזאת כדי לומר שאני קושר קשר מוחלט בין שחרורו של החייל שנפל בשבי חמאס ובין שחרורם של האסירים הפלסטינים. אמת היא כי בעקבות נפילתו של שליט בשבי, עוררה התקשורת הישראלית תנועה תקשורתית ופופולארית בתוך החברה היהודית ומעל גבי הבימות הבינלאומיות השונות תוך הבלטת ייחודיותה של סוגיית שליט, אך זאת, תוך התעלמות מוחלטת ממצבם של עשרת אלפים אסירים פלסטינים או יותר. הכאבים של משפחותיהם אינן פחותות ממכאוביה של משפחת שליט, וזכותם לזכות מחדש בחירותם אינה נופלת מזכותו של גלעד שליט לזכות מחדש בחירותו. למרבה הצער, אבדה לתקשורת העברית ההגינות האנושית להציג גם כן את הסבל הפלסטיני ממצב השבי ואת ההתעקשות הישראלית שלא לשחרר את האסירים הפלסטינים וסגירת את כל שערי ההיגיון כדי לפתור את הסוגיה הזו.

 

 

ההשוואה הזו מתחייבת מאליה לא רק מתוך הכנות שבהתנהגות הצד השני, המחזיק בשליט כקלף מיקוח, בהעדרן של אפשרויות הגיוניות אחרות. הטרגדיה היא שהמשוואה, אפילו בכל הנוגע לאסירים, נראית כסוג של התפרקות מאנושיות של הצד הפלסטיני והפיכתם ללא יותר ממספרים תוך התעלמות מכך שכל מספר חווה מצב הומניטארי שאינו נופך מהטרגיות של מצבו של שליט. מכאן הראייה שלי שהממסד הפוליטי השולט בישראל ממשיך להחזיק בדוקטרינה של הקרבת "הקורבנות הפגאניים" (אולי עקידת יצחק?) כדי שהאלים (החוגים הקיצונים בחברה היהודית) יהיו מרוצים ושבעי רצון מדרכיו של השלטון.

משפחת שליט הצליחה להפוך את סוגית שביו של בנה לסוגיה חברתית-אנושית חוצת מפלגות פוליטיות בישראל ועם זאת אני סבור כי הקמפיין ההומניטארי הזה, שאדם הגיוני אינו יכול לצפות בו מבלי לחוש ייסורים, צריך להפוך לקמפיין עממי פלסטיני-ישראלי משותף שישים קץ לסוגית האסירים, בהתעלם ממהלכו של המשא ומתן הפלסטיני-ישראלי ומן האפשרות להגעה או לאי-הגעה לכלל הסכם.

ניכר לכל עין כי מנגנוני השלטון בישראל, בלא קשר לאוחז בשרביט השלטון, עוסקים בנושא האסיר הישראלי, ושליט עצמו אינו אלא דוגמה הנובעת מתוך החשיבה הקורבנית והפטפטת שהחרישה את אוזנינו על ערך חיי האדם – ובמקרה שלנו אדם יהודי – שהוכח שהיא לא יותר מחלק משיטה של פרופגנדה. נדמה כי הפחד הוא ההופך כל הסכם בין חמאס לישראל לתקדים פוליטי שיקעקע את האקסיומות הפוליטיות שממשלות ישראל מקיפות בהן את עצמן.

אני רוצה לומר שכאזרח ערבי וכבן לעם הפלסטיני, סוגית השבוי גלעד שליט מכאיבה לי באותה מידה כמו מצבם של עשרת אלפים אסירים פלסטינים. אני מבקש חירות לגלעד, שישוב בשלום לחיק משפחתו; ואני מבקש חירות לכל האסירים הפלסטינים, הנאבקים למען חירותו של עמם.

ברור לכל כי הצעת חמאס להגיע להסכם חילופים לא השתנה מאז היום הראשון. והנה, חמש שנים שלמות חלפו עברו להן ואנו נמצאים פחות או יותר באותו מקום.

לא אכחיש את זכותו של כל גורם פלסטיני לבחור את הדרכים השונות – פוליטיות ולא-פוליטיות – לשים קץ לסוגיית האסירים הפלסטינים. אלא שהדבר לא יסתייע אלא באמצעות שבירת הטאבו שהטילה ישראל על אסירים עם דם על הידיים. מכאן נובעים הקשיים בקבלת ההחלטות בישראל, שכן היא רואה את הדם על ידיהם של הפלסטינים בלבד.

עד כמה נראה הטאבו הזה חסר חשיבות אחרי ביצועה של עסקת חילופי שבויים. אינני שולל את האפשרות שהצבא יבצע פעולה צבאית לשחרור החייל שליט, היה ויצליח, באמצעות המודיעין שלו לקבוע את מקום הימצאו, גם אם הפעולה הזו תגבה מהם מחיר בחייהם של החייל האסיר ושל חיילים נוספים שישתתפו בפעולה. יש לכך תקדימים אצלם. המנטאליות הזו אינה זרה להם.

השבוע פרסם ארגון זכויות האדם "בצלם" דוח מבהיל החושף את התעלמותו של הצבא מחקירת מותם של מאות פלסטינים שאינם מעורבים בפעילות עוינת תחת האמתלה שמה שקרה הוא "עימות מזוין". זאת חרף העובדה שאמתלה זו עומדת בניגוד לחוק הבינלאומי ונותנת לחיילים ולקצינים רישיון להרוג, כל עוד המטרה היא פלסטינית. "בצלם" הציג מאות מקרים שנחשד כי הם רצח בדם קר.

מה שאני מנסה לומר כאן הוא שהטענה בדבר דם על ידיהם של אסירים פלסטינים נדמית כטענה חסרת ערך למול הדם על ידיהם של החיילים והקצינים הישראלים, על פי עדותו של ארגון זכויות אדם ישראלי. אין דם אנושי זול ואחר יקר יותר – לדמו של אדם יש צבע אחד, לקרובי משפחתו יש סבל אחד וחלום אחד של חיים חופשיים ומכובדים ושל עתיד תרבותי ומתקדם.

אני מרכין ראשי בפני הוריו של שליט, אביבה ונועם, המצויים במאבק למען בנם ובה בעת אני מעלה בפני החברה הישראלית את סוגיית האסירים כולה, בכל חריפותה, כדי שתיתן עליה תשובה.

למרבה הצער, איני רואה שהתקשורת הישראלית עוסקת בנושא בהעמקה שהורגלנו אליה אצלה בסוגיות אחרות כדוגמת סוגית השחיתות, פשעי המוסר והעבירוֹת החמורות.

ציפיתי לתקשורת המציגה את סוגיית האסירים בפני החברה הישראלית בכל חריפותה.

מי שסבור כי העם הפלסטיני לא יתעורר לטובת שחרור אסיריו, נתון באשליות קטלניות.

אין מנוס מלהציג את הסוגיה בפני המוסד הנעלה ביותר במדינה – מוסד ציבור האזרחים – שהממשלות  טוענות שמייצגות אותו ואת האינטרסים שלו.

אני סבור שהם אמרו את דברם.

חירות לשליט, וחירות לאסירים הפלסטינים!!!

-----------------

* המקור בשפה הערבית: אל-מסאא', נצרת, 17.9.2010.

 

 

9/20/2010