מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

מחסה לפושע מלחמה מטבח כפר קאסם

מאת שרגא עילם

            54 שנים חלפו מאז הטבח הנורא בכפר קאסם (29.10.1956)  ביום הראשון למלחמת סיני-סואץ נגד מצרים בה פתחה ישראל ואליה הצטרפו עד מהרה שותפיה לקנוניה: בריטניה וצרפת. מאחר ובממסד הישראלי קיימת מגמה של השכחה, חובה להזכיר, להמשיך לחקור, ולחשוף. נזכור מה שכתבה תמר טרבלסי-חדד ב-10.10.1999: "כפר קאסם? אף פעם לא שמעתי על זה".

           השנה, הנושא עלה מחדש בצורה מרתיחה בתכניתו של משה טימור "שישי אישי" ברשת ב'  של קול ישראל ב-23.10.2010.  לשידור עלה גד שימרון, עיתונאי ואיש מוסד לשעבר והתגאה כי הוא חיפה, ועדיין מחפה על אחד ממבצעי הטבח המרכזיים: סגן גבריאל דהאן וזאת אפילו מבלי להזכיר את השם המפורש, אך עם מספיק פרטים מזהים. כן אותו דהאן שפיקד על המחלקה שפעלה בכפר קאסם וקיים את הפקודה שניתנה לו כלשונה, להבדיל ממקומות אחרים. התוצאה: חייליו עצרו את הכפריים שחזרו לכפר מעבודתם ברגל או ברכב, ירו למוות ב-43 מתושבי הכפר, בהם 9 נשים ו-17 ילדים ונערים, ופצעו 13 נוספים.

על מקצת מה עבר על תושבי כפר קאסם ביום הטבח קראו את העדויות של כמה מביניהם בערב זיכרון שהתקיים בכפר קאסם ב-24.10.2009.

 

11 חיילים וקצינים שהיו מעורבים בטבח בכפר קאסם הועמדו לדין. שמונה מהנאשמים ובתוכם גבריאל דהאן הורשעו ונדונו לתקופות מאסר ממושכות של 7 עד 17 שנים. דהאן עצמו נדון  ל-15 שנות מאסר. אך כמו שאר המורשעים גם הוא לא ריצה את מלוא תקופת מאסרו, רחוק מזה. חודשיים לאחר גזר הדין, הקל בית המשפט הצבאי לערעורים, שבהרכבו ישב גם מאיר פעיל, בעונשם של הרוצחים. תקופת מאסרו של דהאן הופחתה לעשר שנים.  במאי 1959 הפחית הרמטכ"ל מעונשו שנתיים נוספות. עד תום שנת 1959 שוחררו כל הנידונים מהמאסר בזכות חנינה שהוענקה להם על-ידי נשיא המדינה, יצחק בן צבי. את "המאסר" - לפני, במהלכו ולאחר המשפט - העבירו המורשעים בתנאים נוחים למדי ולא באיזה בית כלא מעופש.

באולם בית המשפט בראשות השופט בנימין הלוי (1996-1910)

(צילם: ורנר בראון)

 

בכתבת תחקיר שפרסמה העיתונאית דליה קרפל 30 שנה אחרי הטבח תחת הכותרת: אנחנו מאותו הכפר: מה עלה בגורלם של רצחי כפר קאסם ( העיר, 10.10.1986), גילה טר"ש שלום עופר, אחד מנידוני משפט הטבח בכפר קאסם, "בשנלר [מחנה צבאי בירושלים, ש"ע] עשינו חיים משוגעים, היינו יוצאים להצגות יומיות בליווי שוטר. הלכנו לשוק, עשינו ארוחות נהדרות. היה לנו כל מה שרצינו. יצאנו עם חיילות מהבסיס, לבשנו מדים וקיבלנו משכורת. אם מישהו היה פוגע בנו, מלינקי (המג"ד, נאשם מס' 1 במשפט) היה כותב מכתב לבן גוריון והעניין היה מוסדר. חיים בן דוד, עוזרו הצבאי של בן גוריון, היה איש הקשר שלנו".

 באותו כתבה מ-1986 קרפל ציינה עוד,  "גם היום עופר בטוח שההוראות שקיבל אז הגיעו מלמעלה", וציטטה אותו אומר, "במהלך המשפט היה ברור שאם תעשה חקירה ממשית, יגיעו למפקד פיקוד מרכז אלוף צבי צור, לרמטכ"ל משה דיין ולשר הביטחון דוד בן גוריון. אחרי המשפט הוחתמנו על טופסי סודיות. מי שידבר צפוי ל-15 שנות מאסר". לאחר המשפט, עופר גילה עוד: "ישבנו שנה בתל-מונד. התנאים היו טובים. גרנו יחד ואכלנו במטבח של הסוהרים. קיבלנו כל מה שרצינו".  

עופר שלא התחרט על המעשים הנפשעים שהוא וחבריו ביצעו, התוודה בפני קרפל שכתבה, "30 שנה לאחר שפקד על חייליו 'לקצור אותם' אומר שלום עופר ביובש מחריד ומזעזע: 'היינו כמו הגרמנים. הם עצרו משאיות, הורידו את היהודים וירו בהם. כך אנחנו, אין הבדל. מילאנו פקודה כמו שחייל גרמני מילא פקודה בזמן המלחמה, כשהורו לו לטבוח ביהודים'".

 נראה  שגד שימרון לא התכוון/מתכוון להפחית מחומרת הפשע בכפר קאסם, אלא שהוא נקט/נוקט בשיקולים עיתונאים ומוסריים מוטעים. הוא סיפר שב-1996 מערכת "מעריב" רצתה שהוא יאתר את דהאן  ששינה בינתיים את שמו ויראיין אותו שכן הגיע מידע שהלה עובד עבור ארגון ממשלתי.  באמצעות קשריו הצליח שימרון למצוא את שמו החדש של דהאן, אך הוא הקפיד לא לחשוף אותו, ואת מקום מגוריו. שיחה איתו שכנעה את העיתונאי באופן לא מובן שהאיש לכאורה שילם כבר את חובו לחברה ושהוא באותו זמן היה איש פרטי שאין בו עניין ציבורי. בנוסף טוען שימרון שלא מצא הוכחות לכך שהלה עבד עבור מוסד ממשלתי כלשהו. למרות לחץ כבד מצד המערכת העיתונאי החליט בכל זאת לא לפרסם את הסיפור כדי לא לפגוע לשווא באיש פרטי ועל כך הוא גאה עד עצם היום הזה.

 הגנה זו על פושע מלחמה מובהק שבוודאי לא ריצה את העונש שהוא היה ראוי לו ולא קיבל סליחה וכפרה מקרובי הקורבנות - היא יותר מתמוהה בעיני. חובה לזכור שאחד מסרבני אותה פקודה בלתי חוקית בעליל שהובילה לטבח בכפר קאסם, נמרוד למפרט, אמר בראיון שהתפרסם בהארץ שדהאן היה מאוד קיצוני וגם בזמן המשפט [דהאן] האשים אותו שהוא "לא גבר" מכיוון שלא ירה. מלבד זאת במשך שנתיים לאחר המשפט קיבל איומים על חייו. למפרט אמנם לא נקב בשמות המאיימים, אך מציין שמדובר באנשים שנפגעו (מהמשפט).

 לאחר שחרורו מהכלא חזר דהאן לרמלה בה התגוררה משפחתו והעירייה מינתה אותו לממונה לתפקידים ביטחוניים מיוחדים, כולל טיפול בתושבי העיר הערבים. רק מחאה של חברים במועצת העירייה הביאה לביטול המינוי. זמן קצר אח"כ עבר לאירופה ולדברי המשפחה התחיל לעבוד כגזרן בבית מלאכה לבגדי גברים,לא קיבל שום סיוע מישראל ורק בכוחות עצמו התעשר ונעשה איש חשוב. סנגורו של דהאן במשפט, השופט בדימוס, יצחק אורן, פגש אותו בסביבות 1971 וסיפר לקרפל: "במסגרת תפקידו הכיר אנשים שבחלום הכי ורוד שלו לא חלם שיזכה ללחוץ את ידם. הייתי בקבלת פנים שערך לאחד היהודים העשירים בעולם במלון מפואר. גם פנחס ספיר היה שם, לבוש חליפה שחורה ונעליים חומות. גבריאל דהאן התנהג כאילו היה שליח מיוחד של המדינה. זו התדמית שביקש לעצמו".

 

עיתונאים כמו דליה קרפל, רוביק רוזנטל ותום שגב לא היו שותפים לגישתו  של גד שימרון והם כולם חשפו  שדהאן שינה את שמו, חי בפאריס ועבד שם לכאורה עבור מפעל הבונדס, ארגון המוֹכר מאז 1951 אגרות חוב ליהודי העולם במטרה לסייע במימון תקציבה של מדינת ישראל. יוסי ביילין סגן שר האוצר לשעבר גורס: "זה ארגון עם משכורות מטורפות ולא רציונאליות". מכיוון שהמינויים הונחו מישראל מן הסתם, עד כמה שהמידע מדויק, הרי היתה "נשמה טובה" בממסד שדאגה לפושע המלחמה דהאן ושערורייה זו לא נחקרה עד תומה עד עצם היום הזה.

 שגב שלא כאחרים, נקב בשמו החדש של דהאן המתגורר בפאריס, דגן. קרפל שדיברה בטלפון עם האיש בחרה שלא לציין את שמו החדש.  במאמרה משנת 1986 ב"העיר" ושצוטט לעיל, היא כתבה:

"גבריאל דהאן חי והוא מנהל הבונדס באחת מבירות אירופה. הוא היחיד מבין מבצעי הטבח בכפר קאסם ששינה את שם משפחתו. אחותו הצעירה גרסיה מתגוררת היום במושב במרכז הארץ. כמו יתר בני המשפחה, גם היא מבקשת שזהותה לא תיחשף. בתחילת השיחה הראתה נכונות מלאה לספר על הצלחותיו של אחיה באירופה. היא לא הספיקה לומר הרבה. בעלה התפרץ בזעם מן החדר השני ופקד עליה בצרפתית לדבר על הכל, רק לא על גבריאל. לפני כן עוד הצליחה לומר: "דוד בן גוריון לחץ את ידו של אחי ואמר לו 'הייתם הקורבן של המדינה'. גם מנחם בגין עשה לו כבוד, ועוד הרבה אנשים חשובים".

עוד ציינה קרפל: "כמה מנאשמי משפט כפר קאסם זוכרים, כי ביום מתן פסק הדין התפרצו בני משפחתו של דהאן בבית המשפט עד שהיה צריך להחזיק בהם. אחיותיו ואמו בכו וצעקו וקיללו את השופט בנימין הלוי, וקרעו לגזרים את תעודות הזהות שלהן לאות מחאה."

 לדעת קרפל, קשה לקבוע כיצד הגיע דהאן למעמדו בבונדס. דוברת הארגון בישראל סירבה להגיב ואילו הסמנכ"ל דאז, ציון מזרחי, לא הכחיש כמסתבר את העסקת פושע המלחמה אלא אמר לעיתונאית: "העניין רגיש מאוד. את יודעת שבמשך שנים היה הסיפור הזה של כפר קאסם. זה עושה את הנושא עדין מאוד ועלול גם לפגוע בביטחונו של האיש".

בשיחה שקיימה קרפל עם דהאן הוא לא הביע חרטה וניסה להציג את עצמו כקורבן:

"זה עניין שכואב לי מאוד, ... אני חושב ששילמתי מחיר גבוה מאוד. (...)  את חושבת שמישהו מאתנו עשה משהו כדי להרע במתכוון? הגורל שלנו הביא אותנו למקום הזה. כואב לי ויכאב עד יומי האחרון , הזמן לא יכול להפיג את הכאב".

 

"דהאן ראה במו עיניו שהחוזרים לכפר, שהוא ציווה להמיתם, אינם לוחמים", צוין בפסק הדין נגדו, "אלא אזרחים שלווים, בלתי מזוינים ובלתי מוגנים. לפי עצם הפקודה שציוותה להרוג גברים, נשים וילדים כאחד, לא היה מקום לספק כי לא פקודה צבאית או מלחמתית, אלא פקודת רצח יש כאן ... המעשים שהוא ציווה לבצעם , השתתף בביצועם וראה את ביצועם, הראו לו בעליל כי מה שהוא מבצע , בצייתו לפקודת המג"ד, הוא רצח פשוטו כמשמעו. רצח אכזרי ושיטתי של קורבנות חסרי ישע וחדלי אונים".

 

לפי דו"ח של מאגר מידע כלכלי צרפתי מנהל דהאן/דגן חברה העוסקת בעתיקות ובקישוט, ושמה: Antiquité et Décoration.

 

האם ניתן לבטל את החנינה שהוענקה?

 

על מקצת התחקירים בנושא הטבח בכפר קאסם, ראו: 

- מאיר וילנר ותופיק טובי, מלחמת סיני וטבח כפר קאסם.

- דליה קרפל, כן, אנחנו מאותו הכפר, מה עלה בגורלם של רוצחי כפר קאסם, העיר, 10 באוקטובר 1986.

- רוביק רוזנטל (עורך), כפר קאסם: אירועים ומיתוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000.

- יחיעם ויץ, לכל איש יש שם, סקירה של: רוביק רוזנטל (עורך) כפר קאסם: אירועים ומיתוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000.

- תום שגבבחזרה לכפר קאסם, הארץ, 27 באוקטובר 2006.

- יחיעם ויץ, ‏‏חבל שביטלנו את עונש המוות, הארץ, 31.12.2007.

- דליה קרפל, ‏הטבח בכפר קאסם: אנחנו לא ירינו, עדויות סרבני הפקודה שנכחו בטבח, הארץ, 8 באוקטובר 2008.

- גדי אלגזי, טבח כפר קאסם, 1956: תוכנית חפרפרת, טבח כפר קאסם היה חלק מתוכנית מדינית כוללת לגירוש ערביי המשולש לירדן (24.10.2009).

 

 

 

 

 

 

 

11/2/2010