אלעראקיב והפליטים בהפגנה בת"א (10.12.2010)

לציון יום זכויות האדם הבינלאומי

* ערבים ויהודים  תושבי הנגב, אנשי הכפר הבדואי אלעראקיב, פעילים מפורום לדו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, פורום הכרה, "אג'יק" ו"התחברות- תראבוט" צעדו בגוש אחד בהפגנה ולא חדלו מקריאות כמו "כן להכרה !", "לא לעקירה !", "ערבים ויהודים מסרבים להיות אויבים", "אין כפר לא מוכר - זה שקרים של המשטר !"

תוך כדי המצעד נשא השיח' סייח אלטורי מאלעראקיב דברים מרגשים  בעברית וערבית בהם הוא גולל את סיפור הסבל והתלאות של תושבי כפרו אשר מאז יולי 2010 נהרס 7 פעמים בידי השלטונות. הוא תבע שוויון לכל תושבי הנגב, ערבים ויהודים.

מארגני ההפגנה טעו כאשר לא נתנו לשיח' סייח אלטורי לשאת דברים בשם תושבי כפרו בעצרת בתום ההפגנה.

תושבי הכפר אלעראקיב חיים בימים אלה של סערות ושל סופות גשמים וחול בסוכות שעה שרבים מבינינו ספונים בבתיהם המחוממים. תושבי אלעראקיב ממתינים שייעשה להם צדק. נקווה שעד למצעד הבא, הצדק אכן ייעשה.

חיה נח, פורום לדו-קיום בנגב לשוויון אזרחי. 

* מגנים על זכויות אדם

מידי שנה, בעשירי בדצמבר, מצוין ברחבי העולם יום זכויות האדם. גם השנה התקיים מצעד זכויות האדם לציון יום חשוב זה בישראל. אלפי בני אדם צעדו ברחובות תל אביב והאזינו לנאומי נציגי הארגונים בכיכר רבין.

לצד ארגוני זכויות האדם הישראלים, בלטו בהפגנה מאות פליטים שנשאו שלטים בהם מחו על כך שמדינת ישראל מונעת בעדם מלעבוד, אינה בודקת את בקשות המקלט שלהם כמתחייב מאמנת הפליטים עליה חתמה ואף מתכננת לכלוא אותם לתקופה בלתי מוגבלת במחנות ענק על גבול מצרים.

צילום: תמר דרסלר

למעלה ממחצית מ-35,000 מבקשי המקלט בישראל נמלטו לישראל ממדינת אריתריאה. גם בין המפגינים בלט מספרם של אזרחי אריתריאה.

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ולא מעט משריו, מכנים את הפליטים מאריתריאה "מסתנני עבודה", כאילו הסתננו לישראל רק על מנת לעבוד ולשפר את מצבם הכלכלי.

ארגון זכויות האדם הבינלאומי Human Rights Watch לעומתם, מציין בדו"ח "סכנות בסיני" ש"אזרחים אריתראים שנמלטים למצרים ולישראל נוטים לבסס את בקשותיהם למעמד של פליט על כך שהתחמקו משירות צבאי קשה העלול להיות בלתי מוגבל בזמן ועל כך שאם יתפסו, הם עלולים להיחשף ליחס בלתי הולם, לעינויים או להוצאה להורג. נימוק אחר לבקשה הוא השתייכותם למיעוט דתי בלתי מוכר כמו חברי הכנסייה הפנטקוסטית או אדוונטיסטים של היום השביעי... ממשלת אריתריאה (רואה) בתושבי המדינה המבקשים מקלט מחוצה לה בוגדים וככאלה מרחפות מעל ראשיהם סכנות מעצר ועינויים אם יוחזרו".

קריאת הדברים הללו מבהירה לנו איזו דרך עשו האריתראים מאריתריאה לתל אביב. ישנה הדרך הפיזית, דרך קשה ויקרה העוברת בסודן העוינת, במצרים שחייליה יורים בפליטים המנסים להיכנס לישראל ואשר סוחרי האדם הבדואים שבה, מחזיקים את הפליטים במשך חודשים במחנות עינויים במדבר, בישראל שכולאת אותם באוהלי כלא סהרונים עד לשחרורם ללא אשרת עבודה לרחובות הערים. זוהי דרך ארוכה שרבים מהפליטים לא שורדים עד סופה. אך יום זכויות האדם מעורר מחשבות דווקא על הדרך האחרת: אותה דרך ארוכה שעשו המפגינים מאריתריאה הדיקטטורית, מדינה בה מבקרי המשטר נעלמים במרתפים חשוכים, לתל אביב, בה הם מעזים להחזיק באומץ שלטים בהם נכתב: "מסתנן תקרא לסבתא שלך".

לצד גילויי הגזענות הרבים הנשמעים לאחרונה וקריאות רבנים לגירוש הפליטים מעריהם ושכונותיהם, אומץ ליבם ותושייתם של הפליטים האריתראים מעוררים הערצה ותקווה לעתיד זכויות האדם בישראל.

סיגל רוזן, מוקד סיוע לעובדים זרים