מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

בעקבות השריפה הגדולה בכרמל (דצמבר 2010)

 

היזהרו מטפיחות שכם

מאת פרופ' יואל דונחין

קבוצת רופאים החליטה לפני  למעלה מ-20 שנה להתארגן ולשנות את הגישה לנפגעי חבלה. הם קראו לעצמם בשם הסימבולי "רולטה"  רופאים למען טראומה. היה ברור להם כי שרותי החירום אינם ברמה הנדרשת, כי בתי החולים אינם מצוידים כראוי ואף הרופאים העוסקים בכך אינם מתמחים בטיפול במחלה הזו, שארגון הכירורגים באמריקה קרא לה  בשם "המחלה המוזנחת" .

הקבוצה הכירה בכך שאי אפשר לסמוך על שלטונות הבריאות או על הנהלות בתי החולים והחליטה לפעול  בגישה של "מלמטה למעלה".  ביוזמת החברים נערכו  דיונים במקרים נבחרים של כשלים בטיפול, נבחנו היטב זמני הפינוי של נפגעי תאונות דרכים ונשלחו לבתי החולים הצעות להקמת יחידות ייעודיות לנפגעי טראומה.  הרופאים קבעו כי ניתן להקטין את התמותה של נפגעי תאונות דרכים בלמעלה מ-50 אחוז אם יפעילו את האמבולנסים כראוי ואם בבתי החולים ימתין הכירורג לנפגע.

תגובת  שר התחבורה באותם הימים  מר משה קצב, הייתה פשוטה – "לא יכול להיות .. אם זה היה כך כבר מזמן היו נוקטים בצעדים שהצעתם" ( המכתב שמור  אצלי עד היום ).

אולם בהדרגה , לאחר שקמה  היחידה הראשונה לטיפול בנפגעים במרכז הרפואי הדסה, והחלו להראות התוצאות הראשונות של טיפול מיטיבי, היה ניתן לערב את משרד הבריאות, לקבל הכרה מלמעלה. בסיום הישיבה עם מנכ"ל המשרד, הד"ר משיח הוא אמר לנו "לא נפריע לכם" והיה זה רגע "היסטורי" בו נאמר לנו שהמשרד לא יתערב. מאחר והייתי פעיל בקבוצה זו הוצע לי על ידי אהוד אולמרט, שהיה אז ראש עיריית ירושלים והיה מודע למאמצי הרופאים להקים מערכת לטיפול בטראומה, לקבל על עצמי את תפקיד המנהל הרפואי של מד"א.

 

מה שנגלה לעיני מתוך משרדי מד"א היה ארגון בלתי מתאים  לתפקיד שלשמו הוקם. הסתבר לי כי באמבולנס יש נהג, שהוא גם חובש, אבל במרבית הנסיעות, כולל נסיעות חירום להצלת חיים הוא  אינו מלווה בחובש נוסף, כלומר הנהג עלול לנסוע לבית החולים כאשר הנפגע מאחור ללא כל השגחה.  האמבולנסים לא היו מותאמים כלל לתפקידם, גלגל רזרבי ענק תפס את מרבית  השטח החיוני לשם טיפול בדרכי האוויר של החולה. הכשרת החובשים הייתה  לקויה, ציוד רב נשאר במחסנים ולא הועבר לאנשי השטח. מערכת התקשורת הייתה לקויה  ובכול אזור היה מוקד שיגור עצמאי. המערכת כולה פעלה כמעט ללא תקציב, הקבצנות הייתה לחם חוקו של הארגון.

והנה, כאשר אירעה תאונה רבתי או פיגוע אליו נחלצו האמבולנסים במהירות ובסיוע מאות בני נוער מתנדבים  ואחרים, פינוי  הנפגעים היה נעשה בתוך זמן קצר מאוד ומיד לאחר מכן אותם אחראים לתקצוב הכושל, שרי הבריאות והאוצר, ראשי העירייה והמועצות המקומיות  היו משבחים ומהללים את כושר האלתור וההיענות הרבה והצלת החיים. נוכח השבחים הללו היו קברניטי הארגון  מדושני עונג ושכחו  לפתע  את עוניים ואת מצוקתם הכספית ובלבד שהתדמית לא נפגעה. הם לא העזו לומר כי יש הכרח בציוד ובמשאבים ובתקציב אמיתי. למרות כל הבקשות והאזהרות לא היה ניתן  לקבוע כי אמבולנס יוצא למשימת הצלת חיים עם שני אנשי צוות.

 

בראיון לעיתון הודעתי אז כי למעשה למדינת ישראל אין שרותי חירום רפואיים וכי האמבולנס אינו אלא "מונית הוריזונטלית עם כושר צפירה". התגובה לא אחרה לבוא. הורחקתי מיד מתפקידי. נאמר לי כי פגעתי באיסוף התרומות ובתדמית ואיני יכול לשמש בארגון. שר הבריאות (חיים רמון)  קרא לי לראיון במשרדו וביקש כי לא אמשיך להתראיין בנושא הפוגע באמון שבין המערכת לציבור. ובגילוי לב הוא אמר לי כי "יש לי  תקציב למשכורות לעובדים, אבל לא לבצע את הרעיונות שלהם ובסך הכול כמה פעמים אדם נוסע בחייו באמבולנס לבית החולים".  נוכח נימוקים חזקים אלה לא נותר לי אלא להחזיר את המפתחות ולחזור לעולם האקדמיה השקט.

 

מאז מד"א השתפר ללא הכר. מערכות הקשר והשליטה אוחדו , המחשוב המיושן  הלך לעולמו  מרכזת הטלפונים הנושנה נתרמה למוזיאון בזק, העובדים קיבלו מדים ודרגות והושלט סדר במערכת. עדין יש חסרים תקציבים ועדין  הנהגים משמשים כגובים עבור השרות היקר של העברת חולה לבית החולים. עדין בשל סיבות מוזרות אין בישראל מספר חירום אחדי דוגמת 911 בעולם , אלא כל רשות הצלה נפרדת מופרדת ועצמאית.

 

מדוע נזכרתי בכך היום? הנה חוזרת התופעה בה טופחים על שכמי הכבאים ומהללים את גבורתם והקרבתם ויכולתם . וככל שהאחראי, בין אם זה שר או מאשר תקציבים אחר, פעל כנגד המערכת, הוא מרעיף שבחים ומצטלם עם הכבאי העייף בבגדי העבודה. אולם , כנראה הפעם המחבקים והמפיקים במהירות "לקחים"  אינם  יכולים להמשיך בדרך זו. לא טפיחות על השכם, אלא שידוד מערכות מתוך מחשבה ותכנון לטווח רחוק ולא לטווח מועד הבחירות המתקרב.

 

הצלחנו די יפה בארגון רפואת החירום מבלי שהמשרד יפריע – השאלה אם בשרותי החירום ניתן יהא להגיע ליצירת מצב חדש וטוב יותר.  למד"א זה לקח 20 שנה... היום, הזמן אינו עומד לרשותנו.

 

 

 

 

 

12/13/2010