המתנחלים משגשגים והפלסטינים סובלים

על המדיניות המפלה של הכיבוש הישראלי בגדה המערבית

דו"ח חמור ועדכני (19.12.2010) שפורסם בידי ארגון Human Rights Watch תחת הכותרת: "נפרדים ולא שווים: אפלייתם לרעה של פלשתינאים בידי ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים", חושף כי ישראל מפעילה שתי מערכות נפרדות עבור שתי האוכלוסיות בגדה המערבית באזורים הנרחבים שבהם היא שולטת באורח בלעדי. הדו"ח מבוסס על מקרי מבחן שבהם מושווה יחסם השונה מאוד של שלטונות ישראל להתנחלויות וליישובים הפלסטיניים השכנים באזורים אלה. הדו"ח קורא לארה"ב ולמדינות החברות באיחוד האירופי וכן לבתי עסק המעורבים בפעילות באזורי ההתנחלויות להימנע מתמיכה במרכיבי מדיניות ישראליים הנוגעים להתנחלויות אשר הנם מפלים מטבעם ואשר מפרים את המשפט הבינלאומי.

ארגון Human Rights Watch קובע, "הפלסטינים סובלים מאפליה שיטתית לרעה רק בגלל הגזע, הזהות האתנית והמוצא הלאומי שלהם, ונשללים מהם חשמל, מים, בתי ספר וגישה לכבישים, ובאותו זמן ממש תושבי ההתנחלויות הסמוכות נהנים מכל ההטבות האלה, שהמדינה מספקת להם. בעוד ההתנחלויות הישראליות משגשגות, הפלסטינים הנתונים לשליטתה של ישראל כאילו לכודים בימי קדם: כמו לא די בכך שהם סובלים מהפרדה ומחוסר שוויון, לעתים קרובות אף דוחקים את רגליהם מאדמותיהם ומבתיהם".

עוד מציין הארגון, כי מדיניותה המפלה של ישראל, ההופכת את יישוביהם של פלסטינים לבלתי ראויים כמעט למגורי אדם, גורמת לעתים מזומנות לתושבים לעזוב אותם. מסקר שנערך בחודש יוני 2009 במשקי בית ב"אזור C", המשתרע על-פני 60% משטח הגדה המערבית ואשר נתון לשליטה בלעדית של ישראל, ובמזרח ירושלים, שישראל סיפחה באורח חד-צדדי, עולה כי כ-31% מהתושבים הפלסטינים נעקרו מבתיהם מאז שנת 2000.

ארגון Human Rights Watch בחן הן את אזור C והן את מזרח ירושלים ומצא כי במסגרת שתי המערכות הנפרדות - לפלסטינים ולמתנחלים מישראל - המופעלות בשני האזורים גם יחד, מוענקות הטבות כספיות נדיבות ותמיכה בתשתיות לקידום החיים בהתנחלויות יהודיות, ואילו מיישובים פלסטינים נמנעים במכוון שירותים בסיסיים, מה שמעניש גידול באוכלוסייתם, וכופה עליהם תנאים קשים. כאשר יחס נבדל כזה - המבוסס על גזע, על זהות אתנית או על מוצא לאומי - אינו תפור במיוחד למידותיהן הצרות של מטרות לגיטימיות, הוא מפר את האיסור היסודי על אפליה, המעוגן במשפט זכויות האדם.

המדיניות הישראלית מכתיבה היבטים רבים בחיי היומיום של הפלסטינים תושבי אזור C ומזרח ירושלים. מהמחקר שערך ארגון Human Rights Watch עולה כי האפליה המופעלת נגד הפלסטינים גורמת לנישולם מאדמותיהם ומהתשתיות התומכות בהן והעברתן לשימוש התנחלויות; חסימת גישתם לכבישים ולאדמות חקלאיות; שלילת אספקה של חשמל ומים; מניעת רישיונות בנייה לבתי מגורים, בתי ספר, מרפאות ותשתית; וכן הרס בתים ולעתים אף הרס יישובים שלמים. צעדים אלה הגבילו את התרחבותם של כפרים פלסטיניים וכפו על תושביהם מצוקה קשה, שהותירה אותם בין היתר עם גישה מוגבלת בלבד לטיפול רפואי.

לעומת זאת, מדיניותה של ישראל מקדמת ומעודדת את הרחבתן של התנחלויות יהודיות באזור C ובמזרח ירושלים, לעתים קרובות תוך שימוש באדמות ובמשאבים אחרים שלמעשה אינם עומדים לרשותם של פלסטינים. ממשלת ישראל מעניקה למתנחלים תמריצים רבים, ובכלל זה מימון לדיור, חינוך ותשתיות, כגון כבישים מיוחדים. הטבות אלה הובילו להתרחבותן העקבית והמהירה של ההתנחלויות, ואוכלוסייתן הכוללת צמחה מכ-241,500 נפש בשנת 1992 לכ-490,000 בשנת 2010, כולל מזרח ירושלים.

ארגון Human Rights Watch  מציין עוד, "בעוד מעצבי מדיניותה של ישראל נאבקים למען 'הגידול הטבעי' בהתנחלויות הלא חוקיות שלהם, הם מחניקים יישובים פלסטינים היסטוריים, אוסרים על משפחות להרחיב את בתיהן, והופכים את חייהם של פלסטינים לבלתי נסבלים. המדיניות הקשורה בהתנחלות של ישראל היא עלבון לשוויון ומכשול חמור בפני חיי השגרה הפלסטיניים".

עקירת עצי זית של פלסטינים להרחבת ההתנחלות הישראלית צופין

צילום: כריסטוף גוק (בצלם) 

אחד היישובים הפלסטיניים שארגון Human Rights Watch בוחן בדו"ח הוא ג'ובת א-דיב, כפר המונה 160 תושבים ושוכן מדרום-מזרח לבית לחם, ואשר הוקם בשנת 1929. הגישה לכפר אפשרית לעתים קרובות ברגל בלבד כיוון שהנתיב היחיד המחבר אותו לדרך סלולה הוא דרך עפר משובשת באורך של קילומטר וחצי. ילדים מג'ובת א-דיב נאלצים לצעוד לבית הספר בכפרים אחרים הנמצאים במרחק של כמה קילומטרים ממנו כיוון שאין בכפרם בית ספר.

בג'ובת א-דיב אין אספקת חשמל על אף בקשות רבות שהכפר הגיש להתחבר לרשת החשמל הישראלית, ואשר הרשויות הישראליות דחו. הרשויות הישראליות אף סירבו לאפשר פרויקט שמומן בידי תורם בינלאומי ואשר נועד לספק לכפר תאורת רחוב סולארית. מוצרי בשר או חלב שתושבי הכפר קונים חייבים להיאכל בו ביום, כיוון שאין בכפר מקררים, ותכופות התושבים נאלצים להסתפק במזון משומר. תושבי הכפר מסתמכים על נרות ועל עששיות לתאורה, וכן על גנראטור קטן, כאשר ידם משגת למלאו בדלק.

במרחק של כ-350 מטר מהכפר נמצאת ההתנחלות היהודית שדה בר, שהוקמה בשנת 1997. לרשותם של כחמישים תושביה עומדת דרך גישה סלולה המתחברת לירושלים באמצעות כביש מהיר חדש - "כביש ליברמן" - שעלות סלילתו הסתכמה במיליוני דולרים רבים. הכביש עוקף ערים, עיירות וכפרים פלשתיניים, כמו ג'ובת א-דיב. בהתנחלות שדה בר פועל בית ספר תיכון, אך תלמידים מג'ובת א-דיב אינם רשאים ללמוד בו. עבור פלסטינים, התנחלויות מוגדרות "שטח צבאי סגור" שהם רשאים לבוא בשעריו רק עם היתרים צבאיים מיוחדים. תושבי שדה בר נהנים מאמצעי נוחות הקיימים בכל יישוב ישראלי, כגון מקררים ותאורה חשמלית, שהאור המופק ממנה נראה היטב בשעות הלילה מתוך בתי ג'ובת א-דיב.

ילדים פלסטינים באזורים הנתונים לשליטת ישראל לומדים לאור נרות, ובה בעת רואים את אור החשמל הבוקע מבתי המתנחלים. מגוחך להעמיד פנים כאילו לשלילת הגישה של ילדים פלסטינים לבתי ספר, למים או לחשמל יש קשר כלשהו לביטחון.

ברוב המקרים שבהם ישראל הכירה ביחסה השונה לפלסטינים - כמו במקרים שבהם היא מונעת מהם גישה לכבישים שנועדו ל"מתנחלים בלבד" - היא טוענת כי צעדים אלה חיוניים לצורך ההגנה על מתנחלים יהודים ועל ישראלים אחרים המותקפים מדי פעם בידי ארגונים פלסטינים חמושים. אולם, לדברי ארגון Human Rights Watch, שום נימוק ביטחוני או אחר אינו יכול להסביר את היקפו העצום של השוני ביחסה של ישראל לפלסטינים, ובכלל זה את מניעתם של רישיונות בנייה, שכמוה כאיסור בפועל על בנייה או על שיפוץ של בתי מגורים, בתי ספר, כבישים ומכלי מים בידי פלסטינים.

ישראל פועלת לעתים קרובות כאילו כל הפלסטינים מהווים איום ביטחוני מעצם גזעם, זהותם האתנית ומוצאם הלאומי, ואינה מתאימה את ההגבלות באופן ספציפי ליחידים שהוכח כי נשקף מהם איום ביטחוני. הגבלות גורפות מסוג זה מנוגדות לאיסור המשפטי המוטל על אפליה.

בית המשפט הגבוה לצדק בישראל קבע כי אמצעים מסוימים שננקטו נגד פלסטינים אזרחי מדינת ישראל אינם חוקיים משום שהיו נגועים באפליה. לעומת זאת, למיטב ידיעתו של ארגון Human Rights Watch, בתי המשפט בישראל לא פסקו בשאלה האם דפוסי פעולה ישראליים כלשהם בגדה המערבית מפלים פלסטינים לרעה, אף כי עותרים העלו טענות כאלה בכמה מקרים.

לדעת ארגון Human Rights Watch, דפוסי הפעולה הנגועים באפליה בוטה מחייבים מדינות תורמות לפעול בדחיפות כדי להימנע מסיוע להפרת המשפט הבינלאומי הנגרמת על-ידי ההתנחלויות, או משוּתפוּת לדבר עברה בכל הנוגע לכך. לדברי הארגון, על מדינות אלה לנקוט צעדים משמעותיים כדי לעודד את ממשלת ישראל למלא את חובותיה.

ארגון Human Rights Watch שב וחזר על המלצתו לארה"ב, המספקת לישראל סיוע שנתי בהיקף של 2.75 מיליארד דולר ארה"ב, להשעות את המימון שהיא מעניקה לישראל בסכום השווה להוצאותיה של זו האחרונה בתמיכה בהתנחלויות. במחקר שפורסם בשנת 2003 הוערך כי הוצאות אלה מגיעות לכ-1.4 מיליארד דולר. בדומה לכך, נוכח דיווחים רבים ולפיהם ארגונים הנהנים מפטור ממס בארה"ב מעבירים תרומות נכבדות לתמיכה בהתנחלויות, הדו"ח מאיץ בארה"ב לוודא כי פטור כזה ממס עולה בקנה אחד עם חובותיה של ארה"ב להבטיח את כיבודו של המשפט הבינלאומי, ובכלל זה את האיסור על אפליה.

הארגון קורא כמו כן לאיחוד האירופי, שהוא שוק ייצוא עיקרי למוצרי ההתנחלויות, לוודא כי אינו מספק תמריצים לייצוא מהתנחלויות באמצעות הענקת מעמד סחר מועדף, ולזהות מקרים שבהם אפליית פלסטינים לרעה תורמת לייצורן של סחורות. לדוגמה, הדו"ח מתעד כיצד יבולים המיוצאים מהתנחלויות תוך שימוש במים מבארות שישראל קדחה הובילו להתייבשותן של בארות של פלסטינים הסמוכות והגבילו בכך את יכולתם של פלסטינים לעבד את אדמותיהם שלהם ואף את גישתם למי שתייה.

בדו"ח אף מתוארים מקרים שבהם בתי עסק תרמו לאפליית פלסטינים לרעה, או הפיקו מאפליה זו תועלת ישירה. זאת, למשל באמצעות פעילויות עסקיות על אדמות שהופקעו מפלסטינים לטובת מתנחלים שלא כחוק וללא מתן פיצויים. בתי עסק אלה מפיקים תועלת גם מסובסידיות ומהפחתות מסים שניתנות להם על-ידי הממשלה, ומגישה מפלה שזו מעניקה לתשתיות, להיתרים ולאפיקי ייצוא. ארגון Human Rights Watch קרא לבתי עסק לחקור, למנוע ולמתן הפרות כאלה, ובכלל זה לשים קץ לכל פעילות שלא ניתן להפרידה מדפוסי פעולה מפלים של ישראל.

בסיכום קובע הארגון הבינלאומי, "אפליה מהסוג המתקיים מדי יום בגדה המערבית ראוי שתהיה מוקצית מחמת מיאוס ואסור שתהיה נחלתו של איש. ממשלות זרות ובתי עסק זרים העלולים להיות מוכתמים בדפוסי הפעולה הלא חוקיים של ישראל צריכים לאתר מרכיבי מדיניות ופעולות התורמים לדפוסי פעולה אלה ולשים להם קץ".