ככה ייעשה לשליח ציבור

נורי אלעוקבי נלחם כל חייו למען הבדואים המקופחים. שופט ברמלה חשב שזו סיבה טובה להחמיר בעונשו כששפט אותו על עבירות מתחום רישוי עסקים

מאת עו"ד יעל אונגר

אוֹר עקביה פעל כל ימיו כאדם בוגר למען סביבתו. כמי שגדל בשכונת מצוקה לא השלים עם העזובה וההזנחה ששררו בה כל ימי ילדותו, וכשבגר החל לפעול למען הדור הצעיר. עיקר מאבקו התמקד בהקמת מתנ"ס בשכונה. זה לא היה פשוט. נדרשו לא מעט הפגנות, והיו גם עימותים בלתי-פוסקים עם העירייה ועם המשטרה, דבר שהוביל לא פעם למעצרו של אור. אך לבסוף הוא זכה לראות פרי למאמציו. המתנ"ס הוקם, וגם אם חסר בו ציוד ותקציביו מקוצצים חדשות לבקרים, זהו הישג.

בין לבין היה על אור להתפרנס ממשהו. תמיד היו לו ידיים טובות, ולכן הוא פתח נגרייה במבנה נטוש של מחסן בשכונה. גם כאן היו לו מפגשים מהסוג הלא-נעים עם העירייה. זו דרשה לסגור את העסק מפני שפעל בלא רישיון. גם כאן התגלגלו הדברים למשפט – ואור הורשע בניהול בית עסק בלא רישיון.

אחרי הרשעתו, בשלב הטיעונים לעונש, טען התובע, כי היות שאור פועל למען הקהילה, לא ייתכן שבמעשיו, דהיינו הפרת החוק, ייתן לה דוגמא שלילית. לכן דרש להטיל עליו מאסר בפועל. מנגד טען סניגורו של אור, כי את פעילותו הציבורית דווקא יש לזקוף לזכותו, ולפיכך יש להקל בעונשו. מה פסק השופט?

בכלא אי-אפשר לפעול למען הציבור

כאן המקום לגלות, כי אור עקביה הוא דמות דמיונית. הוא אינו קיים, וממילא לא עשה דבר. אך בן דמותו החי, האמיתי, נקלע למצב זהה.

נורי אלעוקבי, איש שׂבע ימים ומעשים, פועל כבר עשרות שנים למען הבדואים ונגד קיפוחם המתמשך בידי ממשלות ישראל לדורותיהן. הפעילות הזאת הפגישה אותו פעמים אינספור עם המשטרה ועם החוק באופן כללי. את פרנסתו מצא בניהול מוסך ברמלה, שפעל בלא רישיון. עקב כך נשפט לא פעם, ובפעם האחרונה, בסוף דצמבר 2010, נגזר דינו בידי שופט בית משפט השלום ברמלה, זכריה ימיני.

התובע, כך עולה מגזר הדין, טען שאם הנאשם פעיל לגבי זכויות הבדואים בארץ, "הרי עליו לשמש דוגמא לשמירה על החוק שכן מי שבא בדרישה למימוש זכויות עליו לשמש דוגמא לאחרים ושמירה על החוק". ומה החליט השופט?

נחזור לרגע לאור עקביה הדמיוני. הלב הרי יוצא אליו. אדם שהקדיש לציבור שנים מחייו, ללא תמורה, על חשבון בריאותו ומשאביו האישיים, גם אם חטא, אי-אפשר הרי למחות בהבל מקלדת את כל מהותו. ובכלל, אם יישלח לכלא, תיפגע פעילותו למען הציבור. יש שופטים אשר מטים אוזן לנימוקים מסוג זה. נכון, את הוראות החוק יש למלא, אך גם ענישה צריכה להיות פרופורציונאלית.

  נורי אל-עוקבי

השופט מלמד את הפזורה הבדואית פרק בהלכות ציות לחוק

לנורי אלעוקבי לא שיחק מזלו. השופט ימיני היטה אוזן לנימוקי התביעה, וכך פסק: "סבור אני שהעובדה שהנאשם פועל לזכויות הפזורה הבדואית אך ורק מחמירה איתו, מכיוון שלא יכול להיות שאדם מצד אחד יטען טענות על אי שמירת זכויות או אי שמירת הוראות החוק לגבי קבוצה אליה הוא משתייך אך מצד שני יפר את הוראות החוק ברגל גסה פעם אחר פעם. סבור אני שהקלה עם הנאשם יהיה בה משום מסר שלילי לציבור ובמיוחד לפזורה הבדואית שהפרת חוק במדינת ישראל ובמיוחד הפרת צו שיפוטי הינה משתלמת וביהמ"ש עובר עליה כעניין של מה בכך".

העיניים רואות והלב מתפלץ: השופט מלמד את הפזורה הבדואית שיעור בהלכות ציות לחוק – במשפט שהיא כלל איננה צד לו, ועל גבו של נאשם שבעיני השופט, מעשיו למען אותה קהילה פגועה ומופלית לרעה דווקא צריכים לפעול לרעתו כשמדובר בעונש. למעשה, אם יש מסר שעלול לעלות מכך, הרי הוא זה: ייזהרו פעילים למען מטרות חברתיות, שכן ביום שייתקלו עם החוק, דווקא פעילותם הציבורית עלולה להיות בעוכריהם.

למסר מעין זה אין מקום במדינה דמוקרטית. אדם צריך להיות שומר חוק, זה נכון. אך להחמיר דווקא עם אלו הנחלצים לעזרת זולתם, זה כבר מתחיל להיות מסוכן. ואגב מסוכן, מעניינת סקאלת הענישה של השופט ימיני כשמדובר בפושעים מסוכנים באמת. בואו נראה מה פסק לאדם אלים שנשפט בפניו.

"מחירון העונשים" של השופט ימיני

לפני כמה שנים הרשיע השופט ימיני אדם שתקף את אשתו, תפס אותה בידיו, הפיל אותה על מיטתם, הכה בפניה במכת אגרוף ונשך אותה בידה השמאלית. כתוצאה מכך התעלפה האשה, הקיאה, ועל גופה נותרו סימני החבלה. האיש גם זרק לכיוון אשתו דיסק ונעליים, אך אלה לא פגעו בה. הוא לא הסתפק בכל אלו, והשמיע לעברה איומים שמהם עלה כי ישתמש נגדה באלימות אם תדבר על מעלליו.

כאשר הגיעו שוטרים אל הבית איים האיש במילים הבאות: "אני הולך לפגוע בכל השכנים, תלך מפה ותראה מה אני אעשה, אני אדקור את כל השכנים שלי". וכאשר כבר הובא לתחנת המשטרה הוסיף לאיים על שוטר: "אני אפגע בך ואהרוס את המשפחה שלך כמו שאתה הורס את המשפחה שלי".

אשתו של האיש האלים הזה והשוטר לא היו קורבנותיו היחידים. גם על בתו איים: "תגידי לאמא שלך ולאחותך שאם הן לא יבואו היום למשטרה לבטל את התלונה אני אוציא להן את הידיים ולא איכפת לי לשבת מאסר עולם".

שירות המבחן התבקש לבחון את מידת מסוכנותו של האיש בטרם ייגזר דינו. מן התסקיר שהוגש מצטיירת תמונה קשה: "מהכרותינו עמו, הן מהאבחון הנוכחי והן מאבחון בתיק המעצר, אנו מתרשמים מאדם בעל סף תסכול נמוך, המתקשה בדחיית סיפוקים, הנוטה להגיב באלימות, בעיקר מילולית, במצבי תסכול. הוא אדם מעורער ופגוע, אשר נוטה להשליך את תחושות התסכול על גורמים חיצוניים". בהמשך הדברים צוין, כי לאיש זה אין "כל יכולת בסיסית להתבוננות פנימית", וכי יש לו קשיים לשתף פעולה עם גורמים כמו שירות המבחן, שאמורים לסייע לו לאמץ דפוסי התנהגות לא אלימים.

השופט ימיני קיבל את עמדת התביעה, שהסתמכה גם על תסקיר שירות המבחן, וקבע: "עלי להבהיר לנאשם באופן חד משמעי כי המעשים שעשה הם פסולים ואסורים, וההתרשמות שלי היא שרק עונש מאסר בפועל יבהיר לנאשם את עניין זה". דברים כדורבנות. ומה פסק לו כעונש? 10 חודשי מאסר בפועל, ו-10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, בתנאי  שלא יעבור עבירות אלימות.

אם כן, אדם אלים שלח השופט ימיני לכלא ל-10 חודשים. את נורי אלעוקבי, אדם מבוגר וחולה, שמעשיו לא סיכנו חיי אדם והוא בוודאי לא תקף אף אחד, הוא שלח לכלא ל-7 חודשים, והטיל עליו קנסות בהיקף של עשרות אלפי שקלים. ככה ייעשה לשליח ציבור שהפעיל מוסך בלא רישיון עסק.

* * *

עם הטלת גזר הדין חש נורי אלעוקבי ברע, והוחש לבית החולים "אסף הרופא". משם הועבר לכלא, מפני שלא היה לאל ידו לשלם עוד עשרות אלפי שקלים שהשופט הטיל עליו כתנאי לכך שביצוע המאסר יידחה ב-7 ימים.

בעת ששורות אלו נכתבות יושב נורי אלעוקבי בבית הכלא מעשיהו, בתקווה שבית המשפט ייענה לבקשת פרקליטו, עו"ד אבי דובין, לשחררו ממאסר עד תום שמיעת ערעורו.