מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

משאל העם על עתיד דרום סודאן

 

בשעת כתיבת שורות אלו טרם נודעו התוצאות הסופיות של משאל העם שנערך  בין הימים 15-9 בינואר 2011 על עתיד חבל דרום סודאן. לפי כל ההערכות, התוצאה הצפויה היא שתושבי דרום סודאן (כולל אלה החיים בצפון) הכריעו לטובת היפרדות הדרום מהצפון והכרזה על עצמאותו המלאה של החבל. משאל העם נערך על פי ההסכם שחתמו בניירובי בירת בקניה בינואר 2005 נציגי ממשלת סודאן ונציגי המורדים מ"צבא השחרור העממי של סודאן" ( SPLA)  בהנהגתו של ד"ר ג'ון גראנג דה מביור (Dr John Garang de Mabior – 2005-1945) שנהרג בתאונת מטוס מעוררת חשד. (בסוף חודש ינואר 2011 נמסר רישמית כי למעלה מ-99 אחוזים מהאנשים שהשתתפו במשאל העם תמכו בהיפרדות דרום סודאן מהצפון.)

הסכם ניירובי כלל הקמת ממשל אוטונומי בדרום סודאן לתקופת מעבר של שש שנים שבסיומה עריכת משאל עם. ההסכם שהושג אחרי כמעט שלוש שנים של משא ומתן, שם קץ למלחמה שנמשכה עם הפוגות קצרות כמעט חמישים שנה  עוד לפני שסודאן השיגה את עצמאותה בשנת 1955. המלחמה גבתה את חייהם בדרום סודאן של כ-2 מיליון בני אדם והפכה 4 מיליון בני אדם נוספים לעקורים.

חבל דרום סודאן מהווה כ-35% מכלל שטחה של סודאן. אוכלוסייתו נאמדת בכ-9 מיליון תושבים ממיגוון רחב של קבוצות אתניות אפריקאיות. הקבוצה האתנית המובילה בגודלה היא הדינקה, ואחריה באים שבטי הנואר, הבארי והשילוק. השפה הרשמית היא אנגלית ולצידה משתמשים בלהג הערבי הנהוג בעיר ג'ובה הבירה.

הממשלות השונות בסודאן נשלטו תמיד בידי הצפון. ממשלות אלו מנעו הקמת שיטת ממשל פדראלית ודיכאו את אוכלוסיית  הדרום. המצב החריף בשנות ה- 70 של המאה שעברה כאשר סודאן נשלטה בידי גנרלים עריצים כמו   ג'עפר נֻמֶיְרִי  ועומר אל-בשיר  שתפס את השלטון בהפיכה צבאית ב-1989 והוא מחזיק בו עד היום. 

למלחמת השמד שניהל משטרו של הגנרל אל-בשיר נגד הדרום (ובעשור האחרון גם נגד אוכלוסיית חבל דרפור במערב המדינה) היבט בעל אופי דתי וגזעני בשל העובדה שרוב אוכלוסיית הדרום רואה את עצמה כחלק מן המרחב האפריקני השחור הסובב אותה. אוכלוסיית הדרום  משתייכת לכמאה קבוצות אתניות אפריקאיות בעלות אמונה דתית נוצרית (קתולית, אנגליקנית, אתיופית, קופטית) ואנימיסטית. הדיקטטורה הצבאית השלטת בסודאן לא חדלה מכפיית תהליכים של ערביזציה ואסלאמיזציה בכוח שתרמה להזנת אש המלחמה.

ביולי 2008, הוגשה נגד הנשיא הגנרל עומר אל-בשיר תביעה רשמית בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג על רצח עם במלחמה שמנהל ממשלו בדרפור שבמערב סודאן. כמו כן, הוצא נגדו צו מעצר בינלאומי.

ימים יגידו כיצד יגיב ממשלו של הגנרל אל-בשיר על תוצאות משאל העם בדרום אם אומנם הוא יכריע  בעד היפרדות.

 

 

גורמים בינלאומיים אינטרסנטיים בחשו במלחמה בדרום סודאן ובשאר העימותים במדינה. גורמים אלה לוטשים את עיניהם לאוצרות הטבע של הדרום העשיר באוצרות טבע כגון נפט ואורניום. באופן קונטרסטי, רובה המכריע של האוכלוסייה בדרום אינו נהנה מהעושר הזה שהעניק הטבע לחבל הזה, והוא חי במצוקה נוראה. שיעור תמותת התינוקות בו הוא מהגבוהים בעולם. רק מיעוט באוכלוסייה נהנה ממים ראויים לשתייה. 80% מהאוכלוסייה הם אנאלפביתים.

לא במקרה משקיפים העריכו כי תושבי הדרום יכריע לטובת היפרדות החבל ועצמאותו. בישראל אפשר היה לעמוד על כך מתוך השיחות עם פליטים מדרום סודאן החיים כאן. הם ביטאו זאת בהפגנות שמחה בימים בהם נערך משאל העם.

"משאל העם לא בא לסיים את סוף המסע, אלא את תחילתו", הצהיר נשיא החבל האוטונומי של דרום סודאן, סאלווה קיאיר מיארדיט (Salva Kiir Mayardit) שירש את הד"ר ג'ון גראנג אחרי מותו. יש לצפות  שעם השגת עצמאות דרום סודאן ישתחררו כל העצורים הפוליטיים, אך לא ברור מה יעלה בגורלם של אלה שנדונו למוות.

 

בשבוע בו הלכו תושבי דרום סודאן לקלפי, קולות רבים בעולם הערבי הביעו את התנגדותם לאפשרות שהרוב בחבל דרום סודאן יכריע במשאל-העם לטובת היפרדותו מהצפון. אך נשמעו גם קולות אחרים.

ב-12 בינואר 2011 התפרסם באתר בשפות ערבית ואנגלית "השיח המודרני" - الحوار المتمدن Modern Discussion (www.ahewar.org) מאמר של ד"ר אחמד אבו מטר* (أحمد أبو مطر) בו הוא כתב "למרות שבמישור האישי אהיה עצוב אם הדרום יחליט בעד ההיפרדות, אך אהיה מאושר אם יושג שלום בכל חלקי סודאן. מכאן גם כותרת מאמרי, 'היפרדות בשלום מבורכת יותר מאחדות מלווה במלחמה מתמדת'" ("على الرغم من أنني على المستوى الشخصي سأكون حزينا إذا اختار الجنوب الانفصال، لكنني سأكون سعيدا لأننا حققنا السلام للسودان بطرفيه). وهذا خلفية عنوان المقالة ( انفصال سلمي خير من وحدة مع قتال دائم"). ד"ר אחמד אבו מטר הוא אינטלקטואל פלסטיני, יליד באר שבע (1944). הוא   חי והתחנך כפליט ברפיח. עשה את חוק לימודיו האקדמיים בחו"ל. כיום הוא חי באוסלו, בירת נורווגיה.

במאמר נוסף שפרסם ד"ר ריאד חסן מוחרם (د. رياض حسن محرم) ממצרים, אף הוא באתר "השיח המודרני" (16.1.2011), תחת הכותרת: "היפרדות דרום סודאן... וכל המהומה הזו" (إنفصال جنوب السودان... وكل هذا الضجيج), הוא תקף בחריפות את המתנגדים לזכות ההיפרדות של תושבי דרום סודאן. מאמריהם של ד"ר אחמד אבו מטר וד"ר ריאד חסן מוחרם מתפרסמים בשפת המקור הערבית במלואם באתר כאן.

 

לעומת ד"ר אבו מטר וד"ר ריאד חסן מוחרם, במהלך הימים  בהם התקיים משאל-העם בסודאן, הצטרף מזכ"ל מק"י וחבר הכנסת לשעבר, מוחמד נפאע, לקולות נגד היפרדותו של חבל דרום סודאן. במאמר מתלהם ודמגוגי תחת הכותרת: "כניעה ערבית בזויה: אמריקה מחלקת את סודאן" אותו הוא פרסם באתר חד"ש-מק"י בשפה הערבית www.aljabha.org (12.1.2011), נפאע יצא חוצץ  נגד היפרדותו של חבל דרום סודאן. לשווא יחפש הקורא במאמרו של נפאע, ולוּ במלה אחת בלבד, את מיליוני ההרוגים והעקורים תושבי דרום סודאן קורבנות מלחמת השמד ארוכת השנים שניהל משטר הגנרלים בח'רטום. לשווא יחפש בו הקורא את העובדה כי ההחלטה לקיים משאל-עם היתה תוצאה של הסכם עליו חתמו הצדדים בינואר 2005. לשווא יחפש הקורא את העיקרון של כיבוד זכות ההגדרה העצמית עד כדי היפרדות, זכות הנובעת מהעיקרון האוניברסאלי שוויון. על הזכות הזו התדיינו  והתלבטו ארוכות מנהיגים ותיאורטיקנים קומוניסטים כמו קרל מרקס, רוזה לוכסנבורג, וו.אי. לנין. (ראו למשל:  לנין: "המהפכה הסוציאליסטית וזכות האומות להגדרה עצמית", ו"הפרולטריון המהפכני וזכות הלאומית להגדרה עצמית"; שני חיבורים אלו התפרסמו בעברית בקובץ שיצא לאור על-ידי הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית בשנת 1960.)

הקורא את מאמרו של נפאע ימצא בו משפט ביקורת פושר אחד כלפי משטרו של הגנרל אל-בשיר והוא: "המשטר הסודאני אינו מתנגד לפיצול [של סודאן, י"א] גם אם הוא הופיע אחרת ולמרות שהוא הגורם לכך". לטענת נפאע, כל מי שדורשים במשאל העם את היפרדות הדרום, "בעמדתם זו", הם "מיישמים את התוכנית האמריקאית". באותו קו מחשבה זה, חזר נפאע במאמרו, פעם אחר פעם, על כך שהיפרדות חבל הדרום היא "תוכנית אמריקאית-ישראלית". נפאע גם מתנבא ש"המדינה אשר תקום בדרום סודאן תהיה בת חסותן של ארה"ב וישראל". עוד הוא הוסיף, "באמצעי התקשורת כבר דלפו ידיעות לפיהן המדינה החדשה שתקום (בדרום סודאן, י"א) תקיים קשרים עם ישראל, אמריקה וישראל ישימו את ידן, יותר מאשר בהווה, על אוצרות הטבע, מקורות הנילוס, מצרים, הזהב והאורניום". למרות הנפנוף במפלצת (بعبع) ארה"ב וישראל, יחד ולחוד, נפאע רחוק מלשכנע, ולא אוסיף.  

 

כשלעצמי, את דעתי בעניין עתיד דרום סודאן גיבשתי בעקבות שיחות שקיימתי עם פליטים מסודאן אותם פגשתי בחו"ל, וכן עם פליטים שמצאו מקלט בישראל וחיים כאן בצל האיומים והרדיפות של ממשלת נתניהו. השפה הערבית שבפי סודאנים אלה דומה לזו השגורה גם במצרים. מפיהם שמעתי על חיי הגיהינום שחוו בארצם, הם ובני משפחותיהם אותם הם השאירו לרוב מאחור, תחת משטר הדמים של הגנרל עומר אל-בשיר. לא אחת, כשנשאלתי על ידם, מה דעתי על משאל-העם הצפוי להיערך בחבל ארצם, השבתי כי נוכח סבלותיהם וקורבנותיהם, אין עוררין על זכותם המלאה להכריע במשאל העם את עתידו של חבל הדרום, כלומר את עתידם. פליטים רבים מסודאן השתתפו בהפגנת האלפים שנערכה ב-24 בדצמבר 2010 נגד התוכנית של ממשלת נתניהו להקים מתקן כליאה ענק ל"מסתננים בנגב". אזכיר את השתתפותם המזערית של אזרחים ישראלים בהפגנה הזו, אך הפעם אמנע מלציין מי בלטו בהיעדרותם בהפגנה.

יוסף אלגזי

 

 

1/17/2011