פשע עקירת תושבי אל-עראקיב

כותבים עמית רמון, יעלה רענן, בתיה רודד

* תושבי אל-עראקיב נעקרים כדי לשתול במקומם עצים

יום ב', 17 בינואר 2011

ביום ראשון, ה־16 בינואר 2011, הרסו כוחות המינהל תחת אבטחה משטרתית כבדה את הכפר הבדואי אל-עראקיב, בפעם התשיעית מאז הריסתו הראשונה ביולי 2010. תוך כדי הריסת הכפר הפעילו כוחות המשטרה אלימות קשה, תוך כדי שימוש בכדורי ספוג (אמצעי משטרתי לפיזור הפגנות) אשר פצעו כאחד עשר מהתושבים, אחד מהם נפגע בעינו.

כוחות משטרה ובולדוזרים מתקרבים לאל-עראקיב

הפעם נראה כי המנהל החליט לפנות סופית את התושבים, כפי שהתבטא שלמה ציזר, מנהל הפיקוח במנהל מקרקעי ישראל, בראיון לאתר "וואלה": "יחד עם העבודות, פינינו את הפסולת מההריסות הקודמות שהיו מפגע בטיחותי וסביבתי. באותה הזדמנות, התחלנו להכשיר את המקום לנטיעות, כדי לשמור את הקרקע שם".

במהלך ההריסות נעצרו מספר תושבים שמחו על הרס בתיהם. במקביל להריסות החלו כוחות המנהל לפנות את השאריות של שמונת ההריסות הקודמות, והחלו בעבודות יישור השטח כדי להכשירו לנטיעות. פעילים שניסו להגיע לכפר הבוקר (שני,17.1.2011) כדי לצפות ולתעד את הנעשה בו עוכבו על ידי כוחות המשטרה, ופעיל תראבוט גדי אלגזי נעצר על ידי המשטרה.

אחר הצהריים של יום שני, לאחר שעובדי המינהל עזבו את שטח הכפר, ניסו תושבי אל-עראקיב לחצות את הערוץ המפריד בין בית הקברות לכפר ולשוב לכפר. בן רגע הגיעו כוחות משטרה שהכו באלות ללא אבחנה וירו כדורי גומי כדי להרחיק את התושבים. שמונה אנשים נעצרו על ידי המשטרה, ביניהם תושבי הכפר ופעילים שבאו לסייע, ביניהם חיה נוח ומומתאז חטיב מפורום דו קיום.

הכפר אל-עראקיב קיים כבר מזה כשמונים שנה. בתחילת שנות החמישים ביקש השלטון הישראלי החדש מתושביו להתפנות מהמקום באופן זמני, תוך הבטחה שיורשו לחזור לכפר תוך שישה חודשים. הבטחה זו לא קוימה מעולם. בתחילת שנות התשעים החליטו תושבי הכפר וצאצאיהם לחזור לאדמותיהם, ולממש את ההבטחה שניתנה להם. מאז מנסות הרשויות לפנותם באמצעים שונים. בין האמצעים: ריסוס מהאוויר של שדות הדגן שזרעו התושבים בחומרי הדברת עשבים. לאחר שבית המשפט הגבוה לצדק פסק כי אמצעי זה מהווה סכנה בריאותית וסכנה לחיי אדם נפסק השימוש באמצעי זה והרשויות החלו בסדרת פעולות של חריש עמוק על ידי טרקטורים כדי לעקור את הנבטים הצעירים. השנה, לאחר שהתברר כי תושבי אל-עראקיב דבקים באדמותיהם ואינם מוותרים החל מנהל מקרקעי ישראל בסדרת הריסות חוזרות ונשנות של הכפר, על בתיו, מטעיו, לוליו ומחסניו. ההריסה הראשונה התבצעה ב־27 ביולי 2010, ובה, לראשונה מזה שנים רבות, נהרס לחלוטין כפר מיושב. בהריסה זו השתתפו כוחות משטרה עצומים שפינו בכוח את התושבים משטח הכפר. התושבים חזרו לאדמתם ובנו לעצמם מבני מגורים, והרשויות חזרו והרסו אותם תשע פעמים. לאחר ההריסה השנייה הוגלה השייח' סיאח אל-טורי, מנהיג הכפר, ונאסר עליו להיכנס לשטח הכפר. אל טורי נאלץ להתגורר במשך מספר ימים בשטח בית הקברות של הכפר, משם נשא מסר של שלום ופיוס לכלל תושבי ישראל, בו הסביר מדוע הבדואים אינם פולשים, וקרא להפסיק את הריסות הכפר.

ההריסות החוזרות ונשנות של הכפר אל-עראקיב אינן מקריות. הן חלק מתכנית 30 הימים, המיועדת לפנות את הנגב מתושביו הבדואים. גם ההריסה הנוכחית היא חלק מתכנית זו. הפרקטיקה המופעלת ברגעים אלו ממש באל-עראקיב אינה חדשה בהיסטוריה של מדינת ישראל. טיהור של שטחי אדמה, הן מתושביהם המקוריים והן מכל שריד לקיומם – מבנים, שטחי חקלאות, עצים ועוד, וכיסוי השטח בנטיעות של עצים, היא פרקטיקה שהופעלה כבר במקומות רבים בישראל. למשל, לאחר מלחמת 1967, הכפרים הערביים יאלו, בית נובא ועמואס שבאזור לטרון נהרסו עד היסוד ועל חורבותיהם ניטע "פרק קנדה". דבר זה חזר על עצמו בעשרות מקרים שונים. גם עתה נראה שהמדינה מנסה למחות כל זכר לעובדת קיומם של תושבי אל-עראקיב ולהשכיח כל קשר שלהם למקום.

כרגע, יום לאחר ההריסה התשיעית של הכפר, תושבי הכפר מכונסים באזור בית הקברות שלהם הצופה אל הכפר, בו החלו לקבור את מתיהם כבר לפני שמונים שנה, ומנועים מלהתקרב לשרידי הכפר. מבית הקברות הם יכולים להתבונן בדחפורים ובשאר הכלים הכבדים המיישרים את כפרם ומוחים כל זכר להיסטוריה האנושית של הכפר. עובדי הקרן הקיימת לישראל כבר מתחילים בהכשרת השטח לנטיעות, ואם לא נצליח לעצרם מבעוד מועד יכוסה שטח הכפר שתילים ירוקים, לקראת ט"ו בשבט, חג האילנות, החל השבוע ביום חמישי.

אסור לתת לזה לקרות. זה טיהור אתני באופן המובהק ביותר. מפנים בני אדם, הורסים את בתיהם, ומנסים למחות כל זכר לקיומם. זהו ניסיון לשכתב את ההיסטוריה של הציונות, ולהכשיר, בדיעבד, את האמרה הציונית הידועה "ארץ ללא עם, לעם ללא ארץ". אבל ארץ זו כן הייתה מיושבת. תושבי אל- עראקיב הם עדות חיה לכך, ולכן, אולי, השלטון כה תקיף ואלים בניסיונותיו לפנותם מאדמתם.

עמית רמון

* טרנספר באלימות של אזרחי ישראל הערבים –

חובה לפעול בכל דרך להפסיק זאת !

יום ג', 18 בינואר 2011

פעולות המדינה הזו עוברות כל גבול. ועתה נפרצים גבולות חדשים: דרכי ה"שכנוע" לטרנספר של אזרחי ישראל. הריסות בתים בכפרים הבדואים הבלתי מוכרים – הפכו כבר לדבר שבשגרה. עתה המדינה עלתה מדרגה באלימות כלפי הקהילה הערבית, ונראה שמוסדות המדינה מעוניינים שהתנהלות זו תהפוך לשגרה החדשה.
עלינו לעשות הכול בכדי למנוע זאת.

ביום ראשון כוחות שיטור, סיירת ירוקה, קק"ל, ועוד באו בכדי להרוס את הכפר אל-עראקיב שוב. אבל יותר מזה: הפעם קיבלו הוראות להשתמש באלימות בכדי להצליח. האלימות כללה ירי כדורי גומי אל תושבי הכפר, וגז מדמיע. נער בן 15 ועוד פצועים נשלחו לבית החולים. האלימות גם כללה מעצר של כל פעיל זכויות אדם שניתן היה לתפוס אותו.

לאחר שהרסו את הכפר, כוחות המשטרה נשארו בשטח, ו"הגנו" על הבולדוזרים שאספו את שאריות ההריסות, כך שלא יוכלו תושבי הכפר להשתמש בבדים הקרועים לבנות מחדש את האוהלים, ובעיקר – שלא יוכלו תושבי הכפר לבנות לעצמם מחדש את קורת הגג ללילה החורף הקר. במשך שעות היום תושבי הכפר היו בעוצר בתוך בית הקברות של הכפר. רק בשעת דמדומים עזבו השוטרים והבולדוזרים את הכפר ואפשרו לאנשי הכפר להגיע שוב לחבריהם, לכפר, ולאוכל.

אתמול, יום שני בבוקר, חזרו השוטרים והבולדוזרים, והפעם עצרו והכו יותר אנשים. את העצורים, ביניהם מספר פעילי זכויות אדם, השאירו בבית המעצר בבאר שבע ללילה, כך שיבינו היטב שלא כדאי להם לתמוך בזכויות אדם. חיה נוח, פעילה שנים רבות, ויעקב מנור, פעיל זכויות אדם ופנסיונר – היו בין אלה שזכו בשיעור אזרחות זה. כמו כן סטודנטים, תושבים ואחרים.

במקום הכפר ההיסטורי המדינה מעוניינת לטעת יער. כלומר המדינה מעוניינת למנוע מאזרחיה הערבים גישה לאדמות לחקלאות, וגם אם צריך לטעת יער במדבר בכדי להשיג זאת – אין בעיה. הבעלות על הקרקעות עדיין בדיונים בבתי המשפט, והדרך עוד ארוכה עד להכרעה סופית, שכן עתה הם עדיין בדיונים בבית המשפט המחוזי, וברור שעוד יעלה לעליון. ובכל זאת המדינה בכוח רוצה למנוע את השימוש בקרקע, ולהפוך אותה "לקרקע לאום" ולטעת בה יער ללא טעם. כך שגם אם ינצחו הצדק ההיסטורי וחברי הקהילה – לא יוכלו לממש את זכותם לשימוש בקרקע

ובכדי לעשות זאת – המדינה פועלת באלימות קשה. מדובר בטרנספר אלים של אזרחי המדינה מאדמותיהם..
וזו רק יריית הפתיחה. לאחר ההצלחה באל-עראקיב, לאחר שיבינו שכולנו שותקים, והדרך שלהם חופשית לפעול באלימות – ימשיכו לכפרים הבאים ויפעלו בהם בדרך דומה – או אף אלימה יותר. הכפר הבא – אל-מקימן. אחריו – עוד 20 כפרים. בסך הכול יכולים לצפות לטרנספר אלים עוד כ 40,000 אזרחי ישראל ערבים בנגב.

חייבים לעצור את המדינה מיד

כיצד? חייבים לעמוד שכם אל שכם עם תושבי הכפר. אסור לאפשר למדינה לפגוע בזכויות האדם באלימות ולעמוד מנגד.

אלימות זו של המדינה מצטרפת לשורת משפטים, מעצרים ומאסרים של פעילי זכויות אדם, כלא ענק שייבנה לפליטים, ושנים של התנהלות דומה כלפי אזרחים ערבים, ועדות פרלמנטאריות, חוקים גזעניים... בואו היום, בואו מחר, והמשיכו לחזור לכפר אל-עראקיב.

חובה לייצר מחאה גדולה בנגב.

אם ניכשל באל-עראקיב, רמת האלימות הזו תהפוך לנורמה, והמדינה תמשיך לפעול להרס שאר הכפרים.

יעלה רענן

* באל עראקיב,  18 בינואר 2011

http://www.youtube.com/watch?v=1yqmWcnS3MA

* בתיה רודד:  כוח ברוטלי באל-עראקיב –

 www.haaretz.co.il/hasite/spages/1211240.html

* ההפגנה ברחבת בית המשפט בבאר שבע 

יום א'', 23 בינואר 2011

מאות בדואים ופעילים לזכויות הגיעו מרחבי הארץ להשתתף בהפגנה ברחבת בית המשפט בבאר שבע אותה יזמה ועדת המעקב של האזרחים הערבים בישראל. בהפגנה השתתפו נשים, גברים מבוגרים וצעירים, דתיים וחילוניים, יחד הם יצרו קשת רחבה של זהויות המאפיינות את הבדואים בנגב, כולם מאוחדים בתביעתם לבית ולצדק בישראל. ההפגנה נקבעה לזמן בו נערך בבית המשפט דיון בהארכת צו המניעה שהוציא בית המשפט שבוע קודם נגד המשך עבודות הקק"ל באל-עראקיב. מעט אחרי השעה 4 אחה"צ התקבלה ההודעה כי בית המשפט המחוזי ביטל את צו המניעה שעצר את התוכנית לטעת עצים על אדמת הכפר אל-עראקיב. החלטת בית המשפט תאפשר לקרן הקיימת לחדש את העבודות בכפר. עם זאת, השופטת נחמה נצר מתחה ביקורת על התנהלות המדינה בעניין, ואמרה כי "ראוי שהמדינה תימנע מפעולות שאינן נוגעות לליבת זכותה לסלק פולשים ולשמר את המצב הקיים". היא הדגישה כי קיים חשש שהנטיעות ייצרו מצב בלתי הפיך מבחינת השימוש בקרקע.