מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

שני אבני-שקילה, שתי מידות להן

 

כשקראתי את המאמר של יו"ר העמותה למען האסירים הפלסטינים, ד"ר ענת מטר, ביום שישי ("הארץ", 28.1.2011)* נזכרתי באִמרה הצרפתית: Avoir deux poids, deux mesures, שבתרגום ליטראלי פירושה שני אבני-שקילה, שתי מידות להן, ובהשאלה לעברית, איפה ואיפה.

במאמרה עמדה ד"ר מטר על העובדה שעליה אין עוררין ושעימה אנחנו חיים מאז תחילת הכיבוש בשנת 1967: מערכות האכיפה והמשפט וכן מוסד הנשיאות בישראל נוקטים אפליה הזועקת לשמיים בין אסירים יהודים אזרחי מדינת ישראל לאסירים פלסטינים תושבי השטחים הכבושים וכן אזרחי מדינת ישראל. מטר התייחסה לעניינם של שלושה אסירים פלסטינים, מוחמד זיאדה ומוח'לץ בורע'אל (הורשעו בהשלכת רימון על אוטובוס; הרימון לא התפוצץ ואיש מנוסעי האוטובוס לא נפגע): על השניים הושת עונש מאסר עולם; זה של זיאדה לא נקצב מעולם, ואילו זה של בורע'אל הומר ל-40 שנות מאסר; וכן של פלסטיני ואזרח ישראלי ואליד דקה, (נידון למאסר עולם בשל חברתו בחולייה שחטפה ורצחה את החייל משה תמם) הכלוא מזה כ-25 שנה ועונשו לא נקצב. ומנגד, הביאה את עונשי הלוקסוס שנפלו בחלקם של יונה אברושמי, חברי "מחתרת הטרור היהודית" דוד בן שימול ויורם שקולניק.

מכאן החלטתי להביא רשימה מפורטת יותר, גם אם לא מלאה, של אנשים אשר למרות קביעת בתי המשפט כי ידיהם מגואלות בדם – הם נהנו מהנחות למכביר רק בשל השתייכותם הלאומית:          

אברהם בן-משה (חבר תנועת "חרות) – ב-15 באוקטובר 1967 הוא דקר את מזכ"ל מק"י ח"כ מאיר וילנר בשל התנגדותה הנחרצת של מפלגתו למלחמת יוני 1967. ב-11 במארס 1968 שופטי בית המשפט המחוזי בת"א, מקס קנת, יצחק דולב ואליהו מני מצאו את בן-משה אשם בגרימת חבלה חמורה ולא בניסיון לרצח כפי שהואשם על-ידי התביעה, וגזרו עליו מאסר של שנה וחצי. בפסק דינם הם קבעו, כי "אפשר להבין לרוחו של הנאשם" בן משה...

יונה אברושמי - ב-10 בפברואר1983 הוא השליך רימון על מפגיני "שלום עכשיו". מפיצוץ הרימון נהרג אמיל גרינצוויג ונפצעו עוד תשעה בני אדם. בשנת 1985 הורשע אברושמי ברצח ונידון למאסר עולם. ערעורו נדחה. ב-1995  הנשיא עזר ויצמן קצב את עונשו ל-27 שנה. השתחרר מהכלא ב-26 בינואר2011.

מחתרת הטרור היהודית (TNT) – ב-2 ביוני 1980 חברי הקבוצה, מתנחלים,  מלכדו מכוניות של שלושה ראשי ערים פלסטינים בגדה המערבית. ראש עיריית שכםבסאם שכעה וראש עיריית רמאללה כרים ח'לף נפצעו קשה ורגליהם נכרתו. ראש העיר השלישי, איבראהים טאוויל מאל-בירה ניצל מאחר  והספיק להתקשר לממשל הצבאי ששלח לביתו חיילים, ביניהם את חבלן משמר הגבול סלימאן חירבאווי שנפגע בשתי עיניו והתעוור כאשר פתח את דלת המוסך. אחד מקציני הממשל הצבאי שהיה באירוע, אהרון גילה, אשר היה מאנשי המחתרת וידע על המצאות המטען, לא הסגיר את דבר הימצאותו של המטען. ביולי 1983 חברי הקבוצה ביצעו פעולת טרור נוספת במכללה האסלאמית בחברון. הם תכננו לפוצץ את מסגדי הר הבית.  באפריל 1984 הם תכננו לפוצץ חמישה אוטובוסים במזרח ירושלים ונתפסו בסמוך להטמנת חומר הנפץ. לאחר מעצרם, הרכב השופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים בראשות השופט יעקב בזק הרשיע 15 מתוך 29 חברי המחתרת. שלושה מהם (מנחם לבני, שאול ניר ועוזי שרבף) נידונו למאסר עולם והיתר לעונשים של שבע שנות מאסר ומטה. הנשיאחיים הרצוג קצב את עונשם של אסירי העולם שלוש פעמים. בסוף שנת 1990 נוכה שליש ממאסרם והם שוחררו לאחר פחות משבע שנות מאסר בסוף שנת 1990.

סיירת הנקמה – בנובמבר 1992, חברי הקבוצה ארבעה צעירים חברי "כהנא חי" השליכו רימון בשוק הקצבים שברובע המוסלמי בירושלים העתיקה. כתוצאה מהתפוצצות הרימון, נהרג אדם ערבי אחד ורבים נפצעו. רק שמונה חדשים מאוחר יותר נעצרו חברי הקבוצה והורשעו ברצח. הם נידונו לחמש עד חמש עשרה שנות מאסר‏‏. שניים מהם קיבלו חנינה מהנשיא עזר ויצמן. המבצע העיקרי נידון לחמש עשרה שנות מאסר שקוצרו ל-10 ושוחרר ב-2002.

ישראל לדרמן - ב-5 באפריל1978 הוא רצח את סמיר טחאן, פלסטיני בן 20, ליד צומת רוקפלר בירושלים המזרחית. בית דין צבאי דן אותו ל-20 שנות מאסר. בערעור הופחת עונשו ל-10 שנים. לאחר מכן הפחית הרמטכ"ל רפאל איתן את עונשו לשלוש שנים. בפועל ישב בכלא הצבאי כשנתיים. לדרמן הוחזר לאחר מאסרו לשירות מילואים, ובשנת 1985 הניף את דגל ישראל על הר הבית, שוב בזמן שירותו מילואים במקום. על כך נעצר לכמה ימים. בשנת 1988 הוא חטף תינוק פלסטיני בבית לחם ולאחר מכן תקף חייל. על כך הוא נידון למאסר על תנאי. באוקטובר 1996 בעת שח"כ יעל דיין ביקרה בחברון שפך עליה לדרמן כוס תה חם‏ ועל כך נידון לשלוש שנות מאסר. לדרמן היה פעיל בתנועת כ"ך והיה בין מועמדי מפלגת מולדת של רחבעם זאבי לכנסת.

אלן (הארי) גודמן - ב-11 באפריל 1982, בעת שהיה בשירות צבאי, עלה לאזור רחבת הר הבית בירושלים וירה למוות בשומר של הואקף ופצע כמה שוטרים. באפריל 1983 הוא נידון למאסר עולם ועוד 40 שנה. ב-1988 נקצב עונשו ל-32 שנה וב-1996 הפחית הנשיא עזר ויצמן את עונשו ל-24 שנים. באוקטובר 1997, לאחר שריצה 15.5 שנים, הוא שוחרר.

יהודה ריכטר -  ב-4 במרץ1984, הוא ירה על אוטובוס שהסיע פועלים פלסטינים ליד מזרעה אל-שרקיה בגדה המערבית  ופצע כמה מנוסעי האוטובוס. הוא נידון לחמש שנות מאסר. שותפיו לירי, מאיר ליבוביץ' וחזן לוי, נידונו לתקופות מאסר קצרות יותר. קרייג לייטנר, נמלט לחו"ל. משתתף נוסף בירי, מייק גוזובסקי (יקותיאל בן יעקב), זוכה. ריכטר והאחרים גם הציתו את מערכת העיתון הפלסטיני "אל פג'ר".  בבחירות לכנסת ה-11 (1984) היה ריכטר מועמד מס' 2 ברשימת כ"ך. מתגורר ומלמד באלון מורה ובישיבת הרעיון היהודי בירושלים שמפיצה את רעיונותיו של כהנא.

ניר עפרוני ואלי וענונו - ב-14 בדצמבר1984 רצחו השניים עובד תחנת דלק בזכרון יעקב. הנרצח היה פלסטיני אזרח ישראלי ותושב כפר מנדא בגליל. הרצח פוענח רק ב-1990. ב-1991 נידונו עפרוני וּואנונו למאסר עולם. ב-1996 קצב הנשיא עזר ויצמן את עונשו של עפרוני ל-20 שנה וכעבור שנה שוב קצב את עונשו ל-15 שנה. ב-1999 הוא שוחרר מהכלא לאחר ניכוי שליש. בכלא, וענונו דקר אסיר פלסטיני.  ב-1997 נקצב עונשו ל-20 שנה, שעליהן נוספו לו עוד שנתיים על דקירת הפלסטיני בכלא. ב-2009 הוא שוחרר ממאסרו בשחרור מוקדם, אך בעקבות ביצוע שוד הוא הוחזר לכלא לריצוי 10 שנות מאסר, בנוסף ליתרת מאסרו הקודם.

דוד בן-שימול -  ב-28 באוקטובר1984, ירה רקטת לאו על אוטובוס פלסטיני במזרח ירושלים. מהירי נהרג ג'מאל אל מטור ונפצעו עשרה. ב-1985 הוא נידון למאסר עולם. עונשו של בן-שימול נקצב ל-17 שנה. בספטמבר 1995, לאחר ניכוי שליש מעונש המאסר הוא שוחרר לאחר שריצה רק 11 שנות מאסר.

דני אייזנמן, גיל פוקס, מיכל הלל - בלילה של ה-22 באפריל1985 הם עצרו במזרח ירושלים מונית בה נהג ח'מיס טוטנג'י ורצחו אותו. השלושה הורשעו ונידונו למאסר עולם. מיכל הלל שוחררה לאחר 5 שנים. פוקס שוחרר לאחר 9 שנים. אייזנמן שוחרר לאחר 11 שנה, בעקבות חנינה שקיבל מהנשיא עזר ויצמן.

רפאל סלומון - תלמיד ישיבת קבר יוסף בשכם, ב-21 במאי 1989 הגיע לצומת גהה ושם ירה ופצע שני פלסטינים. סלומון נידון ל-6 שנות מאסר, מתוכן ריצה רק 4 שנים.

עמי פופר - ב-20 במאי1990, הוא רצח 7 פלסטינים מעזה ופצע 11 פלסטינים נוספים שהמתינו לעבודה בצומת גן הוורדים בראשון לציון. בית המשפט הרשיע אותו ברצח ודן אותו לשבעה מאסרי עולם מצטברים ועוד 20 שנה חופפות. בפברואר 1999 קצב הנשיא עזר ויצמן את עונשו ל-40 שנה. ב-17 בינואר2007, עת היה בחופשה מהכלא, נהג ללא רישיון וגרם לתאונת דרכים שבה נהרגו אשתו ובנו הצעיר ונפצעו שני ילדיו האחרים. במסגרת של עסקת טיעון הוא נידון ל-6 חודשי מאסר, בנוסף לעונשו הקיים. בינואר 2009 התחתן בשנית.

אריה שלוש - ב-27 בדצמבר1990 הוא ירה על מכונית פלסטינית סמוך לגוש עציון ופצע שלושה מהנוסעים. הוא נידון ל-7 שנות מאסר אך שוחרר לאחר שנתיים וחצי.

נחשון וולס - ב-6 באוגוסט1990 הוא ירה על מכונית נוסעת ליד קריית ארבע והרג את הנוסעת עזיזה סאלם ג'עבר, פלסטינית בת 25 תושבת חברון. ב-1992 הוא נידון למאסר עולם. ב-1996 קצב הנשיא עזר ויצמן את עונשו לראשונה, וכעבור שנה שוב קצב את עונשו ל-13 שנה. ב-1999 הוא שוחרר בניכוי שליש.

יורם שקולניק – במארס 1993 הוא ירה למוות בירייה בפלסטיני מהכפר יאטה על אף שהיה כבול באותה השעה. ב-1994 הוא הורשע ברצח ונידון למאסר עולם. ב- 1997 נקצב עונשו ל-15 שנה על ידי הנשיא עזר ויצמן.  בפברואר 1999 נקצב עונשו שוב ל-11 שנים ו-3 חודשים. בסוף 2000 אישרה לו ועדת השחרורים שחרור מוקדם. ב-18 בפברואר2001 הוא שוחרר בתנאים מגבילים האוסרים עליו לגור בשטחי הגדה המערבית עד תום תקופת המאסר שנקצבה לו.

קטין, בן 16, תושב ההתנחלות שילה - ב-2 בדצמבר1993 ירה למוות בפלסטיני ח'מיס מחמוד עוואד שעה שעיבד את אדמתו בכפר תורמוס עיא. הוא הורשע ברצח בכוונה תחילה ונגזרו עליו 16 שנות מאסר. הוא השתחרר ב-11 ביולי 2006 בתום 13 שנות מאסר לאחר שקיבל חנינה.

דניאל מורלי - ב-25 במרץ 1994 ירה למוות בנהג משאית פלסטיני בצומת בית ג'וברין. הוא נידון למאסר עולם, שנקצב ב- 1999 ל-20 שנה. במאי 2007 שוחרר מהכלא.

יוסף אלגזי

---------------

* ענת מטר, "מאסר עולם למיוחסים" – http://haaretz.co.il/hasite/spages/1212123.html

 

 

1/31/2011