גלריה מנשר, ת"א מציגה:

גוף ראשון פעיל – יוסף אלגזי, צילומים

אוצר: עודד ידעיה

פתיחה: יום חמישי 10.2.2011 בשעה 19:00

רח' דוד חכמי 18 ת"א

ירושלים, 5 ביוני 1969 - הפגנת התלמידות נגד הכיבוש

בין שאר הצילומים: 

* 5 ביוני 1969 - הפגנת תלמידות בירושלים נגד הכיבוש

* 2 במארס 1971 - הפגנת הפנתרים השחורים בירושלים

* 2 באפריל 1972 - הפגנת מחאה נגד עקירת הבדואים בפתחת רפיח

* 1973-1972 הפגנות בהנהגת הבישוף יוסף ראיה בתביעה להחזיר את עקורי אִקְרִת ובִּרְעָם לכפריהם

* 4 אפריל 1977 - מחאת תושבי בקה אל-ע'רביה נגד התפרעות המשטרה ביום האדמה השני

* הפגנות 1 במאי ונגד היוקר

* הפגנות מחאה נגד המלחמה בווייטנאם מול שגרירות ארה"ב בת"א.

לביקורים ביום שישי: יש לתאם מראש בטל'. 03-688-7090

נעילה: יום חמישי, 10.3.11, 19:00

לא באדישות

"מטרת המקצוע שלנו היא לא להנעים, וגם לא להזיק, אלא להחדיר  את העט לתוך הפצע. לפצע הזה  נקרא לו בשמו הנכון,  אדישות" - אָלְבֶּר לוֹנְדְר (1932-1884), "סחר העבדים, מתוך "ארץ עצי הבֶּנֶה", 1929.

את הרעיון לקיים תערוכה זו הגה עודד ידעיה, הוא יזם אותה, הוא בחר את התמונות, והוא הוציא אותה אל פועל. בשל כל אלה, הוא ישכיל טוב ממני להסביר את הקונצפט שהנחה אותו כאוצר.

כחמישים שנה עסקתי בעיתונות, בכתיבה, בעיתונים "קול העם", "זו הדרך" ו"הארץ". בשני הראשונים, בכורח הנסיבות – מיעוט תקציב וחיסרון כיס, לעתים נאלצתי גם לצלם. ברשותי היתה מצלמת Zorki 2 מתוצרת ברית-המועצות אשר למרות מחירה הנמוך יחסית רכשתי אותה בזמנו בתשלומים. ב"הארץ", צילמתי מעט מדי, העיתון דאג שצלם מקצועי יתלווה אלי בשטח. ב"לה מונד דיפלומטיק" (פאריס), הכותבים  אינם נדרשים לצלם. באתר (www.defeatist-diary.com), אותו אני מפעיל בשנים האחרונות יחד עם אריאל מירן – הצילומים אינם שלי.

לדעתי, לעתים, צילום משכנע יותר מאשר טכסט כתוב. לא כל התמונות שצילמתי כעיתונאי נותרו בידי.

עודד ידעיהו בחר רק בצילומים בשחור לבן, שלדעתי משקפים טוב יותר את המציאות מאשר צילומים בצבע. היום, בעידן הצילום הדיגיטלי, קשה למצוא פילמים בשחור לבן,  ועוד פחות מעבדות לפיתוח פילמים והדפסת תמונות בשחור לבן. כשביקרתי באזורים שכוחי-אל בארצות כמו סנגל, קניה, ונצואלה, וייטנאם וקמבודיה, במחנות הפליטים מקוסובו במקדוניה או את קורבנות רעידת האדמה בתורכיה - רבים  מהצילומים בצבע פשוט מטעים, הם יוצרים חזיון-שווא בטכניקולר.

הופתעתי כשגיליתי שעודד ידעיה בחר בצילומים שגם אני נראה בהם. ברור שאלו, ואולי גם צילומים נוספים, לא אני צילמתי. הוא יסביר מדוע.

עבדנו קשה בזמנו, קשה מאוד. עבדנו בקצב של מן היד אל הפה. לא קטלגנו כתבות, לא צילומים ולא פילמים. אפילו לא רשמנו עליהם את התאריך. סמכנו על הזיכרון שלנו, וכפי שכולנו יודעים, לעתים הזיכרון מתעתע בנו. כשידעיה בחן את ערימות הצילומים והפילמים, רבים גם אבדו, הבחנתי בתדהמה שלו נוכח הבָּלָגָן. כך עבדנו. 

לצד עיסוקים שונים, בעיתונות - מצאתי ייעוד וגם פורקן. באמצעות הכתיבה אני מבקש להוציא את האנשים מאדישותם, בעיקר נוכח עוולות וכאב של זולתם. מעולם לא העליתי לזכותי את טענת האובייקטיביות. לנגד עיני עמדו תמיד הדפוקים, כל הדפוקים בלי הבדל מין, צבע, לאום, דת, עדה. אך תמיד הקפדתי לכתוב רק אמת, ועל כך יעידו גם מי שביקרתי אותם.

האם תמיד הצלחתי להשיג את המטרה שלי להוציא את האנשים מאדישותם ? כדי להשיב לשאלה הזו, שוב אני נתלה באילן גבוה שכתב, "לא תמיד הצלחתי לתקן את העולם, להעביר ממנו את הכסילות והרשע, להחזיר לבריות רגש של כבוד וצדק, אבל (...) הייתי משוכנע כי חיי לא יצאו לריק" – רוֹמֶן גַארִי (1980-1914), "הבטחה עם שחר".

אתם מוזמנים לצפות בתערוכה ולשפוט את שעיניכם רואות.

יוסף אלגזי      

בין שאר הצילומים:

שעות פעילות הגלריה:

ראשון – חמישי 19:00-11:00