מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

מובארק סולק – מה השלב הבא ?

אחרי 18 ימים של הפגנות המונים בהשתתפותם של מיליוני בני-אדם ברחבי מצרים – נאלץ חוסני מובארק, נשיא מצרים בשלושים השנים האחרונות, להתפטר מתפקידו ולהסתלק מהבירה קהיר.

את השינוי הדרמטי חוללו המוני העם המצרי. הם הקריבו קורבן גדול ולא הרפו עד שלא השיגו את המטרה שהציבו לעצמם כבר ביום הראשון להתקוממות ב-25 בינואר 2011 - הפלת משטר  העריצות והשחיתות. במדור שפות באתר מתפרסם בערבית מאמר של השאם חתאתה המדגיש את חלקם המכריע של הצעירים בהצלחת ההתקוממות. ידיד פלסטיני החי מחוץ למולדתו כתב לי השבוע, "ברכותי, אני כל העת נמצא בכיכר אל-תחריר ! אתה שואל אותי מהי דעתי ? אין ספק שאתה משער מה קרה. זוהי מהפכה של עם. בפעם הראשונה, אחרי שנים של הפיכות מגוחכות, העולם הערבי עד למהפכה עממית. אני מקווה שהפעם תתגשם דמוקרטיה אמיתית ושלא יגנבו אותה שודדי המהפכות" ( تحياتي, أنا موجود طيلة هذا الوقت في ميدان التحرير! تسأل عن رأيي؟ من المؤكد انك لابد تحزره.. هذه ثورة شعب، لأول مرة تشهد المنطقة العربية ثورة شعبية.. بعد عصور انقلابات سخيفة .. اتمنى أن تتحقق ديموقراطية حقيقية هذه المرة ولا يسرقها لصوص الثورات.)

 

 

לפני הסתלקותו, העביר מובארק את השלטון לידי המועצה העליונה של הצבא אשר בכיריה מונו – להזכיר - בידי הנשיא המודח בימי שלטונו שנמשך 30 שנה בקירוב. המועצה העליונה של הצבא  פיזרה את שני בתי הפרלמנט שחבריהם נבחרו בבחירות מזויפות, הורתה על הקפאת החוקה ועל כינונה של ועדה לניסוחה של חוקה חדשה; אך היא נמנעה מלבטל את חוקי החירום הקיימים זה כשלושים שנה. במקביל, היא הודיעה כי מצרים תכבד את כל ההסכמים הבינלאומיים עליה חתמה, לרבות אלה שחתמה עם ישראל.

עד כה לא פורסמו נתונים אמינים על מספר ההרוגים והפצועים בהפגנות שנפלו מאש חיילי כוחות הביטחון. ברשתות האינטרנט התפרסמו תמונות של חלק מהקורבנות ושל חלק מהמפגינים שנעצרו ועונו בידי כוחות הביטחון.

נכון, להתקוממות נתלוו מעשי ביזה ופגיעות ברכוש. במקומות שונים היו ניסיונות לבלום אותם ואף להתגבר עליהם. כאן המקום להעיר שאמצעי התקשורת בעולם, ובכלל זה בישראל, התעלמו בדרך כלל מפעולות אלו.  בישראל לגוגמא, אף אמצעי תקשורת לא דיווח על כך שבאלכסנדריה מתנדבים הגנו בגופם על אתרי פולחן יהודיים ונוצריים (העיתון "אל-אהאלי", 7.2.2011 - الإسكندرية: دروع بشرية لحماية دور العبادة اليهودية والمسيحية ألأهلي, 7.2.2011).  

בעקבות הסתלקותו של מובארק, קריאת הצבא להמוני המפגינים לשוב לבתיהם לא נענתה עד כה, לא בקהיר ולא בערים נוספות. בהפגנות השמחה הושמעו קריאות לבטל את חוקי החירום, ובעיקר הן הזהירו "שלא יגנבו את פירות המהפכה".

פועלים מענפי משק שונים ממשיכים לשבות בדרישה להעלאת שכרם. שוב ושוב הזכירו המפגינים שככל רמת החיים של ההמונים ירדה, עלתה רמת עושרם של "החתולים השמנים" – כך מכונים במצרים המקורבים לצלחת השלטון ואנשי העסקים הגדולים. תביעות המתקוממים הן: חיסול הדיכוי, השחיתות והאבטלה;  חופש, עבודה ורמת חיים הוגנת.   

בשלב זה, הצבא מבקש לשמור לעצמו את מוסרות השלטון בששת החודשים הקרובים. מנגד, דוברים  מקרב המפגינים הודיעו שהם היו מעדיפים כי תקופת המעבר עד לכינון ממשל אזרחי ועד לקיום בחירות לפרלמנט ולנשיאות תהיה מוגבלת בזמן וקצרה.

בראש ההתקוממות העממית לא עמדה הנהגה אחת ומאוחדת. לגורמי האופוזיציה הישנים הצטרפו גורמי אופוזיציה חדשים, בעיקר של צעירים. בשלב זה, שום גורם פוליטי וחברתי אינו יכול לטעון שלו הבכורה ושביכולתו להנהיג את השינויים הדרושים של המשטר הפוליטי והחברתי במצרים. כל גורם, גדול וחשוב ככל שיהיה, יזדקק לבני ברית. השאלות הגדולות הן,  איזו חזית של כוחות תנהיג את המדינה – חזית חילונית,  חזית דתית, חזית מעורבת ? חזית אליטיסטית או חזית עממית ? באיזו חזית יעדיף הצבא לתמוך ? ההכרעה בעניינים אלו לא תיפול בקרוב, וברור שלא בלי קשיים ושלא בלי מאבקים.

מהרגע שפרצה ההתקוממות הורגש היטב הרצון העז של המעצמות, ובראשן ארה"ב, להתערב ולכוון את ההתקוממות על-פי האינטרסים האנוכיים של כל אחת מהן. לזכור, לפיקוד העליון של הצבא קשרים הדוקים עם הממשל האמריקאי, ובעיקר עם הצבא.

עכשיו, אחרי סילוקו של מובארק, מתחיל המאבק האמיתי שיקבע לאן מועדות פניה של מצרים, כמדינה וכחברה. ההתקוממות בתוניסיה שסילקה את נשיאה המושחת ואת משטרו המדכא של זין אל-עבדיין בן עלי זרזה את ההתקוממות במצרים. ההתקוממות במצרים והצלחתה עד כה נתנה השראה להתקוממויות עממיות נוספות באלז'יריה, בתימן, בבחריין ואף באיראן. אף מדינה  ממדינות העולם הערבי, לרבות סוריה, ערב הסעודית, ירדן, לוב, אינה מחוסנת מפני זעם העמים שלהן.

ומה עם ישראל ...

יוסף אלגזי       

   

 

2/15/2011