מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

המהפכה המצרית

ומשמעותה לערבים ולישראלים

מאת ח'אלד דיאב, בימת אורח*

 

מיליוני מצרים עשו את מה שנחשב לבלתי אפשרי: הם יצאו נגד הדיקטטור וניצחו. אך בזמן שאת העולם הערבי שוטף גל של תקווה והעצמה - בישראל המהפכה המצרית התקבלה בחשש ובפחד.

בעיני, תהיה זו טעות מרה לחזור ל"עסקים כרגיל" בחזית הערבית-ישראלית. השינויים בנוף המזרח תיכוני מספקים לשני הצדדים הזדמנות להפוך שני נרטיבים לאומיים מתחרים (הפאן-ערבי והציוני) לנרטיבים משלימים. ואולי כצעד ראשון, על כל צד להכיר בכך שהצד השני לא אשם בכל.

הישראלים חוששים, שבמקום שתבשר על שחר של דמוקרטיה, תסמן המהפכה את קץ החילוניות במצרים. האנלוגיות המבוהלות מדברות על איראן ומנבאות שהאחים המוסלמים יעמדו בראש הפיכת-נגד, שתביא להשלטת תיאוקרטיה במצרים. למרות סלידתי מן ההשפעה המדכאת של האחים המוסלמים על החברה המצרית, יש לזכור שבעוד שגם המהפכה המצרית וגם האיראנית היו מהפכות עממיות נגד רודנים שנתמכו על ידי המערב, הן נבדלות זו מזו בכמה דברים מהותיים.

ראשית, במצרים אין אישיות דתית מהפכנית, הנהנית ממעמד פולחני, דוגמת האייתוללה חומייני.

אנשי הדת הסונים במצרים אינם זוכים לאותה יראת כבוד המופנית לאנשי הדת השיעים. בעניין האחים המוסלמים, רוב החברים בתנועה הם אנשים מן השורה - שמרנים מהמעמד הבינוני. זאת ועוד, בניגוד לאיראן ב-1979 - המהפכה במצרים מגיעה לאחר כמעט 200 שנה של השפעות מודרניות וחילוניות.

 

 

כמובן שהחששות הישראליים אינם נובעים מן השאלה אם מצרים עתידה להתנהל כתיאוקרטיה, שהרי לישראל לא תהיה בעיה עם תיאוקרטיה ידידותית. השאלה המכרעת היא אם הסדר החדש יהיה עוין יותר לישראל, שחשה בלאו הכי מבודדת ומאוימת. אמנם, תנועת האחים המוסלמים במצרים היא הגוף העוין ביותר לישראל.

עם זאת, חוסר האהדה והפחד מישראל, המונעים מתוך הזדהות עם הסבל הפלסטיני ותחושת ההשפלה שהמיטה ישראל על העולם הערבי בכללותו - חוצים גבולות מפלגתיים. סביר שמשמעות הדבר היא, שהשלום הישראלי-מצרי, הקר בלאו הכי, יתקרר עוד יותר. עם זאת, אינני מאמין שעשויה לקום ממשלה כלשהי במצרים שתסתכן בהפרת הסכם השלום - כפי שאכן כבר מסתמן מהצהרת הצבא.

על ישראל לראות במהפכה לא איום, אלא הזדמנות. על הישראלים להבין שהדרך לביטחונם לא עוברת בקהיר אלא בירושלים, בגדה ובעזה. הנוקשות הישראלית הנתמכת על ידי עוצמה צבאית איננה תחליף לצדק. סמכות שיסודה בדיכוי, כפי שגילה מובארק, סופה לקרוס.

יש אולי הצדקה לרצון המצרי לשמור על מרחק כלכלי מישראל, אך על המצרים לחדול מלהפנות את גבם לציבור הישראלי ולקיים עמו שיח ישיר, כדי להפיג את חששותיו. המהפכה המצרית עשויה להוליד עידן של חירות במזרח התיכון, אך לשם כך על הערבים ועל הישראלים להשתחרר מכבלי הדעות הקדומות, ההיסטוריה והפחד.

----------------

* ח'לד דיאב, עיתונאי וסופר מצרי המתגורר בבריסל – www.chroniker.com.  בעל טור קבוע ב'גרדיאן' הבריטי, וכן בעיתונים נוספים באירופה, במזרח התיכון ובארצות-הברית. המקור: שירות החדשות של קומון גראונד – www.commongroundnews.org  -  18 בפברואר 2011.

 

2/21/2011