מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

רעידת האדמה במזרח התיכון (1)

בדומה לתופעת רעידת האדמה שלא ניתנת לחיזוי, גם ההתקוממויות העממיות המתחוללות בימים אלה (פברואר 2011) במזרח התיכון לא נחזו מראש.

ראשיתן ב-17 בדצמבר 2010 בתוניסיה. הן פרצו בעקבות אירוע חמור שאירע בעיירה סידי בוזיד כאשר  מוחמד בּוּעָזִיזִי, צעיר מקומי בן 26 ובעל תואר ראשון במדעי המחשב, ניסה להתפרנס ממכירת ירקות ופירות בדוכן "לא חוקי". הדוכן פוּנה בכוח על ידי השלטונות. בייאושו, בועזיזי הצית את עצמו למוות. בתגובת מחאה, המוני צעירים תוניסאים יצאו להפגין ברחובות. במהרה התפשטו הפגנות המחאה לערים נוספות במדינה. ב-22 בדצמבר התאבד אדם נוסף, חוסיין נאג'י, אף הוא בשל חוסר יכולתו למצוא עבודה. ב-24 בדצמבר, בעיצומה של אחת ההפגנות, שוטרים ירו למוות באחד המפגינים, מוחמד עמארי. ההפגנות  הלכו והתגברו. הניסיונות  לדכא אותן באלימות לא צלחו. פעולות הדיכוי האלימוֹת  רק העצימו את הפגנות המחאה שאילצו בסופו של דבר, ב-13 בינואר 2011,  את  הנשיא זין אל-עאבדין בן עלי להימלט על נפשו בליווי מטוסי קרב לוביים לערב הסעודית. כך בא הקץ לשלטון העריצות והשחיתות של בן עלי בתוניסיה. בספרי ההיסטוריה תיכנס ההתקוממות בתוניסיה תחת השם "מהפכת היסמין". ביום א' ה-20.2.2011, חרף האיסור שהטילו כוחות הביטחון בתוניסיה על קיום הפגנות,  התחדשו ההפגנות והעצרות  בתביעה לכונן ממשלה זמנית חדשה במקום זה הקיימת.

בעקבות המהפך בתוניסיה, כמו באפקט דומינו, בזו אחר זו, ולעתים במקביל, פרצו התקוממויות נוספות באזורנו.  המפורסמת והסוערת ביותר התחוללה בארץ היאור. ההפגנות ברחבי מצרים פרצו ב-25 בינואר 2011.  ככל שההפגנות נמשכו, הן התפשטו מקהיר הבירה לערים נוספות, הן הלכו והתעצמו, ובשיאן, אחרי 18 ימים, נאלץ הנשיא חוסני מובארק להתפטר ולהעביר את מוסרות השלטון למועצה הצבאית העליונה. עד כה, תנועת המחאה במצרים אינה נרגעת. אנשיה עומדים על המשמר ש"לא יגנבו להם את המהפכה" שעלתה בקורבנות רבים. על-פי נתונים רשמיים, בהתקוממות במצרים עד להסתלקותו של מובארק מהשלטון, נהרגו 365 ונפצעו 5500 בני אדם מיריות כוחות הביטחון וכתוצאה מעינויים שעברו עצורים בעת מעצרם וחקירתם.

בשלב זה (22.2.2011) התקוממויות עממיות מתחוללות בלוב, בבחריין, בתימן, באלג'יריה, במרוקו, ובאיראן שכבר ידעה בקיץ 2009 התקוממות סוערת שדוכאה באכזריות על-ידי משטר האייתולות והנשיא מחמוד אחמדינג'אד. סימנים של ערב התקוממות קיימים גם בסוריה. על רקע ההתקוממויות העממיות במדינות הערביות, שליט סודאן, הגנרל עומר אל-בשיר - נגדו הוגש כתב אישום בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בגין תכנון סילוק שבטים אפריקניים מחבל דרפור על-ידי רצח, אונס וגירוש – הודיע שלא יציג שוב את מועמדותו בבחירות לנשיאות ארצו.

מידיעות המגיעות מלוב, עולה שבפעולות הדיכוי בהן נוקטים כוחות הביטחון של הנשיא מועמד קדאפי, המחזיק בשלטון מזה כ-42 שנים, נהרגו מאות  בני אדם. קדאפי נאחז בשלטון במחיר דמים מאוד גבוה. צבא לוב ושכירי חרב טובחים בלובים ממטוסי תקיפה. בתיקשורת בעולם פעולות הדיכוי מוגדרות כ"מרחץ דמים". באו"ם הועלתה התביעה לקיים חקירה בינלאומית בלתי-תלויה העלולה להצביע על ביצוע פשעים נגד האנושות.

 

לוב

איראן

הדים להתקוממויות במזרח התיכון  נשמעו גם בסין שבקצה השני של העולם. די היה בשמועות על תסיסה פוליטית וחברתית בקומץ ערים בסין כדי שהשלטונות יפתחו בגל מעצרים של מתנגדים למשטר ויבצעו שיבושים ברשתות התקשורת.     

במדור שפות באתר מתפרסם קִשוּר המפנה למאמר שראה אור בערבית ביומון הלבנוני "אל-אח'באר"  שמסכם את פעולות המחאה בעולם הערבי תחת הכותרת, "הדיקטטורות הערביות: התחלת הסוף" – الأخبار اللبنانية, 21.2.2011, الديكتاتوريات العربية: بداية النهاية, ملف خاص.

שלוש סיסמאות עומדות במרכז ההתקוממויות העממיות במזרח התיכון: "חופש", "לחם", "עבודה". המתקוממים תובעים לשים קץ לעריצות, לדיכוי ולשחיתות השלטונית; הם דורשים חירויות דמוקרטיות וחיסול העוני, האבטלה והפערים הכלכליים-חברתיים הזועקים לשמיים.

בזמן ההתקוממות במצרים נדמה היה שהמעצמות הגדולות, ובראשן ארה"ב, תומכות בדרישת ההמונים לשים קץ למשטרו של מובארק. אך בעקבות נפילתו, ובמיוחד לאחר שפרצו התקוממויות נוספות במרחב - גבר אצלן החשש מפני אפקט הדומינו העלול לגרום לנפילת משטרים עריצים נוספים בהם יש למעצמות מאחזים  אסטרטגיים ומגוון רחב של אינטרסים כגון אוצרות נפט, השקעות ובסיסים צבאיים. המעצמות שלא חזו את גל ההתקוממויות העממיות ואינן יודעות לאלו מחוזות הן יובילו,  נוקטות תמרונים שונים כדי לשמר את מעמדן באזור.

החשש לאבד קולות של אזרחים יהודים בבחירות הצפויות לנשיאות בארה"ב בנובמבר 2012 מילא  תפקיד מכריע בהחלטת הממשל של הנשיא האמריקאי ברק אובמה להטיל ווטו במועצת הביטחון בעניין ההתנחלויות הישראליות  בשטחים הפלסטינים הכבושים. בנוסף, נוכח המצב הקריטי השורר  באזור, נראה שהממשל האמריקאי מעדיף  לגבות את ממשלת ישראל - בת-הברית הבטוחה בעיניו במזרח התיכון. הווטו האמריקאי לא הצליח לטשטש את העובדה שכל שאר חברות מועצת הביטחון, 14 במספר, תמכו בהצעת ההחלטה בעניין ההתנחלויות. הנושא עשוי לעלות שוב בעצרת הכללית הקרובה של האו"ם, ושם בלי ספק ינחלו ממשלות ישראל וארה"ב תבוסה מדינית מוחצת.    

ההצהרות החוזרות של הממשל האמריקאי על התנגדותו להתנחלויות של ישראל נשמעות כתקליט שחוק, ואין בהן שום כנוּת. הן אינן אלא מס שפתיים המאפיין את צביעות מדיניותה של ארה"ב. צביעות מאפיינת גם את מדיניותן של מעצמות גדולות נוספות כמו סין, בריטניה, צרפת, רוסיה, גרמניה ועוד.

הצהרתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בישיבתה השבועית של ממשלת ישראל (א', 20.2.2011), כי "צרכי הביטחון של ישראל יגדלו, ושתקציב הביטחון יצטרך לגדול" - מבשרת רק רע. הודעה זו מעוררת חשש כבד מפני הרפתקה צבאית חדשה. גידול נוסף של ההוצאות הצבאיות, הגדולות מאוד בלאו הכי, משמעותו פגיעה קשה נוספת בתקציבי המדינה המופנים לחינוך, לבריאות ולרווחה.  

יוסף אלגזי     

 

 

2/22/2011