מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

על אלימות וצביעות

(ובהמשך מכתב גלוי של אשכר אלדן-כהן)

ד"ר אורלי לובין, ראש החוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב ומרצה בתוכנית למגדר, הגישה (ביום א', 27.3.2011) את התפטרותה מהאוניברסיטה לאחר שביטלה כנס לזכרה של ד"ר ענבל פרלסון, חוקרת תרבות ומגדר שמצאה את מותה בנסיבות טרגיות ב-1998. אך טרם יבשה הדיו על מכתב ההתפטרות וכבר הספיקה לובין להימלך בדעתה ולחזור בה מהתפטרותה.

לכנס בו מדובר, הזמינו המארגנים, לובין וד"ר אייל דותן, שישה דוברים, וביניהם את העיתונאי בני ציפר מ"הארץ". כשנודע הדבר לאשכר אלדן-כהן (שהגישה  לפני כשנה תלונה על אונס במשטרה נגד המשורר יצחק לאור, תלונה שלא נבדקה על-ידי המשטרה בשל הגבלות חוק ההתיישנות) שעם הדוברים בכנס נימנה ציפר, אשר יצא בזמנו להגנתו של לאור ושם ללעג הטרדה מינית והגדירה "שטויות מהסוג הזה", היא פנתה ללובין וביקשה לבטל את השתתפותו של ציפר.

לובין דחתה את הבקשה.  בשיחה עם "הארץ" (28.3.2011) היא טענה, כי לא ידעה על הדברים שכתב ציפר בגנותה של המתלוננת אלדן-כהן. היא צוטטה בעיתון אומרת, "יכול להיות שאם הייתי מודעת לכך הייתי חושבת עם אייל דותן. כתבתי לאשכר מכתב ארוך ובו הסברתי בגלוי שייתכן שלא הייתי מזמינה את ציפר, אבל כעת משהוזמן, סילוק של ציפר מהפאנל יהווה צנזורה..."

בנוסף,  לובין התרעמה על אלדן-כהן על שלדבריה שיתפה בפרשה את נעה, אמה של ענבל פרלסון, ולכן ביטלה את הכנס. במכתב חריף שכתבה לה היא האשימה אותה בנקיטה "פעולה אלימה, שהתיאור 'סחטנות רגשית' אינו ממצה אותה".

להתקפתה של לובין על אלדן-כהן הצטרפה חנה בית הלחמי, שבהתייחסה לפרשה כתבה בבלוג שלה, "להפתעתי ולמרבה הזוועה, התחיל איזהשהו באז מיותר מכיוונה של קבוצה איזוטרית במיוחד, של החרמת הכנס כי ציפר נמצא בו. אני מזכירה לכל המתלהבות והמתלהמות, שסתימת פיות של מי שהן בעימות רעיוני איתו – קשה ככל שיהיה (ומתועב ככל שיהיה האיש עצמו בעיניהן), הינה לגיטימציה לסתימת פיהן שלהן". אפשר להבין שלדידה של בית הלחמי "הקבוצה האיזוטרית", "המתלהבות ומתלהמות" הן כל מי שהזדהו עם אשכר אלדן-כהן. 

לשווא חיפשתי מידה כלשהי של אמפתיה כלפי אשכר אלדן-כהן, אך לעומת זאת מצאתי הרבה עליהום  נגדה. כמו כן מצאתי הגנה למכביר על החזק, במקרה זה הגבר, הגברים, אשר באמצעים העומדים לרשותם נוהגים באלימות, הרבה אלימות, כלפי החלש, ובמקרה זה האשה, הנשים.

ההילה של איש שמאל, רדיקלי ככל שיהיה, והכוח הרב שעומד לרשותו של בעל עמדה בכירה בתקשורת - אינן מעניקות להם לא זכויות-יתר ולא חסינות.

לרשותם של החזקים בפרשה הזו עומדות אין ספור במות. מתוך הזדהות עם זעקתה של אשכר אלדן-כהן אני מביא כאן את המכתב הגלוי שהפנתה  ב-26.3.2011 לראשי אוניברסיטת תל אביב, ועליו חתמו נשים וגברים רבים. המכתב הגלוי התפרסם בבלוג שלה.

י.א.  

 

ה מ כ ת ב   ה ג ל ו י

הנדון: דרישה לביטול השתתפותו של בני ציפר

בכנס לזכר ענבל פרלסון באוניברסיטת תל אביב

 

הובא לידיעתנו כי  ליום 28.3.11  תוכנן מפגש שנתי בחקר וביקורת התרבות ע"ש ד"ר ענבל פרלסון ז"ל, בהזמנת המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה, החוג לספרות, התכנית ללימודי מגדר, בית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת ת"א.

הכנס תוכנן בהנחיית אייל דותן ובהשתתפות עופרי אילני, חנה בית הלחמי, איציק ספורטא, מתי שמואלוף ענת סרגוסטי ובני ציפר.

אנו דורשות את ביטול השתתפותו  של בני ציפר עיתונאי "הארץ" בפאנל מטעמים שיפורטו.

לפני כשנה הוגשה במשטרה תלונה על אונס כנגד יצחק לאור. תחקיר המקור ערוץ 10 הציג עדויות על מעשי הטרדה ופגיעה מינית שביצע לאור לאורך שלושת העשורים האחרונים

בתחקיר המקור  הוצג גם מידע מפי בכיר באקדמיה על כי סטודנטיות באוניברסיטת ת"א התלוננו על הטרדות מיניות של  לאור בעת עבודתו כמרצה  באוניברסיטה, נאמר שעקב תלונות על כך בפני האוניברסיטה הופסקה עבודתו בחוג.

בני ציפר, עורך מוסף תרבות וספרות ב"הארץ", השתמש בבלוג שהועמד לרשותו באתר עיתון הארץ  כדי להגן על  חברו לאור  שעובד איתו באותו עיתון  תוך זלזול בקורבנותיו של לאור וניסיון לערער על אמינותן.

אנו סבורות שאין מקום לתת במה פומבית לאדם שכינה נפגעות אונס "מפנטזות" (!!), שהפך את הגנתו על יצחק לאור עילה להפוך אותו למרטיר, שהתייחס בזלזול, ארוגנטיות ובוז לנפגעות גילוי עריות, שחוזר ומשתמש בבלוג שלו כדי לנגח את המתלוננות על אונס בשם החשיבות הרבה יותר שיש לדעתו למאבק הפלסטיני.

כשבועיים לאחר שידור עדויות נשים על האלימות המינית של לאור, חלקן אף בזהות גלויה, כתב ציפר בבלוג שלו: "מישהו שואל אם אמנם הייתי עד לכך שפלוני אלמוני, שמאשימים אותו עכשיו בהטרדה מינית, הטריד מינית מישהי לנגד עיני. עניתי לשואל בכך שהזכרתי לו את הרומאן של א"מ פורסטר, 'המעבר להודו'. מסופר שם על אשה שמפנטזת על כך שהמלווה ההודי שלה אונס אותה, והפנטסיה שלה לובשת קונקרטיות כזאת, שהיא אכן מרגישה באמת, ומשוכנעת, שהמלווה ההודי אנס אותה. ונערך משפט וגם במשפט היא רואה בעיני רוחה שנאנסה, אף על פי שאין לכך שחר. סיפרתי על פרשת ההטרדה המינית לחברי יואכים. והתביישתי מכך שאני צריך לספר לו, שמה שמעניין אנשים בארץ הזאת הוא שטויות מהסוג הזה".

שבועיים אח"כ כתב  בבלוגו באתר עיתון "הארץ": "באחד הפוסטים האחרונים שלי העזתי להביע דעה לא עדרית בנוגע לחבר לעבודה, משורר וסופר ענקי בעיני, שאני מכירו מאז ימי לימודי באוניברסיטה שביום בהיר אחד הוכפש שמו והוטל בו כתם של אנס ומטריד מיני. וכאש בשדה קוצים, במין משפט שדה וירטואלי, כבר השתכנעו כולם באשמתו, בפסיכולוגיית עדר מדהימה ביעילותה, בהתלהבות לחסל ולהצמית ולרמוס את המפלצת".

לדעתנו  זו התנהלות ציבורית  מחפירה,  כאשר  עיתונאי יוצא להגנת חברו לעבודה, שכנגדו נשמעו עדויות על  עבירות מין סדרתיות שבוצעו לאורך שלושים שנה,  תוך הטלת דופי בקורבנות וכתיבה שניתן לפרשה כהטלת ספק בבריאותה הנפשית ובבוחן המציאות  של קורבן האונס.

ציפר מאשים את קורבן האונס  שהיא מאמינה בפנטזיה אודות אונס אותו בדתה מלבה לדעתו. וכל זאת נכתב באתר עיתון "הארץ" לאחר שנשמעו בתחקיר ערוץ 10 עדויות על הטרדות גם בתוך מערכת אותו עיתון.  

ציפר, ניצל לרעה את מעמדו כעיתונאי לפגיעה בקורבנותיו של חברו ובכך פגע בכל אשה נפגעת תקיפה מינית. מדבריו ניתן להסיק כאילו יש  הכשר לאונס משום שהוא לכאורה  דבר אליו נשים משתוקקות. טענתו שאלימות מינית היא שטויות ופיקנטריה ואין לעסוק בה בזמן שיש כיבוש מכשירה את הדרך לאלימות כלפי נשים  בחברה שגם כך רוויית אלימות כלפי נשים.

הזמנתו להשתתף באירוע זה עשויה להשתמע כאילו יש בה  מתן לגיטימציה לדבריו של ציפר וכאילו יש בה הענקת הכשר לאלימות המינית של לאור עליו הוא מגונן ואותה הוא מכחיש.

זו בושה וחרפה שאוניברסיטה שבין כתליה נפגעו נשים מלאור נותנת יד למסר של פגיעה בנשים במסגרת יום עיון לזכרה של ענבל פרלסון אשר נאבקה למען זכויות נשים.

אך לפני שנה אסרה  האוניברסיטה  על ד"ר אורית  קמיר לשלב את שמו של יצחק לאור במודעת הזמנה לאירוע  לכבוד ספרה על הטרדה מינית  באוניברסיטה, כפי הנראה כדי לגונן על לאור. בתגובה  ביטלה קמיר את האירוע. לדבריה במאמר ברשת, משום שלא רצתה ערב במוסד המגונן על מי שהוגשה עליו תלונה פלילית על אונס מוסד הפוגע בכך בחופש הביטוי ומצנזר אזכור לגיטימי ורלבנטי.

בחירות תמוהות אלו של האוניברסיטה עשויות להראות כאילו האוניברסיטה מעניקה הכשר לאלימות מינית כלפי נשים בעודה נותנת במה למי שניראה כמעניק לגיטימציה בכתיבתו לאלימות זו  ובעודה אוסרת על הזכרת שמו של הפוגע בהקשר רלבנטי.

לאור התערבות  האוניברסיטה בנוסח המודעה של  קמיר בנושא ואי התערבות האוניברסיטה בהזמנת ציפר  שתמך באופן פומבי בחברו לעבודה שנשים רבות העידו כי פגע בהן - אי אפשר שלא לראות זאת כהבעת עמדה, גם אם לא מכוונת - שמשתיקה את קולן של קורבנות אלימות מינית, עמדה המצדדת במשתיקים ופועלת כנגד נפגעות אלימות מינית שמנסות להשמיע את קולן.

אנו דורשות שתביעו עמדה נחרצת כנגד השתקת נפגעות תקיפה מינית  ותתקנו את המסר   מסר שנשמע כתמיכה בהשתקת נשים שמנסות להעלות לדיון את קול הנפגעות שהעברתם.

אנו דורשות שתבטלו את השתתפותו של בני ציפר ביום העיון, במיוחד כאשר דיון זה נערך במסגרת  יום עיון שלו שותף החוג למגדר.

אנו מחכות לשמוע קול ברור מצדכם כנגד השתקה של מעשי אונס והטרדה.

השתיקה המהדהדת של "הארץ", סם שפיגל ואוניברסיטת ת"א במסגרתן פעל לאור כנגד נשים כפי שעלה מתחקיר המקור, בעוד חלק מגופים אלה ממשיכים להעניק במה ציבורית ללאור הפוגע ולציפר חברו שנאבק למענו, מעלה חשש כבד שגופים אלה נותנים יד להכשרת פגיעה בנשים  במקום לפתוח בחקירה של האלימות שהתרחשה בין כתליהם תוך פיצוי הקורבנות, לקיחת אחריות, מתן דין וחשבון ציבורי והסקת מסקנות כדי למנוע הישנות מקרים אלה ויצירת מרחב בטוח לנשים.

אנו דורשות דיון בנושאים אלה תוך מתן במה להשמיע את קולן של הנפגעות שבוחרות לדבר בפנים גלויות באומץ רב .

לדעתנו ומתוך הכרות אישית של חלקנו עם ד"ר ענבל פרלסון  אירוע זה פוגע בכבודה. בטרם פנייתנו אליכם שוחחה אשכר אלדן כהן עם אמה של ענבל בכדי לוודא שהמהלך שאנחנו נוקטות איננו מנוגד לרצונה ואיננו פוגע במשפחה או בזכרה של ענבל. בשיחה זו הובעה הבנה לעמדתנו. עמדת המשפחה היא שההחלטות לגבי מבנה האירוע הן בידי האוניברסיטה.

אנו החתומות על מכתב זה נותנות אמון בעדויות הנשים על האלימות המינית של לאור. מגנות את ההשתלחויות של ציפר בנשים אלה ודורשות את ביטול השתתפותו בפאנל.

ברצוננו לעדכן אתכן שאנחנו מעבירות נושא זה לדיון ציבורי בתקשורת וברשת וכי בכוונתנו לערוך מחאה במהלך האירוע במידה ולא תבטלו את השתתפותו של ציפר בדיון.

 

במהלך הכנת מכתב זה , תוך קיום דיאלוג מקדים בנושא עם אורלי לובין, שנשען על עקרונות מכתב זה, ומטרתו הייתה בין השאר להגיע להבנות לגבי אופן עריכת המחאה כדי לעשות זאת באופן שיכבד את זכרה של ענבל ולא יפגע בבני משפחתה, הודיעה אורלי לובין על החלטה לבטל את הכנס.

אנחנו מביעות צער רב על החלטה זו וחושבות שהיא החלטה שגויה שפוגעת במשפחתה של ענבל ובכבוד זיכרונה.

לא מאוחר להחליט על קיום הכנס כמתוכנן תוך ביטול השתתפותו של בני ציפר שפוגע קשות בכתיבתו בנפגעות תקיפה מינית.  

במידה ותעמדו על כוונתכם לבטל את הכנס נפעל ככל יכולתנו ובהתאם לרצון המשפחה לקיים אירוע לזכרה של ענבל פרלסון שישקף את רוחה ועשייתה של ענבל במהלך חייה.

 

 

4/5/2011