ג'וליאנו מֵר ח'מיס נרצח בידי בני עוולה
(קריאת התיגר של ג'וליאנו אל מול המתנגדים ל"תיאטרון החופש" בג'נין, 2009)

ג'וליאנו מֵר חמיס (2011-1958), נרצח בידי בני עוולה ביום ב' 4.4.2011 אחר-הצהרים ליד מחנה הפליטים בג'נין. גם אחרי ששינה לפני שנים את שמו לג'וליאנו, הרשיתי לעצמי להמשיך לקרוא לו בשם ז'ול. זה השם שנתנו לו עם לידתו בנצרת אמו, ארנה, ואביו, צליבא, הקומוניסטים. זה היה שמו כאשר בהיותו בגיל 12 הדריך אותי בעיר פראג לפני 41 שנים. מדוע ז'ול? על שמו של ז'אן פרדריק ז'וליו-קירי (Jean Frédéric Joliot-Curie – 1900-1958), מדען צרפתי וחתן פרס נובל לכימיה לשנת 1935; בשנות מלחמת העולם השנייה לחם בשורות הרזיסטאנס נגד הכובש הנאצי; אחרי המלחמה כיהן כנשיא מועצת השלום העולמית).
ג'וליאנו היה שחקן קולנוע ותיאטרון, במאי, ולוחם חופש וזכויות אדם. בשנת 2003, לזכרה של אמו, ארנה, הוא יצר וביים, יחד עם דניאל דניאל, את סרטו התיעודי, "הילדים של ארנה". הסרט גולל את קורותיו של תיאטרון הילדים הפלסטינים במחנה הפליטים בג'נין, "תיאטרון האבן", שהקימה והפעילה אמו. בסרטו, ג'וליאנו חזר לילדים שהשתתפו בזמנו בתיאטרון ובינתיים בגרו, חלקם הפכו ללוחמי חופש ואף שילמו על כך בחייהם. הסרט זכה לביקורות נלהבות ולפרסים בינלאומיים.
בשנת 2006, בשיתוף עם כמה מבוגרי תיאטרון ילדים של ארנה, הקים ג'וליאנו במחנה הפליטים בג'נין, שהיה למעין ביתו השני, תיאטרון קהילתי לילדים ולמבוגרים בשם "תיאטרון החופש" (مسرح الحرية - The Freedom Theatre) אותו הוא ניהל.

ג'וליאנו נאבק נגד הכיבוש הישראלי ובעד זכויות האדם של קורבנות הכיבוש הפלסטינים. פעילותו הפוליטית והאמנותית בג'נין היתה לצנינים, בישראל, בעיני חוגי הימין והמתנחלים, ובשטחים הכבושים, בעיני חזית הסירוב של לאומנים ופנאטים דתיים. פעמיים הוצת תיאטרון החופש בג'נין. בעקבות ההצתה השנייה הצהיר ג'וליאנו, "התיאטרון הוצת בעבר ואף-על-פי-כן הוא הצליח לחדש את פעילותו. התיאטרון מקובל על-ידי העם וכן על-ידי הרשות הפלסטינית. ואולם הסכנה קיימת תמיד. התפקיד המוטל על האמן איננו נוח. ביקורת וחשיפה אינם בידור, הוא ממלא את תפקיד שומר האמת". ( " المسرح حرق من قبل وتجدد، وسيحرق مرة أخرى ويتجدد. المسرح اليوم مقبول من الشعب وكذلك من السلطة الفلسطينية. لكن الخطر قائم دائما.. دور الفنان غير مريح. دور نقد وكشف وليس دور للتسلية، هو دور الحارس عن الحقيقة " ).
בעקבות אותה הצתה פרסם ג'וליאנו הצהרת-תיגר באוזני מי שאיימו עליו ועל תיאטרון החופש. ההצהרה פורסמה ב-19 באפריל 2009, אך היא עדיין תקפה והיא מובאת כאן במלואה.
יוסף אלגזי
המאיימים עלינו משתפים פעולה עם הכיבוש הישראלי
אנחנו אנשי תיאטרון החופש מוקיעים ודוחים את ההאשמות המופנות כלפינו במחנה הפליטים בג'נין. אנחנו כאן כדי להפיח רוח של אחריות אצל הילדים שלנו, כדי לחנך אותם וכדי לבנות עבורם עתיד חדש נוכח הכיבוש הישראלי.
שנים של חורבן ודיכוי הותירו את ילדינו ללא כל פעילות תרבותית אלמנטארית וללא כל אפשרות לביטוי אמנותי. לכל ילד בעולם מגיעה לו הזכות לבקר בתיאטרון, ללמוד את שפתו ואת האפשרות להשתמש באמנויות כדי להפגין ולבטא את זהותו ואת אישיותו. התיאטרון, הקולנוע, האמנויות בדרך כלל, הם חיוניים להתפתחותו של כל ילד וכן להתפתחותה של החברה שלנו על מנת שהעם יהיה חזק יותר, בן-חורין ועצמאי.
לצערנו במחנה הפליטים בג'נין ישנם אנשים שאינם משלימים עם הצלחתו של תיאטרון החופש ולא עם פעילותם של ילדים וצעירים רבים. יש להם את התחושה שתיאטרון החופש מאיים על עמדות השליטה שלהם ומסיט את תשומת לב התקשורת מהם.
מוגי לב אלה אין להם את האומץ לחתום את שמם על הכרוזים המאיימים ולא להתמודד איתנו פנים אל פנים. הם משתמשים באמצעים השפלים ביותר כדי להרוס את עתידם של ילדינו. הם טוענים שהם מגינים על ילדינו בעוד שבפועל הם מוכנים להקריב אותם למען האינטרסים שלהם. במלחמתם התמידית נגד כל פרויקט תרבותי במחנה הפליטים בג'נין הם בעקיפין משתפים פעולה עם הכיבוש הישראלי.
הם טוענים שאנחנו נגד הדת. זהו השקר הגדול ביותר שלהם העומד בניגוד מוחלט לאמת. בינינו ישנם מוסלמים ומאמינים, נוצרים, יהודים ואנשים שונים במוצאם, אמריקאים, פורטוגזים ורבים נוספים. אנחנו מכבדים את כל הדתות וכן את המסורות של מחנה הפליטים בג'נין. איננו כאן כדי ליטול את הדת מהצעירים שלנו, אנחנו כאן כדי להיאבק ללא תנאי נגד הכיבוש הישראלי וכדי להקים מדינה פלסטינית עצמאית. אנחנו כאן כדי לחמש את הצעירים שלנו בידע ובערכים, וכדי לתת כבוד להיסטוריה שלהם, לדת שלהם ולמשפחות שלהם.
אל תתנו להרוס את העתיד של כולנו. תיאטרון החופש הוא הירושה שהותירו לנו סמירה זביידי (אום עבד), טהא זביידי, עלא אלסבאר, יוסף ונידאל סתתי, אשרף אבו עלג'ה ורבים נוספים שקורבנם סולל את הדרך לעצמאות שלנו ולחרות שלנו.
ג'וליאנו מר ח'מיס
|
4/5/2011
|