לא חייזרים רצחו את ג'וליאנו ואת ויטוריו

לרוצחים גם זהות, גם כתובת וגם מניע

מאת יוסף אלגזי

עקבתי אחרי שלל פרסומים בשפות שונות בנושא הרצח המתועב של  ג'וליאנו מר-ח'מיס (ב-4 באפריל 2011) ושל ויטוריו אריגוני (Vittorio Arrigoni) (ב-15 באפריל 2011). ג'וליאנו נרצח בעיר הפלסטינית הכבושה ג'נין לה הוא הקדיש, כמו אמו, ארנה מר-ח'מיס (1995-1930) לפניו, את מיטבו כאדם וכאמן. ויטוריו נרצח בעיר עזה הנתונה לסגר חונק שעם עמה הוא חלק את סִבלותיו.

לא מן הנמנע  שג'וליאנו וּויטוריו לא הכירו אחד את השני, ולא מן הנמנע שהם לא היו שותפים לאותן השקפות עולם ודעות פוליטיות, אך ברור לחלוטין שהם נרצחו בגלל נכונותם, הלכה למעשה, ללכת עד קצה יכולתם במימוש אידיאל הומניסטי בו הם האמינו.

התרגשתי מתגובות הגינוי הפלסטיניות. אמנה אחדות :

- הדברים שאמר בעקבות הרצח בג'נין זכריה זביידי אחד מגיבורי סרטו של ג'וליאנו "הילדים של ארנה" ושותפו לפרויקט התרבותי "תיאטרון החופש" ("مسرح الحرية"). בעצרת-האבל שנערכה במועדון התיאטרון בג'נין זביידי הכריז בפה מלא כי רוצחו של ג'וליאנו  הוא פלסטיני שנתמך על-ידי גורם בעל עוצמה, שמאחוריו עמדו ארגון פלסטיני חזק או מדינה שאינה מעוניינת שהעם הפלסטיני יחיה בחרות. עוד הוא הדגיש, כי הכדורים שפגעו בג'וליאנו כוונו נגד הסמל אותו הוא ייצג באמצעות המטרות הנעלות שהוא קידם בניגוד מוחלט למטרותיהם של רוצחיו החותרים להנציח בּוּרוּת ונחשלות  חשוכה במטרה ליצור טליבאן חדש או חמאס  חדש.

- העצומה שהִפנתה קבוצת אמנים ואינטלקטואלים פלסטינים ליו"ר הרשות הפלסטינית ולראש ממשלתה (ראו את נוסח העצומה באתר במדור שפות). החתומים על העצומה  הוקיעו את הרצח של ג'וליאנו שכוון לדעתם נגדו אישית ונגד המסרים ההומניסטים שהוא קידם בשירות העם הפלסטיני.  הם תבעו בתוקף לגלות את מבצעי הרצח ואת שולחיהם ולהעמידם לדין. כמו כן הם התריעו מפני האיומים המופנים גם אחרי הרצח נגד פרויקט "תיאטרון החופש" שכל מטרתו קידוש החיים והיצירה כאלטרנטיבה לרודנות החושך והרצח.

- גילוי הדעת שפרסמה הנהלת "התכנית לשרותי בריאות הנפש בעזה" (برنامج غزة للصحة النفسية) בראשותו של הד"ר איאד אלסראג' (د. إياد السراج)  בו היא הוקיעה את  רציחתו של ויטוריו אריגוני בעזה. (העצומה בערבית מתפרסמת במדור שפות באתר). העמותה הפסיכיאטרית ציינה כי ויטוריו היה  פעיל ב"תנועת סולידריות בינלאומית" (International Solidarity Movement - ISM) המזדהה עם מאבקו של העם הפלסטיני נגד הכיבוש בשיטות של פעולה ישירה ובלתי אלימה. העמותה העלתה על נס את פעילותם ההומניטארית של ארגונים ויחידים מחו"ל המזדהים עם העם הפלסטיני ומגִנִים על זכויות האדם ותבעה מממשלת חמאס ברצועת עזה למלא את חובתה: 1. לגלות את מבצעי החטיפה והרצח של ויטוריו ולהעמידם לדין; 2. להגן על ארגוני הסיוע הבינלאומיים ועל האזרחים הזרים הפועלים בעזה.

- המאמר שפרסם היומון "אלאיאם" (الأيام) ברמאללה ב-19.4.2011 תחת הכותרת, "ג'וליאנו מר-ח'מיס וּויטוריו אריגוני .. גבורה ואצילות", אותו חיבר העיתונאי מֻהָנַד עבד אלחָמִיד (مهند عبد الحميد). במאמרו (ראו את נוסח המאמר בערבית במדור שפות באתר), ציטט מהנד עבד אלחמיד בין השאר כרזה שנשאו כמה מידידיו של ויטוריו אריגוני בעזה וברמאללה שבה נכתב, "אני אוהב את פלסטין... הרוג אותי גם"; את דברי האמא של ויטוריו שהתחייבה להמשיך בדרכו של בנה למען שחרור פלסטין; ואת דברי מילא מר, בתו של ג'וליאנו, שהכריזה בדברי ההספד שלה, "אבי העניק לי אחים במחנה הפליטים בג'נין ומעולם לא אתנתק מהם".

לצד פרסומים אלה היו לתדהמתי ולצערי גם פרסומים מסוג שונה,  בשפות שנות, לרבות בעברית ובערבית, המעוררים סלידה. מדוע ? למרות המידעים הברורים והחד-משמעיים אודות זהות רוצחיהם של ג'וליאנו וּויטוריו, זהות שולחיהם של הרוצחים ומניעיהם החשוכים – המחברים של פרסומים אלה נמנעו מלהצביע עליהם בשמם המפורש.

המשותף לרוצחים של ג'וליאנו ושל ויטוריו, שולחיהם ומניעיהם הם פאנאטיות דתית והתנגדות למטרות ולמסרים הומניסטים נאורים. הוקעת הכיבוש בלבד על-די מי שמתעלמים ואו מטשטשים את זהותם של הרוצחים, שולחיהם ופשעיהם הנוראיים  –  משרתים דווקא את הכיבוש.  

ללא ליאות, ולא רק במלים, ג'וליאנו התנגד בנחרצות לכיבוש והזדהה עם קורבנותיו. פעילותו התרבותית וההומניסטית, גם אם היה בה קורטוב של אנרכיזם, עדיין היתה פציפיסטית בהחלט. ג'וליאנו היה מודע מיהם המאיימים לרצוח אותו ולרצוח את האידיאלים שלו ואת פועלו. אידיאל השוויון בין בני אדם, לרבות  בין נשים וגברים, היה לצנינים בעיני רוצחיו ושולחיהם. מהצהרה שפרסם בשנת 2009 ומראיון מצולם שהוקרן בטלוויזיה ברור לחלוטין שג'וליאנו היה מודע לאיומים, לסכנות ולמקורותיהם - אני חוזר אליהם :

* קריאת התיגר של ג'וליאנו אל מול המתנגדים ל"תיאטרון החופש" בג'נין, 2009 -

http://www.defeatist-diary.com/index.asp?p=articles_new10537&period=15/2/2011-19/4/2011

* ג'וליאנו מר-ח'מיס חוזה את הירצחו, מאת יוחנן פיחוטקה / ערוץ 10 / השבוע / 8.4.2011 -

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleId=793763&sid=126

זכריה זביידי, האמנים הפלסטינים, עורכי העיתון "אלאיאם", חברי "התכנית לשרותי בריאות הנפש בעזה" ורבים מהפלסטינים שהוקיעו את רציחתם של ג'וליאנו ושל ויטוריו - הם מאמינים מוסלמים. הגינוי החד-משמעי שלהם אינו מופנה נגד האסלאם או מאמיניו, הוא מופנה נגד פנאטיות דתית, נגד שנאת זרים ונגד מי שדיבוריהם נגד הכיבוש משמשים אותם אליבי לפשעיהם.

זה המקום להוסיף, כי גם אם רבים מהמתנחלים הם גזענים, שודדים קרקעות של פלסטינים ומתנכלים להם -  הם דתיים יהודים קנאים, מן הראוי לזכור כי כנגדם וכנגד השקפותיהם ופעולותיהם הגזעניות והאלימות,  מתייצבים בגלוי, באומץ ובמסירות, גם דתיים יהודים אחרים, ארגונים ויחידים, שמתנגדים בהצהרות ובמעשים לכיבוש ולעוולותיו. אזכיר בין השאר: * עמותת שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם – www.rhr.org.il; * סולידריות שייח ג'ראח סולידריות – www.justjlm.org; * עיר עמים ליציבות, שוויון ועתיד – www.ir-amim.org.il.  

הכיבוש הוא אם כל חטא. זוועת רציחתם של ג'וליאנו ושל ויטוריו משרתת דווקא את הכיבוש.