מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

השימוש באנרגיה גרעינית

תשובה "לחמשת הנימוקים נגד.." מאת י.א.*

מאת פרופ' קלמן אלטמן

מי שמבקר את השימוש באנרגיה גרעינית מבלי להתייחס להתחממות כדור הארץ ולאסון האקלים שמחכה לנו מעבר לפינה, אינו מבין את ההתפתחויות הגורליות של השנים האחרונות. הסכנות הכרוכות בשחרור כמויות אדירות של גזי חממה, בעיקר 2CO, לאטמוספירה התחילו להגיע לתודעת ההמונים עם הופעת סרטו הדוקומנטרי של :Al Gore "An inconvenient truth", בשנת 2006  (אותה שנה שהתפרסם המאמר שהביא  י.א. - "חמשת הנימוקים נגד השימוש באנרגיה גרעינית").  באותה שנה הופיע הרב-מכר של המדען James Lovelock,  "הנקמה של גאיה - מדוע כדור הארץ [גאיה] מתגונן וכיצד ניתן עדיין להציל את האנושות". בשנת 2007 התפרסמו הסיכומים של ה-IPCC, הפאנל הבין ממשלתי לשינוי האקלים. בין מסקנות הפאנל:

בקצב הנוכחי של גידול פליטת גזי חממה לאטמוספירה תחול עליית טמפרטורה של כדור הארץ בין C۫º2 ו- C۫º6.4 עד סוף המאה. (מעבר לדלק שמקורו לא ממאובנים יצמצם את העלייה לחצי). ההערכה הזאת נחשבת כשמרנית ע"י מדענים שמדברים על עליית טמפרטורה של 4ºC עד 2060! הוריקנים, טורנדות, טייפונים והצפות יתעצמו בעקבות עליית הטמפרטורה של האוקיאנוסים וגידול האנרגיה באטמוספירה; אזורים מדבריים ואזורי בצורת יתפשטו; עד 70% מזני בעלי חיים ייעלמו; גובה פני הים יעלה עד 59 ס"מ; וב-2070 ייעלם הקרח בקוטב הצפוני בחודשי הקיץ. בדו"ח מציינים כי התמוססות חלקית של מדפי הקרח על היבשה בקרבת הקוטב (גרינלנד, למשל) יכולה לגרום לעליית גובה פני הים במטרים אחדים. איים נמוכים ושטחים נרחבים ליד החופים (בנגלה-דש, חופי הודו, הולנד, ונציה...) יכוסו מי ים. בינתיים הקרח בגרינלנד (בדומה לאנטארקטיקה המערבית) נמס בקצב של 100 ק"מ מעוקב לשנה והקצב גדל מדי שנה; מעריכים כעת שהקוטב הצפוני יהיה חופשי מקרח בעונת קיץ כבר ב-2030.

בסיכום, האסון האקולוגי יתבטא, בשלב הראשון (אולי עד 2060), בעליית טמפרטורה של כדור הארץ, ובאוקיאנוסים בפרט, של 4ºC, עלייה שתימשך במשך מאות שנים כתוצאה של התמוססות מדפי הקרח בגרינלנד ובאנטארקטיקה. נבהיר למי שחושב שעלייה של  ºC4 היא לא נוראה, שבעידן הקרח האחרון הטמפרטורה של כדור הארץ היה רק ºC7-8 נמוך מעכשיו. על מנת למתן את ההתחממות הצפויה אין מנוס מלהחליף את שריפת המאובנים, במיוחד פחם, במקור אנרגיה אחר - וכפי שנראה בהמשך אין לפחם תחליף בעתיד הנראה לעין, מלבד אנרגיה גרעינית.

ב-2009 התפרסם ספרו של ג'יימס הנסן, הקלימטולוג הבולט בארה"ב, "סערות של נכדי - האמת על אסון האקלים שלפנינו וההזדמנות האחרונה להציל את האנושות". במבוא הוא כותב: "דחיפות המצב התגבשה רק בשנים האחרונות...והמסקנה המבהילה היא שהמשך הניצול של דלק המאובנים מאיים לא רק על מיליוני הזנים של בעלי חיים על הפלנטה אלא גם על הישרדותו של המין האנושי - ולוח הזמנים הוא קצר יותר ממה שחשבנו".

המסקנה המתבקשת היא שיש להפסיק את השריפה של דלק מאובנים - פחם, נפט וגז - בכל מחיר ובמהירות האפשרית, ולהשתמש במקורות אנרגיה חילופיים.

האנרגיות החילופיות העיקריות היום הן אנרגיה גרעינית, ומה שנקרא אנרגיה מתחדשת, הכוללת אנרגיית מים (אנרגיה הידרו-חשמלית), אנרגיית רוח (מערך של טורבינות רוח בעיקר בים ליד החופים ובאזורים הרריים), ואנרגיית השמש (אנרגיה פוטו-וולטאית - שנוצרת למשל בפאנלים מכוסים שכבות סיליקון על גגות בתים, ואנרגיה תרמו-חשמלית שנוצרת ע"י חימום צינורות שמן לטמפרטורות של 400-1000 מעלות ע"י קרינת שמש מרוכזת בעזרת מראות, כאשר הנוזל החם מנוצל להפעלת טורבינות). לא אתייחס לביו-דלק המוזכר ע"י י.א. - יצירת ביו-דיזל משמן דקלים גררה השמדת יערות גשם מסיבית באינדונזיה למען שתילת מטעי דקלים, ויצרה בכר מקור חשוב לגידול הפליטה של גזי חממה; יצירת אתנול מתירס כתחליף דלק למכוניות ומטוסים היתה כרוכה בהשמדת יערות גשם נרחבת באמזונס, ותרמה לא רק לגידול מתמשך בגזי החממה, אלא גרמה גם לעלייה תלולה במחיר החיטה בעולם.

ב-2009 אחוז החשמל בעולם שהופק מאנרגיה הידרו-חשמלית היה 16%, ומעריכים שאחוז האנרגיה הזאת בסל יישמר בעתיד. חלקה של אנרגיית הרוח היה 1.3% מסך תפוקת החשמל בעולם, ושל אנרגיית השמש 0.2%. גם אם תפוקת החשמל מאנרגיית הרוח והשמש תגדל פי שניים או שלוש כל 10 שנים, היא לא תוכל לשמש תחליף לאנרגיית הפחם בעשרות השנים הבאות -  והצורך להחליף את דלק המאובנים הוא דחוף ולא סובל דיחוי! 

בפסקת הסיום של מאמרו של י.א. נקבע ש"העתיד האנרגטי העתידי הוא השמש, ולא האורניום". הבה נבדוק את הנושא של אנרגיה השמש. נציין תחילה שלצורך יצירת אנרגיה בכמויות גדולות השיטה התרמו-חשמלית יעילה יותר וזולה יותר מהשיטה הפוטו-וולטאית, אם כי היא עדיין יקרה פי שתיים או יותר מאנרגיה גרעינית או אנרגיית הפחם. השיטה מיושמת למשל במדבר מוחאבה בקליפורניה, (בו אין עננות והשמש זורחת ברוב ימות השנה); יש בה מערך גנרטורים כאלה המייצרים כ-350 מגה-ווט של אנרגיה. (לשם השוואה, נציין שתחנת פחם אחת או תחנה גרעינית מייצרות היום כ-1000 עד 1500 מגה-ווט של אנרגיה, והצריכה העולמית היום היא כ-15 מיליון מגה-ווט). על מנת לספק את צרכי האנרגיה של אירופה בשיטה זו, היה צורך לכסות כ-5000 ק"מ מרובעים (!) של מדבר (סהרה) במתקנים כאלה, ולהעביר את החשמל לאירופה בכבלים תת ימיים. הבעיה היא שהשיטה צורכת כמויות גדולות של מים (שחסרות במדבר), ומחייבת בניית מתקנים נוספים, תחנות גז למשל, או יצירה ואגירה של מימן ביום, על מנת לייצר חשמל בלילה כאשר אין שמש. הקביעה שהעתיד האנרגטי הוא סולרי נראית קצת מוגזמת.

י.א. קובע ש"האנרגיה הגרעינית [וכנראה גם אנרגיית המאובנים] מהווה סוג של טכנולוגיה ריכוזית שחלף זמנה. בעידן של טכנולוגיות שחותרות נגד היררכיות, מבזרות את השלטון, ויוצרות רשתות ומודלים כלכליים פתוחים, האנרגיה הגרעינית [וכנראה גם אנרגיית המאובנים] נראית מיושנת". אילו מילים!! והאלטרנטיבה: "להנית את היסודות לטכנולוגיות לא ריכוזיות  והניתנת לחידוש...". אני מניח שהכוונה בעיקר לפאנלים סולריים על גגות של בניינים. אנו למדים מוויקיפדיה: בין השנים 2004-2009 נבנו בעולם מתקנים כאלה [פוטו-וולטאיים] הקשורים לרשתות החשמל בשיעור של 21 אלף מגה-ווט (כאשר העודף נמכר לחברות החשמל), ועוד 3-4 אלף מגה-ווט שלא קשורים לרשתות המקומיות. ביחד, שיעור התפוקה מהפאנלים הסולריים האלה הגיע ל-0.16% מהתפוקה העולמית. בסיכום, אין לזלזל ביכולתה של שיטה זאת לפתור, למשל, בעיות של יישובים מנותקים מרשת החשמל, אבל אין ביכולתה של אנרגיה "לא ריכוזית" ולא "היררכית" זאת להחליף את דלק המאובנים (בעיקר פחם) שמוביל אותנו לאבדון.   

    ב-2006 סיפק דלק המאובנים (בעיקר פחם וגז) 67% מהחשמל בעולם (השריפה של נפט וגז בתחבורה ובשימושים תעשייתים וביתיים, היא צרה צרורה בפני עצמה). 15% אחוז מהחשמל הופק מאנרגיה גרעינית.

מהן המגמות לעתיד? הבה נתייחס תחילה לאחד מסוגי "האנרגיה הריכוזית שחלף זמנה" - הפחם. בסין פותחים כל שבוע תחנת פחם חדשה בתפוקה של 1000 מגה-וט או מעלה כל אחת. בהודו, בתוכנית החומש שלה (2007-2012), אמורים לסיים התקנת תחנות פחם בתפוקה של 54 אלף מגה-וט של חשמל (המתרגם ל-54 תחנות כוח של 1000 מגה-וט כל אחד). בארה"ב נמשכת בניית תחנות פחם אם כי, בלחץ הבינלאומי לצמצם את פליטת גזי החממה (ארה"ב וסין פולטות הרבה יותר מכל ארץ אחרת), יש מגמה להעדיף תחנות המופעלות ע"י גז המשחררות כמחצית מכמות גזי החממה בהשוואה לתחנות פחם. יחד עם זה, הרווחים של החברות הם הקובעים, והיום בודקים בהתאם את האפשרות להפיק אנרגיה מפצלי שמן וחולות ביטומניים הנמצאים בשפע בארה"ב ובעולם- אף על פי שהם מזהמים יותר ופולטים יותר גזי חממה מכל שיטה אחרת. אנו דוהרים לאסון האקלים שלפנינו ב"פול גז", ולמי בעצם איכפת?

כמעט 20% מהאנרגיה החשמלית בארה"ב ב-2008 נוצר מכורים גרעיניים, והיא המפיקה הגדולה בעולם של אנרגיה גרעינית, גדולה מצרפת בה מיוצר 78% מהחשמל בכורים גרעיניים. אבל בארה"ב לא נבנה אף כור חדש מאז 1973, וכל הכורים שלה בני 40 שנה ויותר. כיצד קרה מצב כזה? בשנות ה-70' של המאה שעברה התחילו חברות הנפט והפחם להתעורר, ואתן אמצעי התקשורת, והתחילה מניפולציה של דעת הקהל נגד הסכנה של כורים גרעיניים. ההיסטריה האנטי גרעינית הגיעה לשיאה אחרי התאונה בכור ב-3 מייל איילנד (שאמנם לא מת ממנה אף אחד והתושבים בסביבה קיבלו מנות קרינה זעירים בדומה למנה שמקבלים בשיקוף רנטגן של החזה או בחשיפה לקרינה בטיסה טרנס-אטלנטית). בהפגנה אחת בניו יורק השתתפו מאתיים אלף אנשים, ביניהם ג'יין פונדה ורלף נאדר, ולילה-לילה היו קונצרטים במדיסון סקואר גארדן תחת הסיסמה    "No Nukes". בשנים האחרונות, תחת לחץ בינלאומי על ארה"ב לצמצם את פליטת גזי החממה היה עידוד ממשלתי לבניית כורים גרעיניים להפקת חשמל, ועד מרץ 2009 התקבלו 26 בקשות לאישור בנייה של כורים. אמנם בסופו של דבר, תחת לחץ של החברות והקונגרס, ובעיקר אחרי האסון בפוקושימה, בוטלו ההתחייבויות לתמוך כספית בבניית הכורים, וכל הבקשות נדחו בחקיקה או נמשכו בחזרה. הכור היחידי שנבנה כעת בארה"ב הוא טיפוס ישן שבנייתו התחילה ב-1973!

המצב בגרמניה מעניין. מדברים שם על הקמת 26 תחנות פחם בשנים הבאות, מֵהן 12 בנורד-ריין וסטפאלן. הדבר ייעשה תוך כדי סגירה הדרגתית של הכורים הגרעיניים המייצרים כיום רבע מאנרגיית החשמל במדינה. אנגלה מרקל, המטיפה הידועה להגנת הסביבה ולמניעת התחממות כדור הארץ, תומכת במפורש בבניית תחנות פחם חדשות ואף מעודדת את חברות האנרגיה להשקיע בשימוש בפחם החום שבמזרח גרמניה המשחרר כמויות גדולות במיוחד של זיהום וגזי חממה. כיצד מתאפשר דבר תמוה כזה? קיבלתי הסבר מנציג הירוקים בפרלמנט הגרמני בהופעה במכון היינריך בל בתל אביב לפני שנה. אחרי שפירט את הסכנות של כורים גרעיניים, את הקושי להיפטר מהפסולת הגרעינית ועל הצורך לסגור הכורים, הוא נשאל כיצד מתיישב הדבר הזה עם הצורך לצמצם את פליטת גזי החממה. תשובתו היתה שיש צורך להגדיל את הסובסידיות לבניית טורבינות רוח, והכסף לכך יוכל לבוא אך ורק מביטול הסובסידיות לתחנות גרעיניות וסגירתם! הסוציאל-דמוקרטים תומכים אף הם בהחלפת כורים ע"י תחנות פחם, דבר שיספק אלפי מקומות עבודה במיוחד בנורד-ריין וסטפאלן, מוכית האבטלה ומעוז מסורתי של הסוציאל-דמוקרטים. חברות הנפט והפחם, ובעקבותיהן התקשורת ומפלגות הימין, תומכות  במגמה זאת, ואין פליאה שבעקבות פוקושימה התקיימו בברלין ובערים אחרות, לדברי י.א., הפגנות של 250 אלף בני אדם ומעלה נגד השימוש באנרגיה גרעינית (ואפשר גם להוסיף את הניצחון ההיסטורי של הירוקים בבחירות במחוז באדן-ויטמברג בעקבות פוקושימה). אז מה זה מוכיח? זה מוכיח שדעת הקהל בגרמניה, כמו גם בארה"ב ובכל ארץ אחרת, ניתנת למניפולציה - וזו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה.

י.א. מביא שלל נימוקים הלקוחים מהסוכנות להפצת מידע טכנולוגי - ADIT, נגד השימוש באנרגיה גרעינית. כיוון שהמספרים והמסקנות שונות לחלוטין מאלה של גופים מוכרים ובעלי סמכות, כגון וועדת האו"ם המדעית לתוצאות הקרינה האטומית (UNSCEAR), או ארגון הבריאות העולמי (WHO) של האו"מ, בדקתי מי זאת ADIT. אנו למדים מדף הבית שלה ש"הקליינטים הראשיים שלה הם המפעלים הצרפתיים המתמודדים בתחרות העולמית". בפברואר 2011 עברה ADIT פריווטיזציה בתיווך החברה הפיננסית של רוטשילד. מעכשיו יוכלו הטייקונים לשווק (דיס-)אינפורמציה על האנרגיה הגרעינית ללא מגבלות.

הבה נבדוק את הנזקים שנגרמו עד כה מתאונות בכורים גרעיניים. (לא נדון בתאונות בכורים למחזור פלוטוניום עבור פצצות גרעיניות.) בתאונה בכור ב-3 מייל איילנד בארה"ב ב-1979 לא מת אף אחד ולא אובחנו נזקי קרינה באף אחד, כפי שפרטנו למעלה (אמנם הרבה פחד והיסטריה כן היו, וגם נזק רב בכור). התאונה הגדולה והמזיקה ביותר היה בצ'רנוביל באוקראינה ב-1986. נדון בפרוטרוט בדו"ח של UNSCEAR, נספח D, מ- 2008 תחת הכותרת "תאונת צ'רנוביל - הערכות של תוצאות הקרינה". התאונה נגרמה הן ע" רשלנות המפעילים והן משגיאות בתכנון הכור (תאונה מהסוג הזה לא יכולה היתה לקרות בדור השני של כורים שנבנו בעולם מאז שנת 1972). פיצוץ בליבת הכור גרם לפריצת המיכל שעוטף אותה, ובהמשך בער הגרפיט שבתוך הליבה במשך 10 ימים, תוך כדי שיחרר ענן של חומר רדיואקטיבי ששקע בעיקר בצפון אוקראינה ובבלרוס, ובמידה פחותה ברפובליקה הרוסית. החומר הרדיואקטיבי אליו נחשפו האנשים היה ברובו יוד-131 (בעל זמן מחצית חיים של 8 ימים), צזיום-134 (שנתיים) וצזיום-137 (30 שנה). עיקר הנזק לבני אדם נגרם ע"י היוד הרדיואקטיבי שנספג במיוחד ע"י ילדים משתיית חלב נגוע, היוד עובר אל בלוטת התריס וגורם לסרטן התריס. (נציין שבפולין, גרמניה וארצות אחרות באירופה - והיום בפוקושימה - אנשים נטלו טבליות יוד רגיל על מנת ל'סתום' את בלוטת התריס שנעשה רווי יוד ולא סופג את היוד הרדיואקטיבי. בסביבות צ'רנוביל וברפובליקות השכנות לא חולקו כדורי יוד, והאוכלוסייה לא הוזהרה משתיית חלב). עד 2005 אובחנו 6000 מקרים של סרטן התריס, אמנם המספר הזה צפוי לעלות בשנים הבאות. בדו"ח של UNSCEAR משנת 2000 מעריכים ש- %90 ממקרי סרטן בלוטת התריס ניתנים לריפוי, וכי מספר מקרי המוות ממחלה זו בקרב ילדי צ'רנוביל הגיע, עד זמן כתיבת הדו"ח, ל-1 (אחד)!  

מתוך 600 העובדים שנכחו באתר בזמן התאונה, 134 ספגו מנות קרינה גבוהות מאד, 28 מהם מתו במשך 3 החודשים לאחר מכן, ועוד 19 מתו עד לשנת 2006. כל השאר חזרו לבריאות תקינה כעבור כמה שנים, אם כי חלק מהם סבל מקטרקט בעיניים. חלק מ-530,000 העובדים שעסקו ב'ניקוי' מתחם הכור מפסולת רדיואקטיבית נחשפו למנות קרינה חריגות. יש עדות לעלייה קטנה בתחולת הלויקמיה (סרטן הדם) בקרבם. על כל פנים, עשרים שנה אחרי התאונה, אין כל עדות מדעית לגידול התמותה בקרב האוכלוסייה הרחבה מלויקמיה או מסרטנים מוצקים שמקורם בקרינה רדיואקטיבית. הדו"ח קובע גם כי אין כל עדות למוטציות גנטיות כתוצאה של תאונת צ'רנוביל. אפשר למצוא את הציטוטים האלה  גם בעתון "גרדיאן" מ-5.4.2011.

פרופ' זביגנייב ירובורסקי, יו"ר UNSCEAR לשעבר, כותב ש"דו"ח הוועדה הוא בניגוד מוחלט לדעות המופצות ע"י התקשורת הבינלאומית, ע"י הירוקים [הגרמניים], וע"י הממשלות של בלרוס ואוקראינה, כאילו היו עשרות אלפי מקרי מוות מסרטן ואפידמיות של מפגעים גנטיים בעקבות התאונה בצ'רנוביל. אדרבא, הקביעה של UNSCEAR היא שאפילו בקרב צאצאי הקרבנות של ההתקפות הגרעיניות על הירושימה ונגאסאקי, שקיבלו מנות קרינה גדולות פי מאות מאילו שבאזורים הנגועים סביב צ'רנוביל, לא נמצאו הפרעות גנטיות כתוצאה מהקרינה"! (כדאי להעיר כאן שכתוצאה מפינוי כל התושבים עד למרחק של 30 ק"מ מצ'רנוביל נוצר שם שמורת טבע מאוכלסת ע"י שפע של חיות וציפורים שנדמה היה שחלק מהן נעלמו מהעולם. האזור הזה נפתח לא מזמן לתיירות, ולפי העיתון "דר שפיגל" מה- 21.4 אזלו כל הכרטיסים בסיורים אלה מאז אירועי פוקושימה.)

ולאור כל זה אנו חייבים לקבוע שהתרסותיו של י.א. כלפי "הסכנות המאיימות על המין האנושי כתוצאה מהשימוש באנרגיה גרעינית" הן הזויות ומצוצות מהאצבע. כנ"ל ביחס לקביעתה שבפוקושימה מדובר "בשלב זה על 25 אלף קרבנות". הבה נעיין בנושא פוקושימה.

כמות הקרינה שהשתחררה בפוקושימה מוערכת כעשירית מזו בצ'רנוביל. עד כה מתו שני עובדים באתר הכורים - לא מקרינה אלא ע"י פגיעות הצונאמי. כ-300 עובדים, שעבדו באתר הכורים על מנת להשתלט על בעיות הקירור ובריחת חומרים רדיואקטיביים, קיבלו כנראה מנות קרינה גדולות, אם כי לא ידוע לי על מישהו שמת ממחלת קרינה. היתה בריחה של כמויות גדולות של יוד רדיואקטיבי (שזמן מחצית החיים שלו, כזכור, הוא 8 ימים והוא נעלם אחרי חודש או חודשיים). לאוכלוסיה המקומית חולקו כדורי יוד ויש להניח שמקרי סרטן של בלוטת התריס יהיו מינימליים. התחזיות של אחרית הימים מנזקי הקרינה התבדו.

הנזקים שנגרמו בצ'רנוביל ובפוקושימה לאוכלוסיות שפונו בעקבות אבדן מגורים, פרנסה והצורך לבנות חיים חדשים היו אדירים. הנזק הכספי לרכוש ולכלכלת המדינה היה אף הוא גדול מאד. אבל היו יחסית מעט קורבנות בנפש, ולא צפויים קורבנות רבים בעתיד. האסון בצ'רנוביל לא יכול היה לקרות בכורים מדור שני שנבנו אחרי שנת 1972, והאסון בפוקושימה לא היה קורה בכורים מדור שלישי שנבנים היום - אפילו בעקבות רעידת אדמה בעוצמת 9 וצונמי אדיר שבא אחריו. ארגון הבריאות העולמי (WHO), 2009, מעריך ששני מיליון אנשים מתים כל שנה מזיהום אויר ומתוכם כמיליון איש מזיהום הנגרם ע"י שריפת פחם. והמחיר של אנרגיית פחם? כפי שציינתי במאמרי הקודם מעריכים בסין שהנזק מזיהום האוויר שם בגין הזיהום משריפת פחם מגיע ל-6% מהתל"ג!! לא בכדי החליטו בסין לעבור לאופציה הגרעינית. התחממות כדור הארץ והמחיר בנפש והפגיעה בכלכלה מאנרגיית הפחם הביאו לכך שסין מייצרת כעת יותר כורים גרעיניים מכל העולם ביחד בניסיון לעבור בהמשך לאנרגיה חילופית נקייה.

אשר לאנרגיה המתחדשת החילופית העיקרית, האנרגיה ההידרו-חשמלית, מתברר שהיא למעשה מקור אנרגיה מסוכן למדי. ב-1963 למשל חלה התמוטטות חלקית של הסכר בוואיונט באיטליה. כתוצאה נהרסו 5 כפרים בשיטפון במורד הנהר ומתו יותר מ-2000 בני אדם. ב-1975 התמוטט הסכר ההידרו-חשמלי ביאנקו בסין כתוצאה משיטפונות, ובעקבותיו התמוטטו 26 סכרים נוספים במורד הנהר ו- 100,000 איש נהרגו. בהמשך מתו שם עוד 140,000 איש מרעב וממחלות מדבקות. היו עוד אסונות נוספים מסכרים שקרסו. מתברר שבין מקורות האנרגיה העיקריות, האנרגיה הגרעינית היא הכי בטוחה והכי ידידותית. 

 בנושא הפסולת הגרעינית דנתי במאמרי הקודם. הסיכום היה שהעולם עובר בצורה בלתי נמנעת לאנרגיה גרעינית, ולא נותר לנו אלא לדרוש שיפור בטיחות הכורים ופתרון בעיית הפסולת הגרעינית.

------------

* 5 נימוקים נגד השימוש באנרגיה גרעינית, מאת י.א. - פורסם ב-28.3.2011; ראו:

 http://www.defeatist-diary.com/index.asp?p=articles_new10526&period=1/3/2011-12/5/2011

  

 

 

 

 

5/14/2011