כשהתרנגולת קוראת

מאת: יאסר עוקבי, באר שבע

סקירת עיתונות ערבית בישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה *

מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית מוחמד נפאע כתב בערבית אודות אירועי הדמים בסוריה, המהומה היתרגמה לבסוף גם לעברית -

כמה שלא נהפוך בסיפור הזה, המפלגה הקומוניסטית הישראלית תצא ממנו חבולה. ובסיפור הזה הפכו והפכו, בעיקר בשפה הערבית. שכן מאמרו של מוחמד נפאע, מזכ"ל מק"י, שעורר מהומה ומחלוקת, כלל לא הגיע לדוברי העברית, כולל חברי המפלגה עצמם, עד שד"ר יוסף אלגזי מצא אותו מסתתר באתר "אל-חוואר אל-מותמדן" ("הדיון המודרני"), המאגד בתוכו כותבים מרחבי העולם הערבי.

נפאע, במאמר מה-12.5.11, מתנגד לאלימות המשטר הסורי, אך גם מצדד בו כשהוא מאמץ את גרסתו שלפיה האזרחים המתקוממים הם למעשה "קבוצות חמושות". "מדוע ישראל וארה"ב, כמו גם יתר המשטרים הערביים החשוכים, תומכות בהתקוממות הצעירים בסוריה?", שואל נפאע ומסכם: "אם התרנגולת קוראת כמו תרנגול, זה אינו סימן טוב".

שבוע לאחר מכן כתב נפאע מאמר נוסף, בתגובה לדוניה עבאס, שכתבה נגד מאמרו הראשון. גם מאמר זה, שהיה אמור להיות מתון יותר, גרר תגובות גינוי רבות באתר "אל-חוואר אל-מותמדן". "האם נפאע הוא מהדינוזאורים שנכחדו או המומיות החנוטות?", הקניט אותו "החבר" מוחמד עלו. "ללא סיבה טובה, עמדת, אתה הקומוניסט התועה, לצד מערכת הביטחון בסוריה, נגד העם הסורי הלהוט לחופש. כמובן, כל הטיעונים שלך והתיאוריות מנוגדים לאמת, כאילו לא שמעת על התקוממויות הצעירים. אני לא מאחל לך באופן אישי רע, אך תפילתי היחידה היא שתישאר בקו המחשבה שלך. זה העונש הגרוע ביותר עבורך".

קצת רקע: מק"י, המפלגה הקומוניסטית הישראלית, היא חלק מחד"ש (החזית-הדמוקרטית), שמאגדת בתוכה גם תנועות וארגוני שמאל כמו תנועת נשים דמוקרטיות ותראבוט-התחברות של פרופ' גדי אלגזי. האיחוד, מסביר ל"העין השביעית" הקומוניסט הוותיק עו"ד שחאדה אבן-ברי, התממש אחרי עמדתה האנטי-שלטונית הברורה של המפלגה באירועי יום האדמה ב-1976 ובעקבות רצונם של יהודים, נוצרים ומוסלמים שהזדהו עם דרכה להצטרף אליה אף שאינם קומוניסטים. כיום עומד בראש חד"ש ח"כ מוחמד ברכה, קומוניסט בעצמו, והמזכ"ל שלה הוא עו"ד איימן עודה, שאינו נחשב לקומוניסט. נפאע הדרוזי, שהיה חבר-כנסת מטעם חד"ש, מכהן כאמור כמזכ"ל מק"י.

וחזרה לענייננו: נפאע הרגיז רבים לא רק בעולם הערבי, אלא גם בתוך המפלגה שלו עצמו. בין הכועסים גם עיתונאי, עד לאחרונה עורך בעיתון המפלגה הקומוניסטית "אל-איתיחאד", הישאם נפאע, בנו של מוחמד. חילוקי הדעות הללו, שהציבו אב מול בנו ובן מול אביו, תועדו על שער הגיליון האחרון של העיתון הנצרתי "חדית א-נאס" תחת הכותרת "מדוע שותקת מק"י על הטבח בסוריה?" (הכתבה מתפרסמת במלואה כאן באתר במדור שפות).

"המשטר הסורי דיקטטורי, אך אני קורא להגן עליו", מצוטט מוחמד, ואילו בנו, הישאם נפאע, מגיב: "משטר סירוב ללא חירות לבני עמו אינו אפשרי!". בידיעה, פרי עטו של הכתב רימון מרג'ייה, נכתב כי המהפכה הסורית מציתה אש בתוך העולם הערבי והגיעה גם למפלגות הערביות, אחת מהן היא המפלגה הקומוניסטית, שלא פירסמה אף הודעת גינוי למשטר הסורי מלבד הודעה כללית מאוד לתקשורת. "כך סיכמו כל המפלגות הקומוניסטיות בעולם, בתוכן המפלגה הקומוניסטית הסורית", אומר לו נפאע האב.

לעומתו, נפאע הבן רואה במתרחש בסוריה חלק ממהפכת העמים הערביים המתחוללת כעת, "אף שהיא נופלת קורבן לאימפריאליזם", אך "האם זה נותן לגיטימציה למשטר לדכא את עמו בטנקים ובארטילריה, אפילו אם הוא סבור שזו מזימה?". האב מסכים עם בנו, אך מוסיף כי "מדובר בטבח הדדי, שנעשה גם על-ידי קבוצות חמושות", ומאמץ בכך, כאמור, את טענתו של המשטר הסורי. שתי תפיסות עולם, זו הצעירה, המשקפת את רוח המהפכות בעולם הערבי וזו המסורתית, הרואה בכל התרחשות אזורית "מזימה של האימפריאליזם".

הקורא העברי קיבל הצצה לתסבוכת הפנים-מפלגתית הזו, כאמור, במאמרו של אלגזי. אולם כאשר ראו במפלגה כי הוויכוח מידרדר אל דרך ללא מוצא, נערך ראיון עם נפאע ובו הוא הדגיש שוב ושוב את הסתייגותו מאלימות משטרו של אסד. האמירות בדבר "קבוצות חמושות" ואימפריאליזם אמריקאי-ישראלי עומעמו והוחרשו. הראיון הופיע באתר מק"י וב"אל-איתיחאד" ויפורסם בגיליון הקרוב של "זו הדרך". הפעם המאמר תורגם גם לעברית. נראה שלפעמים גם תרנגולת יכולה להקיץ נרדמים.

-------------

* המקור: אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה (20.6.2011) -  www.idi.org.il ; קישור למאמר: http://www.the7eye.org.il/Israeli_Arab_Press_Review/Pages/200611_When_chicken_crows.aspx

*

הערות אחדות בעקבות פרשת מאמרו של מוחמד נפאע

            הסקירה שפרסמתי באתר תחת הכותרת: "גינויים לתמיכתם של מזכ"ל מק"י מוחמד נפאע ו'אלאיתיחאד' במשטרו של בשאר אלאסד" (13.6.2011 – http://www.defeatist-diary.com/index.asp?p=articles_new10588&period=28/3/2011-26/6/2011) עוררה תגובות בתקשורת וברשת האינטרנט, חלקן ענייניות ואחרות לא. החלטתי לשוב לנושא כדי להבהיר:

- למוחמד נפאע (האב) ולהשאם נפאע (הבן) הזכות המלאה להסכים זה עם זה או  לחלוק זה על דעתו של זה בעניין ההתקוממות בסוריה ודיכויה הרצחני בידי משטרו של הנשיא בשאר אלאסד ובכל נושא אחר; כלל זה נכון לכל בני האדם;

- לא מקובל עלי סגנון הגידופים בו נקט מוחמד נפאע במאמרו באתר חד"ש בערבית ב-21.6.2011; כך נהגו לצערי גם כמה מחסידיו בעברית;

-  בכמה מתגובות חד"ש הובטח כי המאמר של מוחמד נפאע שבּוּקר בחריפות "סוריה.. אִם התרנגולת קוראת כמו תרנגול המצב אינו מבשר טובות" (سوريا .. - إذا صاحت الدجاجة كالديك فالوضع لا يبشر بالخير - "אלחואר אלמתמדן" - الحوار المتمدن, הדיון המודרני –12.5.2011 - http://www.ahewar.org/debat/show.art.asp?aid=258715) – יפורסם בעברית;

ואולם, עד יום ב' 27.6.2011, הבטחה זו לא קוימה; באתר של מק"י וכן בעלון "זו הדרך" התפרסם ראיון אחר עם מוחמד נפאע בו הוא לא חזר על קביעותיו במאמר מעורר הגינוי ושעליהן הוא כן חזר, אך בסגנון מעודן יותר, בראיון לשבועון בשפה הערבית "חדית' אלנאס" (שיח האנשים) (ראו לעיל סקירתו של יאסר עוקבי);

אגב לא רק כותרת מאמרו של מוחמד נפאע כוללת נימה סקסיסטית, גם בגוף המאמר כלולה מטפורה סקסיסטית כשכתב: "كالعذراء المحافظة على عرضها", כלומר "כמו הבתולה השומרת על בתוליה"...;

- למען הדיוק לא רק מוחמד נפאע הנפיק תעודת הכשר "אני-אימפריאליסטית" למשטרו של בשאר אלאסד, עשתה זאת גם חברתו להנהגת מק"י ח"כ לשעבר תמר גוז'נסקי במאמר שפרסמה בעלון "זו הדרך" (15.6.2011) תחת הכותרת, "סוריה: בין טבח אזרחים לבחישה מבחוץ". גוז'נסקי כתבה, "משטר אסד (האב והבן) ניהל ומנהל מדיניות חוץ עצמאית, המתנגדת לציר הפרו-אמריקאי בראשית סעודיה במזרח התיכון, ומתמיד בתביעתו להחזרת הגולן הכבוש לסוריה. אולם כאשר המשטר בסוריה משלב כבר עשרות שנים מאפיינים אנטי-אימפריאליסטיים  עם דיכוי של זכויות אזרח..." גוז'נסקי לא טרחה להסביר או להביא דוגמאות אחדות על אותם "(ה)מאפיינים (ה)האנטי-אימפריאליסטיים" במשטרם של אסד האב והבן.

י.א.