מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

ונדליזם נוסח ישראל בשטחים הכבושים

עשרות בתים של פלסטינים נהרסו בבקעת הירדן ובדרום הר חברון*

המינהל האזרחי הרס באמצע חודש יוני 2011 33 מבנים מגורים ארעיים בשלושה יישובים פלסטיניים בבקעת הירדן: פסאיל, אל-חדידייה וח'רבת ירזה, וביישוב נוסף בדרום הר חברון – ח'רבת ביר אל-עיד. מתחילת שנת 2011 המינהל האזרחי הרס 103 מבני מגורים של פלסטינים בשטחי C*, בהם התגוררו 695 בני אדם, 341 מהם קטינים – דיווח ארגון בצלם.

  • בפסאיל: ב-14.6.2011 המינהל האזרחי הרס 16 מבנים ארעיים ששימשו למגורים בכפר שבמרכז בקעת הירדן. בנוסף נהרסו שלוש מכלאות לבעלי חיים. כתוצאה מכך איבדו את בתיהם 108 בני אדם, בהם 59 קטינים. 
  • בח'רבת ביר אל-עיד: ב-20.6.2011 המינהל האזרחי הרס שבעה מבנים ארעיים ששימשו למגורים בכפר שבדרום הר חברון. בנוסף הרס המינהל מתקן שירותים והשחית כרם ענבים ובה שלושים גפנים. כתוצאה מכך איבדו את בתיהם 69 בני אדם, בהם 48 קטינים. 
  • באל-חדידיה: ב-21.6.2011 המינהל האזרחי הרס שמונה מבנים ארעיים ששימשו למגורים בכפר שבצפון בקעת הירדן. בנוסף נהרסו 18 מכלאות לבעלי חיים.  מכך איבדו את בתיהם 36 בני אדם, בהם 15 קטינים. 
  • בח'רבת ירזה: ב-21.6.2011 הרס המינהל האזרחי שני מבנים ארעיים ששימשו למגורים בכפר ח'רבת ירזה.

ישראל נוקטת במדיניות של מניעת בנייה ופיתוח ביישובים הפלסטיניים בשטחי C, המשתרעים על-פני כ-60% משטחי הגדה המערבית ואשר נמצאים בשליטה ישראלית מלאה. מטרה זו מושגת בשתי שיטות עיקריות. הראשונה, הכנת תכניות תיחום לחלק מהיישובים. תוכניות אלה מגבילות את הבנייה לשטח מצומצם שרובו כבר בנוי ממילא ואינן מאפשרות את הרחבת היישוב. השיטה השנייה, היא הכרזה על שטחים נרחבים כ"שטחי אש", שיטה שיושמה גם לגבי השטח בו נמצאים הכפרים אל-חדידיה וח'רבת ירזה. 46% משטחם של בקעת הירדן וצפון ים המלח הוכרזו כ"שטחי אש", למרות שחלק מאותם שטחים צמודים לצירי תנועה ראשיים ולשטחים המעובדים על ידי ההתנחלויות או כוללים שטחים המעובדים על ידי ההתנחלויות. המינהל האזרחי אוסר על הפלסטינים לגור ב"שטחי אש" אלה או לעשות בהם כל שימוש אחר, למרות שקהילות פלסטיניות חיו בהם עוד לפני כיבוש הגדה המערבית, והורס בעקביות את המבנים ביישובים אלה. פעולת ההרס הקודמת באל-חדידיה בוצעה ב-7.4.2011, אז נהרסו שלושה מבני מגורים, ו-26 בני אדם, בהם 16 קטינים, איבדו את בתיהם. 

מזה זמן רב מנסים המינהל האזרחי והמתנחלים בדרום הר חברון לדחוק את רגליהם של תושבי ח'רבת אל-עיד מכפרם. ב-2004 נאלצה הקהילה לנטוש את מקום מושבה בעקבות הכרזה על האזור כעל "שטח אש" ובשל התנכלויות חוזרות ונשנות של מתנחלי האזור. בעקבות עתירה שהגיש ארגון "שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם" הורה בג"ץ ב-2009 למינהל האזרחי לאפשר לקהילה לשוב לאזור מגוריה, אך הגביל זאת לשטחים באזור שלא הוכרזו כ"שטח אש". אולם, כבר בדצמבר 2009 המינהל האזרחי הוציא צווי הריסה ל-17 בקתות ביישוב בטענה שנבנו ללא היתר. בסמוך לקהילה זו הוקם בשנת 1989 המאחז הבלתי-מורשה מצפה יאיר, שנבנה בחלקו על קרקע פלסטינית פרטית. על אף שהמאחז כולו נבנה ללא היתר, הוא חובר לרשתות החשמל והמים ואף נסלל אליו כביש גישה, במימון המדינה, והמינהל האזרחי לא נקט צעדים כלשהם לאכיפת החוק במקום. בחודשים ינואר ופברואר השנה הרס המינהל האזרחי 14 מבנים ארעיים בכפרים הסמוכים ח'רבת א-דוקייקה וח'רבת סוסיא, אז איבדו 104 בני אדם את בתיהם, בהם 50 קטינים.

נישול וניצול -

מדיניות ישראל בבקעת הירדן ובצפון ים המלח*

אזור בקעת הירדן וצפון ים המלח הוא עתודת הקרקע הגדולה ביותר לפיתוח בגדה המערבית. שטח האזור הוא 1.6 מיליון דונם, והוא מהווה 28.8% משטח הגדה המערבית. באזור גרים 65 אלף פלסטינים ב-29 יישובים, ולפי ההערכה כ-15 אלף פלסטינים נוספים חיים בעשרות קהילות בדואיות קטנות. בנוסף, ישנם באזור כ-9,400 מתנחלים ב-37 התנחלויות (כולל שבעה מאחזים).

 ישראל הנהיגה בבקעת הירדן ובצפון ים המלח משטר המנצל את משאבי האזור באינטנסיביות ובהיקף רחבים יותר מאשר בשאר חלקי הגדה המערבית, ואשר ממחיש את כוונותיה: סיפוח דה-פקטו של בקעת הירדן וצפון ים המלח למדינת ישראל.

השתלטות על קרקעות

ישראל השתלטה על רוב אדמות האזור באמצעים שונים:  

  • אלפי דונמים נגזלו מפליטים פלסטינים ושימשו להקמת ההתנחלויות הראשונות שהוקמו באזור, החל בשנת 1968 ולאורך שנות השבעים. זאת בניגוד להוראות צו צבאי. 
  • ישראל הגדילה באמצעות מניפולציות משפטיות את מצאי "אדמות המדינה" באזור וכיום הן מקיפות 53.4% משטח האזור, פי ארבעה מהיקפן לפני 1967.
  • ישראל הכריזה על 45.7% מהאזור כעל שטחי אש, למרות ששטחים אלו מצויים ליד צירי תנועה ראשיים, ליד שטחים בנויים ומעובדים בהתנחלויות או כוללים כבר בתוכם שטחים מעובדים של ההתנחלויות. 
  • כ-20% מהאדמות באזור נסגרו באמצעות הגדרתן כשמורות טבע, על אף שרק מיעוטן פותח והוכשר למבקרים. שטחן של 2/3 משמורות הטבע חופף את שטחם של שטחי האש.  

בנוסף, ישראל תפסה שטחים בצפון בקעת הירדן לצורך מכשול ההפרדה והקימה כ-64 שדות מוקשים בסמוך לתוואי נהר הירדן, שלטענת הצבא אינם נחוצים עוד לצרכים ביטחוניים. 

 באמצעים אלה השתלטה ישראל על 77.5% מאדמות האזור והיא מונעת מהפלסטינים את הבנייה, השהייה או השימוש בהן. 12% מהשטח הוקצו להתנחלויות, ובכלל זה כל חופיו הצפוניים של ים המלח. מדיניות זו קוטעת את המרחב הפלסטיני והיא מבודדת את היישובים הפלסטיניים באזור. בשנתיים האחרונות המינהל האזרחי הורס שוב ושוב מבנים בקהילות בדואיות בשטחים אלו, אף שחלקן הוקמו עוד לפני 1967. 

השתלטות על מקורות המים

 ישראל השתלטה על רוב מקורות המים באזור והיא מייעדת אותם לשימוש בלעדי כמעט של ההתנחלויות. 

רוב קידוחי המים הישראליים שבשטחי הגדה המערבית - 28 מתוך 42 - נמצאים בבקעת הירדן. ישראל מפיקה מקידוחים אלו כ-32 מיליון מ"ק בשנה, רובם מיועדים לשימוש ההתנחלויות. סך הקצאת המים ל-9,400 מתנחלי האזור מקידוחי המים, מנהר הירדן, ממי קולחין, וממאגרי מים מלאכותיים מגיעה לכ-45 מיליון מ"ק בשנה. הקצאה זו אפשרה להתנחלויות לפתח חקלאות אינטנסיבית, לאורך כל עונות השנה, שרוב תוצרתה מיועדת לייצוא. הקצאת המים להתנחלויות שווה בהיקפה לכמעט שליש מכמות המים הזמינה לכ-2.5 מיליון פלסטינים תושבי הגדה המערבית. 

ההשתלטות הישראלית על מקורות המים באזור ייבשה חלק מהבארות הפלסטיניות וצמצמה את כמויות המים שניתן להפיק מבארות אחרות וממעיינות באזור. סך המים שהפלסטינים שאבו באזור בשנת 2008 עמד על-31 מיליון מ"ק בלבד, כמות הנמוכה ב-44% מזו שהפלסטינים הפיקו באזור לפני הסכם הביניים ב-1995. בשל המחסור במים, פלסטינים נאלצו לזנוח שטחים חקלאיים שעיבדו בעבר ולעבור לחקלאות המבוססת על גידולים רווחיים פחות. שיעור ניצול השטחים החקלאיים באזור יריחו הוא הנמוך ביותר בהשוואה ליתר המחוזות הפלסטיניים בגדה המערבית - 4.7% לעומת ממוצע של 25%. 

שליטתה של ישראל ברוב שטחי האזור מונעת גם חלוקה שוויונית של משאבי המים בין הישובים הפלסטיניים השונים או העברת מים ליישובים פלסטיניים מחוץ לאזור, ובקהילות הבדואיות באזור צריכת המים משתווה לזו שנקבעה על-ידי האו"ם כמינימאלית עבור אזורי אסון הומניטאריים.

הגבלות על תנועה

במסגרת ההקלות בהגבלות על תנועה בגדה המערבית בשנת 2009 לא הסירה ישראל את ההגבלות המוטלות בבקעת הירדן, על אף השקט השורר באזור מבחינה ביטחונית. בבקעת הירדן עדיין מוצבים ארבעה מחסומים ישראליים - תיאסיר, חמרה, מעלה אפרים וייט"ב - בהם מורשים לעבור רק כלי רכב פלסטיניים שבעליהם מוכרים על ידי ישראל כתושבי האזור. הגבלות התנועה פוגעות קשה בתושבים הפלסטינים, שכן רוב מוסדות החינוך ושירותי הרפואה האמורים לשרת אותם נמצאים מחוץ לאזור. 

הגבלות על בנייה

מדיניות התכנון הישראלית באזור בקעת הירדן מונעת מפלסטינים כל אפשרות לבנות או לפתח את יישוביהם. המנהל האזרחי הכין תוכניות רק עבור קומץ יישובים פלסטיניים, וגם תוכניות אלה אינן אלא תוכניות תיחום שאינן מקצות שטחים לבנייה חדשה ולפיתוח. כך, למשל, התכנית שהוכנה עבור הכפר אל-ג'פתליק, שהוא היישוב הגדול ביותר שבאזורי C שבשליטת ישראל, הותירה 40% מהשטח הבנוי של הכפר מחוץ לגבולותיה, ובכך העמידה את בתיהן של משפחות רבות בסכנת הריסה. התכנית לאל-ג'יפתליק קטנה בשטחה מהתכנית שהוכנה עבור ההתנחלות משכיות, למרות שמספר התושבים באל-ג'יפתליק גדול פי 26 ממספרם של תושבי משכיות. 

 

בקתות שהרס המנהל האזרחי הישראלי בכפר אל-פארסייה

צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 19.7.2010.

 

השתלטות על אתרי תיירות

 ישראל השתלטה גם על רוב אתרי התיירות הבולטים באזור - חופיו הצפוניים של ים המלח, ואדי קלט, מערות קומראן, מעיינות שמורת עין פשח'ה ואתר הטבילה קסר אל-יאהוד. אתרים אלה מנוהלים היום על ידי גורמים ישראליים. ישראל גם מגבילה את גישת התיירים אל יריחו ומנתבת אותם אל הכניסה הדרומית לעיר. בעקבות זאת רק מעטים מן התיירים המבקרים ביריחו נותרים ללון בה, עובדה המסבה לתעשיית התיירות בעיר הפסדים כבדים. 

ניצול משאבי טבע  

ישראל מאפשרת לגורמים עסקיים בישראל לנצל את משאבי האזור. מפעל הקוסמטיקה "אהבה" שבקיבוץ מצפה שלם מפיק מוצרים קוסמטיים מהבוץ המינראלי של צפון ים המלח. מחצבה ישראלית ליד ההתנחלות כוכב השחר מפיקה חומרי בנייה. 

בנוסף, ישראל הקימה באזור בקעת הירדן אתרים לטיהור שפכים ולהטמנת אשפה המגיעים מישראל ומהתנחלויות. 

המשפט הבינלאומי אוסר על הקמת התנחלויות בשטחים הכבושים ועל ניצול משאבי השטח הכבוש. בצלם קורא לישראל לפנות את ההתנחלויות, לאפשר לפלסטינים גישה לכל השטחים שנסגרו בפניהם ולהתיר להם להשתמש לצרכיהם במקורות המים. בנוסף, על ישראל להסיר את ההגבלות שהטילה על התנועה באזור ולאפשר בנייה ופיתוח ביישובים הפלסטינים. כמו כן על ישראל לפנות את המפעלים המפיקים רווחים ממינרלים וממשאבי טבע אחרים באזור ואת האתרים לסילוק מפגעים ישראלים.

-----------------

* המקור: בצלם, מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים. 

 

 

 

7/11/2011