ל'הומניטה (פאריס) על ההתקוממות נגד משטרו העריץ של אלאסד בסוריה

ע ד   מ ת י ?

מאת: מוריס אולריך*

עד מתי דיקטטור המנהל מלחמה נגד עמו יכול להישאר על כנו ? זה ארבעה חודשים שבשאר אלאסד ממשיך להחזיק בשלטון בסוריה במחיר של דיכוי דמים שגרם עד כה למותם של למעלה מ-1.400 אנשים. האסירים והגולים נמנים באלפים, ועדיין, חרף העובדה שצבא אינו מהסס לירות במפגינים ולהפיל עוד קורבנות, העם ממשיך להפגין בהמוניו בערים הגדולות של סוריה.

למרות כל אלה, בשאר אלאסד נקט בפעולת התגרות פרובוקטיבית, במעין קריאת תיגר צינית, הוא ערך ב-17 ביולי 2011 בערב קונצרט חגיגי בכיכר ע"ש שושלת בית אומייה בדמשק לציון 11 שנים לעלייתו לשלטון כיורשו של אביו חאפז אלאסד ששלט במדינה משך שלושים שנה. במקביל, צבאו התכונן לפשוט על העיר בּוּ כּמאל במזרח המדינה, שם, כטענת העיתונות המקורבת לשלטון, "קבוצות של חמושים", "בריונים" ו"כנופיות של טרוריסטים"  עוררו שם מהומות. על פי אותה עיתונות, המצב "שב לנורמאליות" בעיר חאמה, אחד מהמעוזים של האופוזיציה למשטר.

מזה שבועות, השלטון מתאמץ להכחיש את המציאות למרות שהוא היטב מודע לה. מאומה לא יכול להימשך בסוריה כמו בעבר. להתעקשות הפושעת הזו של השלטון יש להוסיף את בריחתו קדימה אותה ניתן להגדיר כמדיניות של אדמה חרוכה הגורמת להרס החברה הסורית. כך תיאר אותה אחד מראשי האופוזיציה הסורית.

מנגד, לאחרונה, חלק מהאופוזיציה הסורית החיה בגולה אשר התכנסה באיסטנבול בחר במועצה להצלה לאומית. לא נראה שחרף קריאותיהם של כמה מחבריה לאחדותו של העם הסורי ולאי-ציות אזרחי, כי גוף זה מייצגת לבדו את האלטרנטיבה הפוליטית לשלטונו של בשאר אלאסד. ההסכמות בין  איסלאמיסטים, דמוקרטים ופעילי שמאל, ליברלים פרו-מערביים, אינן מובנות מאליהן גם אם נושא סילוק משטרו של בשאר אלאסד מלכד אותם.

מבחינות רבות, זהו אחד הקשיים המרכזיים בהם נתקלת מצרים כיום בעקבות הפעולה המכרעת שנקטה  המהפכה והיא סילוקו של חוסני מוברכּ מהשלטון. למשל, איזה מכנה משותף יכול להיות בין 24,000 הפועלים של המפעל הגדול לטכסטיל מִיצְר ומאבקם להעלאת שכרם לבין אותם מעבידים ליברלים החותרים לפתח קפיטליזם חסר מעצורים ? נזכיר,  קרן המטבע העולמית ה-FMI העניקה 3 מיליארד דולר למצרים בתנאי שתונהג בה מדיניות של הפרטה נרחבת וצמצום פעילותו של המגזר הציבורי.

מנקודת ראות זו, ביטויי התמיכה של המעצמות המערביות הגדולות במהפכות הערביות אינה נעדרת למזער דו-משמעות.  ותמיד יש לזכור, שעד לפני חודשים אחדים מהדיקטאטורים שסולקו מהשלטון במזרח הקרוב כמו אלה שעדיין נמצאים בשלטון היו בני-שיח בעיני המעצמות המערביות. מעצמות המערב הגדולות  גם לא אמרו דבר, למשל, על המצב בתימן או על תפקידה של הידידה ערב הסעודית חרף העובדה שהיא רחוקה מלהיות  מודל לדמוקרטיה.

בצרפת, נשיא הרפובליקה וראש הממשלה יכולים היום לדקלם על תמיכתם בעניין החופש בעולם, ובאותו הזמן באפגניסטן חיילים צרפתים מאבדים את חייהם. הם גם אינם יכולים לטשטש את העובדה שהם התנכרו לעניין החופש עד שלא התקוממו עמים שונים במזרח הקרוב. וזה העיקר.

איש אינו יודע מה יקרה מחר בסוריה, כשם שלא ידוע מה יקרה במצרים, בתוניסיה, ואולם, העמים במדינות אלו נמצאים בתנועה, ובאמצעות פעולות המחאה שהם נוקטים הם יוצרים את ההיסטוריה שלהם.

-----------

* המקור: ל'הומניטה, פאריס, 18 ביולי 2011.