בעלי הטור החרדים יוצאים מגדרם

ללעוג למפגיני עיר האוהלים

מאת שחר אילן*

לכאורה, המאהלים הם שעתה היפה של החברה הישראלית. בכל זאת, סוף סוף יוצאים אנשים צעירים למאבק חברתי. אפשר היה לקוות שהתקשורת החרדית תנצל את ההזדמנות לפרגן. אולי אפילו תשבור איזה קלישאה על הצפונבונים החילונים. אבל אין מה לדאוג. העיתונות החרדית, ובייחוד בעלי הטורים שלה, עשו בסוף השבוע כמעט כל מה שאפשר כדי ללעוג ולבוז למאהלים. האם זו התניה בלתי נשלטת? או שהעיתונאים החרדים פשוט פוחדים שיפגעו להם במונופול על המסכנות? ואולי שתי התשובות נכונות.

את היחס המזלזל ביותר הפגינו, די במפתיע אנשי רשת המקומונים "קו עיתונות דתית". בעל הטור אבי בלום כתב על "הזעקה של בכייני האוהלים המחפשים פתרונות קסם" ועל "המחסור בפתרונות דיור ליאפים התל אביביים, יושבי האוהלים". רוב הציטוטים מהעיתונות הכתובה. לכן יהיו קישורים בודדים בלבד.

בעל הטור ינון פלח הכתיר את רשימתו השבועית בכותרת "אוהלים על העצבים" והסביר: "משום מה מחאת האוהלים לא מצליחה לרגש אותי... בכל הארץ זרועים אוהלים ובהם אנשים מייללים על כך שנאלצו לעזוב בית-כלב-סושי לטובת חום-אוהל אג'נדה". הנה עוד כמה דברים שפלח חושב על מחאת האוהלים:

"הם יודעים שהם חייבים להשיג דירה עם חצר, לובי, שלושה מפלסים וגנן שינקה את כל המתחם"

"לא בהכרח אין להם בית משלהם. הם מחפשים בעיקר בית פוליטי"

"גם אם יוזמי מפגן האוהלים ינסו להכניס את כל האגו לאוהל סיירים קטן, לא יצליחו"

ולסיכום הוא דורש: "לפחות תודו שיצאתם לחופשת הקיץ".

טוב מי כמו החרדים מבין בהפגנות בחופשת הקיץ.

המאהל ברוטשילד. צילום: Yoav Lerman, flickr

אלעזר גרינצוויג מהעיתון החרדי "משפחה" כותב על "החבורה התימהונית שהתגדלה והתקדשה לכדי נחשול עצום" ועל "המימד הקיקיוני של ההפגנה". בעל הטור אשר מדינה מעיתונו של מאיר פרוש "המבשר" סיפר על "צעירים מדושני עונג וזחוחי מבט" ש"משוטטים בין האוהלים הזעירים ומרגישים כי איתרו תעסוקה הולמת לתקופה החמה" אליהו פלס מ"המודיע" כתב על "ברוני עיר האוהלים".

עורך העיתון החרדי משפחה יוסי אליטוב אמנם לא לעג אבל הסביר את ההבדל בין בעיית הדיור החרדית שאין כמוה לבעיה החילונית פחותת החשיבות. "אלו שתי בעיות שונות לגמרי. אין מערבים מחאה במחאה. אין דומה סבל אחד לסבל אחר, וחבל שנציגינו אינם מחדדים את ההבדל המהותי בין הסבלים". לדבריו "הסטודנט הבוכה... מתעקש לגור בביצה התל אביבית ומקים לשם כך מאהל".

יש כנראה עוד סיבה לרצון לגמד את המאבק החילוני. לבעל הטור דוד דמן מ"משפחה" היתה נבואת איוב: "הפגנות הרחוב האלה הן לא בשורה טובה למיעוט החרדי. היום זה 'דיור יקר' ומחר זה 'הכפייה הדתית וההשתלטות שלהם על המדינה ועל הקופה הציבורית'... הגולם (או האוהל) הזה, עוד עלול לקום על יוצרו". ספק אם יש לחשש על מה להתבסס אבל דומה שזה המקום לומר "מהפה שלך לאלוהים", וגם – אמן.

יודגש  - הדיווחים החדשותיים היו בדרך כלל יותר ענייניים מטורי הדעות. והיה גם בעל טור אחד יעקב ריבלין מבקהילה שהסביר לקוראים את האמת הפוליטית: "מפגיני האוהלים הם התקווה האחרונה.... כשנתניהו יקרא את הסקרים ויבין שהוא עלול להפסיד את הבחירות הבאות, פתאום נתחיל לשמוע ממנו זמירות אחרות. מה שש"ס ויהדות התורה לא הצליחו לעשות, אולי יעשו סוף סוף המפגינים בכיכרות".

-------------

* שחר אילן - עיתונאי ופרשן. סמנכ"ל מחקר והסברה של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון.