משבת לשבת, מהפגנה להפגנה –

עולה כוחה של המחאה

הספינים של ממשלת הרשע של נתניהו

לא יעצרו את הגלגלים שהתניעה תנועת המחאה

הדמגוגיה והספינים מכיוונה של ממשלת נתניהו ושות' אינה מצליחה עד עכשיו להחליש את המחאה החברתית שרק הולכת ומתפשטת ומתחזקת. מידי יום, ישובים נוספים וקבוצות חברתיות נוספות מצטרפות אליה. ההפגנות שנערכו ברחבי הארץ במוצאי השבת האחרונה (6 באוגוסט 2011) מאותתות: המחאה טרם הגיעה לשיאה.

ההפגנה בת"א, 6 באוגוסט 2011

השבוע הצטרפו גמלאים למחאה כשהם נושאים את הסיסמה, "אל תשליכנו לעת זקנה". נציג הגמלאים במאהל המחאה בתל-אביב הסביר, "75% מהקשישים מצויים בשלושת עשירוני ההכנסה הנמוכים באוכלוסייה וכרבע מהם מוגדרים עניים". אחר ציין, "על כל דבר כמו הנחה בארנונה עלינו להילחם, כי בכל תקציב רוצים לקצץ בפנסיה שלנו. פעם שילמנו דמי ניהול לקופות הגמל ברמה של 0.5%, כיום אנחנו משלמים 1.5%. אני מוציא 1,000 שקל בחודש על תרופות לי ולאשתי, וזה נהפך לנטל כלכלי בלתי נסבל".

מחאת הגמלאים בת"א, 8 באוגוסט 2011

אל דאגה, למחאה עוד יצטרפו צבורים נוספים. כוונתי בעיקר לתושבי עיירות הפיתוח והיישובים הערבים, מהצפון ומהדרום, מהגליל, מהמשולש ומהנגב.

ייחוס המחאה ל"מעמד הביניים" או ל"מעמד הבינוני", בעיקר על-ידי התקשורת מטעם, משחקת לידיים של השלטון החושש מהצטרפותן של הדפוקים למעגלי המחאה. השימוש התכוף במושגים "מעמד ביניים" ו"מעמד בינוני" מטרתו היא אחת: לתקוע טריז בין הצעירים שיזמו את המחאה – אלה שבזדון הודבק להם הכינוי "צפונבונים מפונקים", לבין שכבות חברתיות רחבות שמדי שנה מוזכרות בתקשורת בעיקר בעקבות פרסום דו"חות העוני השנתיים ושוכחים אותן למחרת, לבין רבבות משפחות המצוקה שמדי ערב פסח וערב ראש שנה מתדפקות על המרכזים לחלוקת חבילות מזון לחג, לבין ישראל השנייה וישראל השלישית.

יסביר לי מישהו מה פירוש  "מעמד ביניים" או "מעמד בינוני" במונחים כלכליים שעימם הולכים למכלת, לירקן, לסופרמרקט, לקופת חולים, לבית המרקחת, למעון הילדים, לקייטנה, לבנק, לאוניברסיטה, לדירה, לתיאטרון. כאילו מהמפה החברתית נעלמו האנשים החיים: עובד שכיר, עובד קבלן, עובד חברת כוח אדם, עובד בשכר מינימום ואף פחות משכר מינימום, מובטל כרוני ומובטל חלקי, עובד שנזקק לשירותים של לשכת רווחה (המונח המכובס ללשכת סעד), עובד שחי במינוס קבוע בבנק, עובד שהוא ומשפחתו חיים מתחת לקו העוני, גמלאי - להמשיך את הרשימה ?! 

לכולנו כדאי להזכיר מקצת ממצאי דו"ח העוני האחרון שהתפרסם רק לפני כעשרה חודשים, בנובמבר 2010. דו"ח העוני הזה חשף כי 123,500 בני-אדם הצטרפו בשנת 2009 למעגל העוני. מדובר ב-15 אלף משפחות, רובן חרדים וערבים. כל משפחה רביעית בישראל נמצאת מתחת לקו העוני וכל ערבי שני הוא עני. בישראל 435 אלף משפחות עניות, לא פחות מ-1,774,800 עניים.

בישראל חיים 850,300 ילדים עניים. כמעט שניים מכל חמישה ילדים הם עניים.

קו העוני הוא 2,270 שקלים לאדם בודד ו-3,630 שקלים לזוג. למשפחה בת תשע נפשות - הוא 10,162 שקלים.  שעור המשפחות העניות זינק מ-19.9% בשנת 2008 ל-25% שנה לאחר מכן. שעור העניים מבין התושבים עלה מ-23.7% ל-25%. שעור הילדים העניים עלה מ-34% בשנת 2008 ל-36.35 בשנת 2099.

העניים נעשים עוד יותר עניים. ברוב המשפחות שהתווספו למעגל העוני - ראש המשפחה עובד. אצל משפחות רבות המפרנס העיקרי או המפרנס השני פוטר, או שרמת השכר שלהם ירדה. 

במחוז הצפון עלה אחוז העניים ל-32.3%, במחוז הדרום נותר 23.6%. במחוז ירושלים חלה ירידה אצל היהודים ל-22.7%, אך אצל התושבים הערבים במזרח ירושלים חל זינוק במספר העניים והוא הגיע ל-72%. באזור המרכז ותל-אביב "רק" 13% מהתושבים הם עניים.

המחאה בשכונת התיקווה בת"א

המחאה נגד יוקר המחיה החלה על  מחיר הקוטג'. אך היא לא נעצרת שם. המחאה על הדיור החלה עם אוהלים ספורים בשדרות רוטשילד בתל-אביב, אך היום היא מקיפה עשרות מאהלי מחאה ברחבי הארץ התובעים צדק חברתי.

הפרובוקציות והאלימות של מתנחלים ושל חסידי כהנא לא הצליחו לגרום לפירוק מחנות אוהלי המחאה.

אני מדמיין לעצמי שנציגי הממשלה מצטערים מדוע חודש ספטמבר עם ההצבעה הצפויה בעצרת או"ם בגורל המדינה הפלסטינית ממאן להקדים את בואו? או, מדוע חודש ספטמבר אינו מגיע השנה לפני  חודש אוגוסט כדי שיתממשו חלומות הבלהה של שר החוץ ומנהיג מפלגת "ישראל ביתנו" אביגדור ליברמן (שאולי באותה הזדמנות יסייעו לו לדחות את ההכרעות המשפטיות הנוגעות לחשדות הכבדים נגדו והעלולות להובילו ל...)?

למניפולטור בנימין נתניהו נדמה שהשבוע בא לו גואל בדמות ה-Standard & Poor's (S&P) שהוריד השבוע את דירוג האשראי של ארה"ב מ-AAA ל-AA+, גרם לירידת שערים בבורסות בעולם (וכנראה יפגע עוד יותר בקופת הגמל שלי), ואולי גם יסייע בידו ליצור פאניקה והיסטריה שיחזירו את דיירי מאהלי המחאה לבתיהם (שאין להם באמת) ויחדלו מהפגנותיהם...

לצערו הגדול, בינתיים זה לא קורה. עד כה ברור שהשפעת מאהלי המחאה והתהליכים שהם התניעו בתחום החברתי-פוליטי לא יימחו. הם נחרטו להרבה שנים בתודעתו של הציבור הרחב החי משכר עבודתו, מפנסיה דלה או מקצבה עלובה. אני מרשה לעצמי לומר: בטווח הלא רחוק, נתניהו ושותפיו בממשלה ובפוליטיקה הישראלית הם Passé. במאהלי המחאה צומח דור שלא יסתפק בפחות משינוי, בפחות משינוי של ממש.

היום יכול להצהיר: אני אופטימי.

יוסף אלגזי