כשאתר אתר חד"ש מארח

מאמר המטיל ספק אם היתה שואה

הכותרת "כאשר 'ההוֹלוֹקוֹסט' יוצא מן הקונטכסט שלו" (حين يخرج "الهولوكوست" عن السياق) של אחד המאמרים באתר של חד"ש בשפה הערבית (שבת, 6.8.2011) משכה את תשומת ליבי. כשקראתי את המאמר, נדהמתי לגלות שמערכת האתר פירסמה מאמר המתנגד להחלטת אונר"א (סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים פלסטינים במזרח התיכון),  לשלב את נושא השואה היהודית במלחמת העולם השנייה בפרק זכויות האדם שבתוכנית הלימודים בבתי הספר של הסוכנות בעזה בהם לומדים 200,000 תלמידים.

בהציגה את הרציונל של החלטתה, אונר"א קבעה שהיוזמה ללימוד נושא זכויות האדם נבעה מהרצון להבטיח ש-200,000 התלמידים הלומדים בבתי הספר של הסוכנות בעזה ירכשו ידע, הבנה ומחויבות להבטחת אותן זכויות אדם בסיסיות הכלולות בהכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם שאושרה בידי העצרת הכללית של האו"ם בדצמבר 1948. אשר לקונטכסט ההיסטורי ממנו צמחה ההכרזה האוניברסאלית של זכויות האדם, אונר"א ציינה את מלחמת העולם השנייה ואת השואה. בהתייחסה לתולדות המאבקים למימוש זכויות האדם בעולם, אונר"א מנתה את הדוגמאות הבאות: הקולוניאליזם בהודו (מהאטמה גנדי), התנועה לזכויות האזרח בארה"ב (מרטין לותר קינג), האפרטהייד בדרום אפריקה (נלסון מנדלה), הג'נוסייד ברואנדה, והטיהור האתני ביוגוסלביה לשעבר.

במסגרת אותה תוכנית לימודים,  סוכנות אונר"א שיגרה בין השאר משלחות של תלמידי תיכון  מצטיינים מעזה לסיורים לימודיים באמריקה, באירופה ובדרום אפריקה כדי להרחיב את ידיעותיהם בנושא. משלחת הצעירים שביקרה בדצמבר 2010 בארה"ב ביקרה בין היתר באתר בו היה פיגוע הטרור ההמוני ב-11 בספטמבר2001 בניו-יורק ובמוזיאון השואה בעיר.

התוכנית החינוכית של סוכנות אונר"א עוררה התנגדות בקרב גורמים פלסטינים, ובראשם ארגון חמאס. באחד מהפרסומים הרבים של  חמאס נגד התוכנית, נכתב בין השאר, "כאשר ארגון בינלאומי המטפל בפליטים הפלסטינים עוסק בלימוד זכויות האדם מחובתו להתרכז בזכויות הפליטים הפלסטינים ללא כל צורך לעסוק בזכויות המדוכאים בשאר המקומות בעולם, משום שכושר הזיכרון של אותם ילדים אינו יכול להכיל את סבלותיהם של כל המדוכאים ברחבי תבל כאילו סבלם של הפלסטינים והדיכוי ממנו סבלו מידי הכובשים היהודים אינו מספיק דיו שיש גם צורך בהבאת דוגמאות נוספות".

ארגון חמאס התנגד בעיקר לעובדה שהתוכנית ללימוד נושא זכויות האדם בבתי הספר של אונר"א כוללת את שואת היהודים במלחמת העולם השנייה, ההוֹלוֹקוֹסט. ארגון פתח הזדנב אחרי חמאס בהתנגדות הזו.

במסגרת המסע נגד לימוד השואה, פרסם ד"ר אסעד עבד אלרחמן (د. اسعد عبد الرحمن) -  מרצה במדעי המדינה וחבר הוועד הפועל של אש"ף", מאמר בעיתון "אלאִתִחַאד" (الاتحاد) (22.7.2011), היוצא לאור באבו דאבי, (האמירות הגדולה ביותר באיחוד האמירויות הערביות), תחת הכותרת, "קדימות 'ההולוקוסט' הפלסטיני" (أولوية "الهولوكوست" الفلسطيني).

המאמר הועתק באתרים נוספים, עד שגם נחת באתר של חד"ש (6.8.2011) ששינה את כותרתו וזו לשונה: "כאשר יוצא ההולוקוסט מההקשר !" (حين يخرج "الهولوكوست" عن السياق(!, והוסיף למאמר את ההקדמה  הבאה: "'אונר"א' כופה בהוראה מלמעלה על הפליטים הפלסטינים ללמוד על ההולוקוסט בהיותו דוגמה ייחודית של הפרות זכויות אדם. מן הראוי היה לבחור קודם כל מצבים מ'ההולוקוסט הפלסטיני' הנמשך" ("الأونروا" تفرض، بأوامر عليا، تدريس اللاجئين الفلسطينيين للهولوكست، بكونه النموذج المتفرّد لانتهاكات حقوق الانسان.  كان من باب أوْلَى اختيار حالات من "الهولوكوست الفلسطيني" المتواصل أولاً).

בגוף המאמר ציין עבד אלרחמן, כי העם הפלסטיני (...) דוחה את פשעי 'ההולוקוסט' הנאצי אשר פגע ביהודים ובלא יהודים באותה המידה, למרות הספקנות הקיימת  בנוגע למימדיו, מספר קורבנותיו ואפילו אמיתותו. (...) ההתעקשות ללמד את הפליטים הפלסטינים את ההולוקוסט שמעורר הרבה חשדות ואפוף חוסר בהירות, היא נושא המעורר הרבה סימני שאלה וקריאה?!" ("الشعب الفلسطيني (...) يرفض جرائم "الهولوكوست" النازي التي طالت اليهود وغير اليهود على حدّ سواء، بغض النظر عن التشكيك في حجمها وأعداد ضحاياها وحتى حقيقة حصولها. (...) إن التركيز على تدريس اللاجئين الفلسطينيين للهولوكوست الذي تحيط به الكثير من الشكوك والغموض، لهو أمر يثير الكثير من علامات الاستفهام والتعجب؟!)

פרסום מאמרו של עבד אלרחמן המטיל ספק אם אומנם היתה שואה יהודית במלחמת העולם השנייה באתר של חד"ש מעלה את השאלה: מה היו המניעים של עורכי האתר לפרסמו?

המצב היה שונה לחלוטין אם מחבר המאמר, וכמוהו מחברי מאמרים באותו הנושא, היו דורשים במסגרת תוכנית לימודים בנושא זכויות האדם בעולם לכלול לצד השואה של היהודים במלחמת העולם השנייה, גם טרגדיות נוראיות של עמים נוספים בעת החדשה לרבות הנכּבה של העם הפלסטיני ב-1949-1948. במקרה כזה, אני בטוח שרבים היו מצטרפים לדרישה הזו.

*

מוחמד נפאע והיוצאים להגנתו במק"י-חד"ש

פוריות כתיבתו של מזכ"ל מק"י, ח"כ לשעבר מוחמד נפאע, גורמת לא מעט כאבי ראש להנהגת מק"י-לחד"ש בעיקר כאשר הוא חושף את כפל הלשון שלה. פעם אחר פעם, בוואריאציות שונות, מגן נפאע על משטר הדמים של בשאר אלאסד בסוריה. הוא גם הספיק לתקוף את העם בדרום סודאן מאחר והכריע במסגרת של משאל-עם להתנתק מסודאן הנשלטת בידי דיקטטור ופושע-מלחמה הגנרל עומר אלבשיר שטבח בו. נפאע הביע  בבירור את העדפותיו הפוליטיות כאשר כתב: "עלינו להתעסק יותר במאבק נגד הכיבוש הישראלי והאמריקאי ולא בהתקפה על המשטר הסורי... הדיקטטורה הסורית, הצפון-קוריאנית והאיראנית עדיפה עשרות מונים על הכובשים האמריקאים, הישראלים, ברית נאט"ו וכל המשת"פים הערבים שלהם, במיוחד במדינות המפרץ".

העדפותיו הפוליטיות של נפאע קוממו, ובצדק, את ד"ר סלמאן מצאלחה שפרסם מאמר ביקורת חריף נגדו ב"הארץ" (26.7.2011) תחת הכותרת, "זה שמאל זה?"

ביקורתו של מצאלחה  על עמדותיו של מזכ"ל מק"י  עוררה את כעסו של חיים ברעם שניסה במאמר תגובה ("הארץ", 1.8.2011) תחת הכתרת ״יש שמאל יהודי-ערבי״ לגונן ואף למרק את העמדות של בן-בריתו נפאע. מצאלחה לא נשאר חייב לברעם. במאמר-תגובה  שפרסם באתר האישי שלו, מצאלחה  הוכיח שנפאע דבק (ממש מוּעד) בעמדותיו וציטט קטע ממאמר נוסף שלו בו הוא כתב:  ״לא בושה בכלל שצפון קוריאה, איראן, סוריה וההתנגדות הלבנונית [ = חזבאללה] תקיימנה שיתוף פעולה ביניהן כדי להדוף את המתקפה האמריקאית-ישראלית-סעודית. אנו מברכים על שיתוף הפעולה הזה נגד כל תוקפנות. ואנו מייחלים הצלחה לאיראן, צפון-קוריאה וההתנגדות, כל התנגדות... ומייחלים שיעמוד להן הכוח נגד התוקפנות האמריקאית-הישראלית... אנו מייחלים הצלחה גם באפגניסטאן הכבושה ובעיראק הכבושה."

אחד שלא נגרר להגן על נפאע והעז לבקר אותו, ובה בעת שיבח את מצאלחה - הוא גדעון ספירו המפרסם בקביעות את מאמריו באתר הגדה השמאלית.  אליה וקוץ בה: ספירו לא העלה על דעתו שגינוי נפאע והסתמכותו על מצאלחה יעוררו נגדו את חמת זעמם של עורכי אתר הגדה השמאלית. בהתייחסו למשפט שפרסם נפאע כי "הדיקטטורה הסורית, הצפון קוריאנית והאיראנית עדיפה עשרות מונים על הכובשים האמריקאים, הישראלים, ברית נאט"ו וכל המשת"פים הערבים שלהם, במיוחד במדינות המפרץ" – ספירו כתב, "זהו סגנון המחזיר אותנו עשרות שנים אחורה לעידן הסטליניסטי, כאשר הסיסמה הייתה 'מוטב לטעות עם ברית המועצות מאשר לצדוק בלעדיה'. איש לא יכול לטעון נגדי כי אני חוסך שבטי מהכיבוש הישראלי או האמריקאי (בעיראק, בווייטנאם) אבל להעדיף את הדיקטטורה הצפון קוריאנית המרעיבה את עמה, האיראנית בה הומוסקסואליות היא פשע ותולה את מתנגדיה בכיכר העיר, או הסורית הטובחת באזרחיה, על פני הכיבוש הישראלי או האמריקאי זו עמדה מאד לא שמאלית. אין שום צורך להעדיף משטרים אפלים בכדי לבטא התנגדות לכיבוש הישראלי. כמי שהתבקש להצביע חד"ש, אני חש נעלב מהסגנון הזה. אני מצפה ממנהיגי המפלגה, יהודים כערבים, להסתייג מהדברים".

אומנם המאמר של ספירו פורסם בגדה השמאלית אך הוא צונזר: הוצא ממנו הקטע בו הוא ציטט את מאמרו של מצאלחה ב"הארץ". הצנזורה הזו עוררה התנגדות רבה שאילצה בסופו של דבר את מערכת הגדה השמאלית להחזיר את הקטע שהושמט. גם זו לטובה.

אם מי מהקוראים סבר שבכך תמה הפרשה – אזי הוא טעה. את תשובת המחץ למצאלחה ולספירו נתנו חבר הוועד המרכזי של מק"י, ד"ר עופר כסיף, ומזכיר חד"ש, עו"ד איימן עודה, שפרסמו בגדה השמאלית מאמר שהפליג בשבחה של חד"ש. בסיכום המאמר השניים כתבו:  "זה שמאל זה?, שואלים מצאלחה וספירו, כן, זה שמאל זה! הכי שמאל שיש! שמאלה מזה, סוף העולם." איזו צניעות!? איזו ענווה !?

י.א.