שלב הבגרות

מאת לאה איני*

(נכתב על ידי אדם רוטברד)

מה לא ניסו לי למכור לי אמש (תל-אביב, שבת, 20.8.2011)  בצעדת הלפידים? משיח מלוכסן, שלישיית מים מינראליים במחיר מופקע, עצומה כזאת ואחרת, רגשות אשם שבדרום מתים אנשים, ואנחנו כאן, צועדים ב"ענייננו הקטנים", ברושורים ליום הפוליטי-מפלגתי שאחרי המחאה, את הבייבל (באנגלית במבטא גאלי משולהב), ועוד עצומה אחת, ואת זה שההפגנה אינה מתעבה, והתקשורת האובססיבית סופרת אותנו אחד-אחד, וגם שלטים ממרפסת תבוסתנית אחת בבוגרשוב, שטענו שביבי הוא המלך, ואנחנו (העבדים, למרות שזה כבר לא נכתב שם), רק רוצים להשיב את הצנע למדינה, וכן, ככל שהלכנו והתקרבנו לדולפינריום, אז גם שלושה ארטיק קרח לימון, ודווקא במחיר הגון למדי… 

אני לא קניתי כלום. אני ראיתי רק, מלפני ומאחורי, את נחשול האדם שהיה מורכב מפסיפס של כאב אנושי רב-תרבותי, רב-שכבתי. צלקת גדולה וארוכה אחת של מצוקה ודאגה וחסך. ערב-רב, שלמד, בקיץ אחד, את חוכמת העדר, את חום הסולידריות, והוא עכשיו שועט למען שחרורו הקיבוצי מעבדות קפיטליסטית למדינת רווחה, מבושה ודחק לכבוד האדם, מהפקרות חברתית לאחריות אישית. כל פרט ופרט, לא משנה מבטאו, צבעו, דתו, מעמדו, השכלתו, גזעו -כל מי שהיו שם אמש למען עצמם, היו באותו שום שכל ובאותו רוחב הלב, גם למען זולתם. 

יותר מדי שנים שיקרו לנו. יותר מדי שנים מכרו לנו לוקשים ביטחוניים וסיסמאות ציוניות ריקות מתוכן.והעם שהיה בשלב הילדות שלו, חלוצי וקורבני כאחד,היה מחויל, צייתן ומאולף לכול. שני דורות קדימה, והעם הזה נהיה מרדן מתבגר בהודו, בטטות של סמים, הורמונים, אדישות והאח הגדול.אבל עכשיו, עכשיו הוא החל סוף כל סוף בתהליך של צמיחה הכרתית, לקראת שלב הבגרות, העצמאות האישית והתבונה. ולא רק שהוא גילה, בזכות הילדים הנפלאים ומאחי השסעים ,שצעדו אמש בראשו, תודעה אזרחית. אלא שהתודעה האזרחית הזאת היא שד חברתי ששוב אין להחזירו לפייסבוק, ולא לשום בקבוק של לחץ ממסדי והפחדה.

ולא, לא יועילו כאן האזעקות ששבו להדהד (גם ביישובי), ולא יועילו הטרור והמדינה הפלסטינית (שהייתה צריכה להיכון לפני שנים), שכמו משחקים כעת לידי השלטון.זה שמיטיב לבזבז את חיי בנינו,אבל לא להקדים תרופה מדינית יצירתית למכה. ככה, שהאירוע המתגלגל האמתי הוא ביבי, שיתגלגל בצליעה לבחירות, גם אם המחאה תלבש אט-אט פנים אחרות. כי מה זה משנה? אפילו יתקפל אחרון האוהלים, למחאה הזאת אין באמת בית לחזור אליו, ולא אופק כלכלי של חיים הגונים; כאלה שגומרים את החודש בכבוד, וגם יכולים לחסוך שקל אחראי לטובת הדור הבא.

ההפגנה בתל-אביב, 20 באוגוסט 2011

אמש, שעות ספורות לפני שהצטרפתי לצעדה, קראתי ב"הארץ" של שישי האחרון, ראיון שערך שרון שפורר עם פרופ' ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי באוצר, שקלטת ההרצאה האמיצה והמפוכחת שלו, שנשא ב-2009 לפני תלמידי הטכניון, כבר הגיעה לכדי 58.000 עיניים ואוזניים ביוטיוב. בראיון מדבר ירון זליכה על כך, שממשלות ישראל יצרו כאן אוליגרכיה…"יש שלוש רמות של מנהל לא תקין. הגבוהה שבהן היא הרמה שבה המדינה לא לוקחת רק פרי מהעץ או עץ מהמטע, אלא את כל המטע או את חלקו הגדול. המדינה לוקחת מהעם את יכולתו להשפיע על המדיניות האמתית. בספרות המקצועית זה נקרא הפקעה. זה הנזק העיקרי למשק. הסיבה לכך היא תופעת ההון-שלטון-עיתון". 

אני לא כלכלנית. אני סופרת שכותבת ספרות יפה. ב-1999 פרסמתי רומן ששמו "אשתורת" (הוצאת זב"מ).אני לא עושה כאן פרסומת לספרי; לא רק שהרומן אזל, אלא שהוא מיועד למיטיבי קרוא בלבד. אבל לגיבור בועז אשתורת, עיתונאי צמרת ואינטלקטואל אוליגרכי, שמרוכז כל-כולו בעשיית כוח,ועיוור לכל עוולה פוליטית וחברתית, מתארכת יום אחד הלשון. בפועל. מתארכת ו…משתתקת!

או אז, קמים סוף-סוף ונשמעים הקולות של מדוכאיו: עובדים זרים, חלכאים שאינם מקורבים לצלחת, הנשים בחייו, ועוד. ביניהם, פותח גם את הפה בדואי אקדמאי, שמוכר כדים במאהל בנגב,מפני שהממסד הישראלי מסרב להכיר בו ובהשכלתו. וכך אומר הבדואי לגיבור: "ואפילו עכשיו, כשאתה כבר בסוף ההגמוניה שלך, ועדיין משועבד ליצר הבורגני-שתלטני שבך, בבחינת מיעוט חזק ומשכיל, שביד אחת תופס לעצמו את מוקדי הכוח, וביד האחרת לופת את כל האחרים מהגרון… כן, עשרים-עשרים וחמש משפחות שמנהלות את המדינה סולו: עיתונאים מתערבבים בפוליטיקאים ופוליטיקאים בוחשים באנשי עסקים וביזנסמנים בגנרלים, וחוזר חלילה, זנב בלשון, לשון בזנב… רק שאני לא אחרון המתונים הפסימיים… כפי שגם לא ראשון המהפכנים האופטימיים. ועל דברתי, לא ימים יגידו. שעות! שעות ספורות, כי האדמה בוערת, זה ברור". 

אמש בהפגנת הלפידים, וחרף הטרור, הלחימה וההרוגים והפצועים בבאר-שבע ובעזה, צעירים מהפכניים שמסרבים להמשיך ולקנות את המניפולציות הכלכליות-ביטחוניות של השלטון וההון, ומסרבים להיות מופקעים עוד מכוחם האזרחי-חברתי, נשאו את השלט הבא: "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים", וצעדו יחד.שכם אל שכם למען מדינת רווחה. ואת התביעה הצודקת והמשוחררת הזאת, לא איש ולא גראד כבר יוכלו להשתיק.

-----------

* לאה איני (ילידת 1962) היא סופרת ומשוררת. פרסמה שורה של ספרי שירה ופרוזה. בשל מוצא הוריה גדלה בצל שתי לשונות נכחדות: ספניולית וארמית. המקור: www.j14.org.il.