על לאומנות ובדלנות

מאת יוסף אלגזי

רכזי ביטחון ביישובים בגליל הונחו על-ידי משטרת ישראל ומשמר הגבול לאפשרות של מחאה אלימה של ערביי ישראל בחודש ספטמבר הקרוב על רקע ההצבעה באו"ם על מדינה פלסטינית - ידיעה זו התפרסמה בנוסחים פחות או יותר זהים באמצעי התקשורת באמצע חודש אוגוסט החולף (2011).

מבדיקה שערכתי בשטח גיליתי שבמסע ה"הסברה", ה"אזהרה" וה"הרתעה" השתתפו בכירים במשטרה ובשירותי הביטחון (שב"כ) בגליל, במשולש, הצפוני והדרומי, בנגב ואף בערים מעורבות כמו יפו, לוד, רמלה ועכו. מתברר שהממסד הישראלי הרשמי, הביטחוני בעיקר, גם אחרי 63 שנות קיומה של מדינת ישראל, לא השתחרר מהקונצפציה הרואה באזרחים הערבים בישראל – המהווים כחמישית מאוכלוסיית מדינת ישראל, "בעיה ביטחונית".

מה לעשות, יש לי אורח מחשבה אסוציאטיבי שאינני מצליח להתגבר עליו למרות גילי המתקדם, ואולי דווקא בגללו. הידיעות האלו הזכירו לי את אירועי ה-1 במאי 1958 (להזכיר עשור למדינה!) ויום האדמה הראשון, ה-30 במארס 1976. בשני המקרים, עוד טרם יצאו אזרחים ערבים, בעיקר בגליל ובמשולש, להביע את מחאתם נגד הממשל הצבאי, נגד האפליה, גזל הקרקעות ועוד, פתחו זרועות הביטחון במסע דיכוי, אלים במיוחד, שגבה גם קורבנות אדם, תוך הפרה בוטה של זכויות אדם ואזרח אלמנטאריות, לרבות זכות המחאה.

למוד ניסיון ("ידע שור קונהו", ספר ישעיהו א' 3-2) אני מעדיף להזכיר  בשלהי אוגוסט 2011 אירועים מלפני שנים מאשר לסקור אותם אחר מעשה בספטמבר 2011.

*

לתנועת המחאה שהחלה בחרם על מחירו הגבוה של הקוטג', ובצמוד לה תנועת המאהלים שהחלה בשדרות רוטשילד בתל-אביב שהתפשטה לאזורים רבים בישראל, הצטרפו קבוצות אזרחים ערבים במקומות שונים בארץ. זו בהחלט התפתחות חיובית שיהיו לה השלכות חשובות במרקם היחסים בין ערבים ויהודים במדינת ישראל, ואני מעז להוסיף, גם ביחסים עם הערבים שמעבר לגבול.

ואולם, לתדהמתי ולצערי הגדול, נמצאו ברחוב הפוליטי הערבי גורמים שלא אהבו – בלשון המעטה, את תנועת המחאה ולא את שיתוף-הפעולה שהתפתח בה בין ערבים ויהודים. גורמים אלו אף קראו לאזרחים הערבים לא ליפול שבי אחריה.  זאת, למרות החלטה שהתקבלה במזכירות ועדת המעקב העליונה לענייני האוכלוסייה הערבית בישראל ב-28.7.2011 שקבעה: 1. תנועת המחאה היא עניין חשוב; 2. דרישותיה אינן סותרות את דרישות האוכלוסייה הערבית, אדרבא, במקרים מסוימים הן עולות בקנה אחד עם תביעותיה; 3. בעיות האוכלוסייה הערבית חמורות יותר מאחר וזו סובלת מגזענות, מאפליה ומשלילת זכויות יסוד כתוצאה ממדיניות הממסד הישראלי כלפיה; 4. קיימת סכנה שהיענות לתביעות תנועת המחאה בישראל תבוא על חשבון העם הפלסטיני; חששות אלו עלו  כאשר הוצע לפתור את בעיות הדיור ברחוב היהודי על-ידי בניית דירות במזרח ירושלים ובהתנחלויות ועל-ידי מתן הקלות רק למי ששירתו בצבא, תנאי שנדחה על תנועת המחאה.

(في ظل هذه الأجواء اتفقت جميع مركبات المتابعة في جلسة لسكرتارية المتابعة يوم 28-7-2011 على أن ما يحدث في الشارع الإسرائيلي هو أمر مهم وأن بعض ما يطالب به المحتجون في تل أبيب لا يتعارض مع مطالب الجماهير العربية بل يتقاطع معها في بعض الحالات، لكن قضايا جماهيرنا هي أعمق وأكبر لأن القضايا التي تعاني منها جماهيرنا ومنها العنصرية والتمييز والحرمان حتى من الحقوق الأساسية، هي أصلا نتيجة سياسة تنتهجها المؤسسة الإسرائيلية ضدنا، وعليه حذر المشاركون في الاجتماع من ان يكون التجاوب مع مطالب حركة الاحتجاج في اسرائيل على حساب جماهيرنا وعلى حساب شعبنا الفلسطيني، وهي التخوفات التي ثبتت صحتها في وقت لاحق، حين طرحت حلول ببناء وحدات سكنية في شرقي القدس وفي المستوطنات كمخرج لأزمة السكن في الشارع اليهودي او منح تسهيلات للذين ادوا الخدمة العسكرية الامر الذي رفضه قادة حركة الاحتجاج.)

הניסוח הזה התקבל בברכה.

ואולם, ימים אחדים אחרי כן נשמעו גם קולות מסוג אחר שסתרו את תוכן החלטת מזכירות ועדת המעקב הערבית ואת רוחה. אביא שלוש דוגמאות: 

- לא אחר מאשר יו"ר ועדת המעקב, מוחמד זידאן, לשעבר יו"ר המועצה המקומית של כפר מנדא, העניק שורה של ראיונות לאמצעי תקשורת ערביים בהם הוא סתר בבירור את תוכן החלטת מזכירות ועדת המעקב ואת רוחה. בין השאר הוא הכריז, "הערבים בישראל אינם שמים את הביצים שלהם בסל המפגינים היהודים". הצהרה זו מפיו צוטטה בראיון שהעניק לסוכנות הידיעות "מען" הפועלת בשטחים תחת הכותרת: "ערביי הפנים אינם רוצים להיכנס לאוהלים של היהודים" (عرب الداخل لا يريدون الدخول في خيام اليهود - http://www.maannews.net/arb/ViewDetails.aspx?ID=412813

בראיון נוסף, מפורט יותר, לעיתונאי כפאח זבון בעיתון היוצא לאור בלונדון, "אלשרכּ אלאוסט", שצוטט ברשת האינטרנט (14.8.2011), זידאן אמר בין השאר: "ההמונים הערבים אינם יכולים להצטרף לתנועה העממית הישראלית נגד הממשלה הישראלית בשל השוני בצורות ובמטרות של המאבק הערבי לעומת זה הישראלי (...) הבעיות שלנו שונות לחלוטין, אי-אפשר שנגיע להסכמה בעניין המטרות וסביב תוכנית פעולה משותפת (...) ענייננו אינו עולה בקנה אחד עם עניינם, אופי המאבק שלנו הוא שונה, אנחנו מנהלים מאבק הנמשך זה עשרות בשנים, ואילו מאבקם הוא זמני, שטחי ומוגבל, ואפשר שהממשלה תיענה לו תוך יום אחד או שיסתיים על רקע מתיחות כלשהי באזור (...) מאבקנו שונה, קיים ניגוד בין שני המאבקים. הפתרון לבעיית הדיור ממנה הם סובלים יושג על חשבון האדמה הערבית כמו שזה קורה בירושלים ועל-פי תוכניותיהם בנגב. כל זה מחייב מאבק ערבי נגדי לתנועת המחאה הישראלית".

זידאן הוסיף, אפשר שנפיק תועלת מתנועת המאהלים. ערבים מבקרים במאהלים, אך הם אינם ישנים בהם, והם משתתפים בצורה מוגבלת בחלק מההפגנות. בעקבות התיאור הזה, ציין העיתון כי בהפגנה בחיפה נשאו המפגינים סיסמאות כגון "העם נגד היוקר", "תקציבים לשכונות ולא להתנחלויות", "העם רוצה צדק חברתי" ו"אנו תובעים זכויות לעובדים ולא לבעלי ההון".  זידאן הגיב על כך באומרו, "השארנו להמונים שלנו חופש השתתפות בהפגנות אך מבלי להידחק בהן בגדול (...) זה לא מונע מאיתנו שנפיק מהן תועלת". 

בסיכום הכתבה ב"אלשרכּ אלאוסט" נאמר עוד, "נושא נוסף המביא את זידאן לדחות את הרעיון להצטרף להפגנות של הישראלים היא שתישבר בקלות עד כדי מבלי שתשיג  את תוצאותיה המקוות. "בקרב המפגינים עצמם, הביטחון הוא הבעיה היסודית המטרידה אותם. די לנתניהו שייזום מתיחות באזור ואז תראה איך הם מפרקים את אוהליהם במו ידיהם ושבים לבתיהם". (ראו: رئيس "المتابعة العربية":  هناك تناقض بين نضالنا والحراك الإسرائيلي.. ونريد أن نحافظ على خصوصيتنا - قال معلقا على «ثورة الخيام» في تل أبيب: جماهيرنا تضع تصورات جديدة لنضال مستمر- رام الله: كفاح زبون -

 http://www.aawsat.com/details.asp?section=48issueno=119478&article=6356

עד כאן מקצת המרגליות שהפיק מוחמד זידאן, אך נשוב אליו עקב התגובות השליליות שדבריו עוררו ברחוב הפוליטי הערבי בישראל.   

- דובר אחר שהסתייג מתנועת המחאה הישראלית הוא סגן יו"ר התנועה האסלאמית הצפונית, כמאל ח'טיב מכפר כּנא. בארוחת אִפְטַאר (שבירת הצום) של רמדאן שערכה תנועתו הוא אמר, "אין ספק שלנו כאן, הפלסטינים מבפנים יש נגיעה לבעיות אי-הצדק החברתי שהוא תוצאה למדיניות הגזענית. אך מי אמר שהבעיות שלנו תואמות וזהות לחלוטין עם בעיות החברה הישראלית. בשום אופן לא, מאחר שפתרון בעיות החברה הישראלית יושג על חשבוננו. מאחר והם דורשים דיור וקרקעות, זה יבוא על חשבון הפקעת אדמות מהישובים רינה, משהד, רהט, אלעראקיב, דיר חנה, דיר אלאסד ופרידיס, או, מקרובינו בגדה המערבית. (...) ישנם מי שתובעים מאיתנו שנלך לישון באוהלים בתל-אביב יחד עם המזדהים היהודים למרות שכולנו יודעים שבצל כל החרפה במצב הביטחוני, כבר בקריאה הראשונה שתישמע, הם ילכו ליחידות הצבאיות שלהם כדי לשרת במילואים, ואנחנו נישאר שם."

- קול מסתייג  נוסף השמיעה ח"כ חנין זועבי מבל"ד בדברים שאמרה במג'ד אלכּרוּם. "עצם קיומנו היא אבן נגף בעיני הממסד הזה", אמרה. "איננו רוצים שמישהו ישאל אותנו היכן אתם בהפגנות בתל אביב מאחר ואנחנו נשאנו את עול בעיית האדמה מזה 35 שנים. מי שטוען כי המאבק של תל אביב מייצג אותנו מעיד הדבר עליו שהוא איננו מסוגל לשאת את נטל המאבק שלו ושאינו מסוגל לגייס את ההמונים באוהלים שהוקמו בידי הציבור הערבי. כל אחד מאיתנו יודע שתל-אביב אינה מייצגת אותנו, אך זה אינו אומר שאין להשפיע על הרחוב הישראלי, שקולנו לא יישמע באוזני מנהיגי המפגינים בתל אביב, ושלא נשגר  נציגים מהאוהלים שלנו למנהיגי המחאה בתל אביב כדי להשמיע את קולנו". 

- מן הראוי לציין כי חד"ש לא נגררה לקו הבדלני הזה. אנשיה, ערבים כיהודים, משתתפים בתנועת המחאה ובפעולותיה. דובריה, כמו למשל ח"כ מוחמד ברקה וח"כ לשעבר עיסאם מח'ול, התבטאו בזכות תנועת המחאה. גם ח"כ אחמד טיבי מתע"ל הביע את תמיכתו בתנועת המחאה.

"חרף הפלגנות הלאומנית, המחאה מחברת בין יהודים וערבים" – כתב מח'ול בעלון "זו הדרך" (31.8.2011). ברקה מצידו אמר בדיון בכנסת (16.8.2011): "המחאה של החודש וחצי האחרונים, אינה מחאה סקטוריאלית, אינה מחאה גיאוגרפית, אינה מחאה נקודתית, של דרישה כזו או אחרת, אלא – היא ביטוי עמוק לתחושת מיאוסה מהמדיניות הניאו-ליברלית, המשעבדת את החברה להון הגדול, ומציעה למכירה פומבית את אחריות המדינה כלפי אזרחיה".

- בנאום שנשא בעראבה (20.8.2011), ח"כ ברקה ביקר את אותם  גורמים פוליטיים במגזר הערבי המבקשים מחד"ש שתתנתק ואף לא תשתתף בתנועת המחאה. גורמים אלו מתפרנסים מסגירות ומבידוד, הוא אמר, אך זה אינו משרת את ההמונים הערבים. הוא ביקר את הצהרותיו של מוחמד זידאן שקרא לערבים לא להשתתף במאבק בתל אביב. הוא קרא לעבר זידאן: "מי שאינו מסוגל להגן על האינטרסים של ההמונים הערבים אינו יכול לעמוד בראשם. אין לך מקום בראש ועדת המעקב".

דברי הביקורת החריפים של ח"כ ברקה עוררו מהומה רבה ברחוב הפוליטי הערבי. ב-24.8.2011, נציגי בל"ד, התנועה האסלאמית הצפונית, התנועה האסלאמית הדרומית, אבנא אלבלד והמפלגה הערבית הדמוקרטית פרסמו הודעת גינוי נגד ברקה בשל הביקורת שהשמיע נגד זידאן. ואולם, למחרת, במפתיע, חזר בו ברקה מהתקפתו נגד זידאן. על רקע הזה פרסם זידאן, בהפרשי זמן קצרים, שתי הודעות לעיתונות שסתרו במידה מסוימת  זו את זו. נראה שברקה וזידאן ערכו ביניהם מעין סולחה, שבעקבותיה פרסם ברקה הודעה נוספת נגד את מי שגינו אותו על התקפתו נגד זידאן אותם הוא תיאר כמי "שדגים במים עכורים"...

- בשל הביקורת שהשמעתי לא אחת לכתובתה של חד"ש, יהיו מי שירימו גבה על כך שאני מציין במיוחד את עמדתה החיובית בנושא תנועת המחאה החברתית.

ואם לא די בכך אוסיף, בידיעה שהתפרסמה בעלון "זו הדרך" (24.8.2011) נאמר: "'ההסלמה רומסת את האינטרס של שני העמים, הישראלי והפלסטיני', כך אמר יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה בריאיון שיפורסם בגיליון הקרוב של השבועון 'זו הדרך'. הריאיון נערך למחרת פיגוע הדמים ליד אילת, בו קיפחו את חייהם שמונה ישראלים. בינתיים חלה הסלמה במצב – הפצצות בעזה וירי רקטות לעבר באר-שבע, אשקלון ועוד, שגבו קורבנות נוספים. ח"כ ברכה נשאל תחילה לגבי יוזמי ומבצעי הפיגוע, כמו גם לגבי השלכותיו. לדבריו 'פגיעה באזרחים חפים מפשע היא מעשה פסול הראוי לגינוי לפי כל קנה מידה אנושי ומדיני. אך הפיגוע גם מנוגד לחלוטין לאינטרס של העם הפלסטיני. ישנם גורמים ברצועת עזה, שמנסים לכפות על הפלסטינים סדר יום שונה מזה שגיבשו אש"ף והרשות הפלסטינית, אשר חותרים להכרה בינלאומית במדינה פלסטינית ולפיוס פנים-פלסטיני. גורמים אלה מנסים לטרפד את השיחות של הנציגים הפלסטינים בקהיר באמצעות מעין 'הזמנה' לנתניהו לפעול צבאית, כדי שיוכלו לחמוק מהדרישה לאחדות פנימית'. ועוד 'עיתוי הפיגוע הרסני מכל בחינה ונועד לשרת אג'נדה, הסותרת את האינטרס של המאבק העממי בישראל, כמו גם את המאבק של העם הפלסטיני לעצמאות. הפיגוע כבר שימש הצדקה להפצצות בעזה, שהפילו קורבנות. נתניהו זקוק להסלמה, כדי לנסות לחמוק מבידודו הפנימי והחיצוני'".

ואולם, כאשר פניתי  לקרוא בגיליון הבא של "זו הדרך" (31.8.2011) את הראיון המלא עם ח"כ ברקה שהובטח - גיליתי שהוא איננו שם. מה קרה ? חיפשתי, יגעתי ומצאתי אותו בגרסת אינטרנט מתוקנת הנושאת את התאריך: 24.8.2011. האם גם מנויי "זו הדרך" המודפס יקבלו את הגרסה המלאה של הראיון עם ברקה ?

אף-על-פי-כן, הביקורת הנכונה שהשמיע ח"כ ברקה נגד פיגוע-הדמים ליד אילת שרירה וקיימת, היא פשוטה חרוטה בסלע.