החלוק והחליפה / שבועות הרופא /

שבועתם אומנותם

מאת פרופ' יואל דונחין

השבועה המיוחסת להיפוקרטס (‏460 - 377 לפנה"ס), קרוב לוודאי שלא  חוברה על ידו, היו בה סעיפים שלא היו מקובלים כבר אז על הציבור , כמו הצורך לשלם לרופא ולמשפחתו עבור הטיפול.  אולם, היה הכרח להבדיל את מקצוע הרפואה משאר מקצועות והשבועה בניסוחים שהתאימו לכול תקופה , מבטאה יותר מכול את ייחודו של מקצוע הרפואה. היא מבקשת לשים את צרכי החולה לפני נטיות הלב של המטפל. היא מגדירה כי עלינו הרופאים לשמור על כל אדם. ואם נקרא את הנוסח של שבועת הרופא העברי , אין ספק כי היא מגדירה היטב את חובתנו וכך נאמר בשבועה אשר חיבר הרופא ליפמן היילפרין עבור בוגרי בית הספר הראשון לרפואה בישראל , באוניברסיטה בירושלים :"זאת הברית אשר אנכי כורת אתכם היום לאמור: על משמרתכם הופקדתם יומם ולילה לעמוד לימין החולה במצוקתו בכל עת ובכל שעה.ושמרתם עד מאוד חיי אדם מרחם אמו, והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים.ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם זר אם נכרי, אם אזרח נקלה ואם נכבד.והשכלתם להבין לנפש החולה ולשובב את רוחו בדרכי תבונות ובאהבת אנוש". 

ובהמשך נאמר גם : "חכם לבבכם גם לבריאות הרבים, להעלות ארוכה למדווי העם".  מי חייב בשבועה הזו ?  כל מסיימי בתי הספר לרפואה ביום הענקת התואר. גם חובשי צה"ל מתחיבים לתת סיוע לכול פצוע  " אני, חייל בחיל הרפואה של צבא ההגנה לישראל נשבע היום הזה להושיט יד עוזרת לכל פצוע ולכל חולה, אם נקלה ואם נכבד, אם אוהב ואם אויב  -ולכל אדם באשר הוא אדם. אני נשבע להביא מרפא וצרי לגוף ולנפש, לשמור סוד, אמונים וכבוד, ולשקול את מעשי בתבונה, בתושייה, ובאהבת אנוש. שומר אחי אהיה תמיד - אם בקרב, אם באלונקה ואם ליד מיטת החולי.אני נשבע כי על ליבי יהיה חרוט לעד הדיבר העליון של ההקרבה  -לא להשאיר פצוע בשדה בזאת אני נשבע!"

מרבית הרופאים והחובשים והאחיות וכוחות העזר הרפואיים רואים בתפקידם שליחות, אוהבים את מקצועם ומקבלים את רוח השבועה. למרות השבתות בתי החולים בעת מאבקים מקצועיים, רובה של השביתה מתנהל בתקשורת ואילו בבית החולים ,עבודה "במתכונת שבת" היא מעין סיסמא שלא מחייבת את הצוות שלא לבצע ניתוחים , גם אם אין בהם דחיפות עליונה. מי למעשה פטור לחלוטין מכל התייחסות לגישה ההומאנית הרפואית – הממונים על ציבור הרופאים והאחיות. שר הבריאות הישראלי – קרי ראש הממשלה הנוכחי וסגנו העוזר לו , שניהם  פטורים לחלוטין מכל התחיבות רפואית הומאנית כל שהיא. הם נשבעו אמונים למדינת ישראל  וחוקיה (אני לא יודע אם גם סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, עשה זאת ...)   במקום לראות את מערכת הרפואה והבריאות דרך אותם שבועות נאמנות למטופל , הם רואים את התמונה דרך עדשה העשויה ממון וסעיפי תקציב וסל מסוים . בניגוד לשבועה המבקשת שלא להלך רכיל ולפגוע  בחברים למקצוע , הם , ממרום ריחוק מושבם מחיי היום יום יודעים לומר כי התמותה  יורדת בעת מאבק מקצועי . הם יודעים לשלוח לשון הרע ברופאים (הולכים  בצהריים, לא מחתימים שעון)   ומסתתרים מאחורי חסינות פרלמנטארית. בניגוד לרופא החייב להתעדכן ולקרוא וללמוד ולשפר את ביצועיו הם פטורים מכול זה.  הרופא המחבר מאמר מדעי  חייב להוכיח כי הממצאים שלו נאספו כראוי ותוצאות הניסוי מדברת בעד עצמה . שר הבריאות יכול להוציא הצהרה לעיתונות ובהבל פה לשבש את הנהלים ודרכי העבודה המקובלות.  להפריט את מתן החיסונים ולסלק את האחיות מבתי הספר.

הרופא שהתרשל או שפגע בחוליו נתון לביקורת ולמערכת ענישה. אם נגרם מוות של חולה המקרה נחקר ונלמד והעיתונים מצביעים על מי שסרח ומדירים אותו מתפקידו ,שוללים את רישיונו. ואילו אלה "ששבועתם אומנותם" נתונים לשיפוטה של מערכת חוקים ברורים וידועים.

אבל אם ילדים שלא חוסנו יחלו במחלה קשה, אם פגים לא יקבלו את הטיפול המאפשר חיים, אם החולה הזקוק למכשיר הנשמה ביחידה  לטיפול נמרץ לא יונשם  וימות בטרם עת – לאנשי הרפואה הללו , לשר ולסגנו אין כל אחריות.  הם פועלים מחוץ לתחום החמלה הרפואית ,מחוץ לעקרונות של בריאות העם . העיקרון שלהם  מבוסס על קדושת הקופה.

לא רק הרפואה בסכנה בימים אלה, גם הבריאות בסכנה. בריאות הנשים ההרות, בריאות ילדי בתי הספר בריאותם של כל אלה שהצביעו עבור שר וסגנו הפועלים כנגד העם ובריאותו הנפשית והפיזית. גם אם לא נשבעו את השבועה , הרי הרשלנות הרפואית שלהם היא כה זועקת עד שיש צורך להעמידם לדין ולהחליפם במהירות במי שהרפואה  מהוה עבורו יעוד ושליחות ולא קרדום לחפור בו כמו שעושים עוטי החליפות השחורות כנגד עוטי החלוק הלבן.

ירושלים, בית החולים "הדסה", 21.8.2011.