מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

הגטו הישראלי

קולם של יוצאי אתיופיה בתנועת המחאה החברתית

מאת אפרת ירדאי*

הפריסה הגיאוגרפית בקרב האוכלוסייה בישראל של המאה ה-21 מבוססת על חלוקה גזעית ועדתית. מצבם של יוצאי אתיופיה והמדיניות הנהוגה כלפיהם מעידים כי מדובר בשיטה. אחת הבעיות הפחות מדוברות סביב מצוקת הדיור היא מדיניות הריכוז של העולים מאתיופיה בשכונות מצוקה. מדיניות זו מקבעת את העולים לתוך עוני והזנחה.

בשנים האחרונות מנותבים עולים חדשים מאתיופיה באופן שיטתי לשכונות מצוקה בהוראת משרד הקליטה. נכון ל-2011, אחוז ניכר מיוצאי אתיופיה (39%) מתגוררים במרכז הארץ ולא בפריפריה (בניגוד לדעה הרווחת). הם מתגוררים ביפו, לכאורה מקום טוב במרכז להתחיל בו חיים בישראל, מקום בו יש אפשרויות תעסוקה רבות. אולם ניתוב העולים החדשים מאתיופיה לשכונות מצוקה, גם אם במרכז הארץ, הוא מתכון למעגל עוני שיהיה קשה לפרוץ. באופן אירוני מצבם של הגטאות בתל אביב הוא חמור הרבה יותר ממצב הגטאות בפריפריה, אם נשווה למשל בין יפו ג' לשכונה יא' בבאר שבע.

הגטאות האתיופים קיימים מאז הגעתם של העולים לישראל. אפשר למצוא שכונות אשר בהן ישנו ריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה (שאינם עולים חדשים) ברחבי הארץ: בבאר שבע, בפתח תקווה, בנתניה, באשדוד, באשקלון ובערים נוספות. גטאות ישנים אלו הם תוצר של הקושי לשבור את המעגל. מדיניות גטאות זו משאירה את יוצאי אתיופיה בתחתית הסולם החברתי-כלכלי בחברה היהודית בישראל. המסגרת הסגורה של הגטו הישראלי מאפשרת לרשויות להמשיך ולהתמיד במדיניות ההזנחה הזועקת לשמיים, אך הזעקה נופלת על אוזניים ערלות במשרדי הממשלה.

 

אחת מהפגנות המחאה של יוצאי אתיופיה בישראל

 

אחד מהמאפיינים הבולטים של ההזנחה הם בתי ספר בהם ישנו ריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה, שבהם הרמה הלימודית ירודה, והסיכוי של הלומדים בהם להשתלב במוסדות להשכלה גבוהה ובתעסוקה הולמת הוא אפסי. התופעה איננה חדשה והיא עולה לכותרות מדי שנה, ערב פתיחת שנת הלימודים. חשוב לציין כי גם בבתי ספר בהם ישנו ריכוז נמוך של יוצאי אתיופיה הם מאיישים כיתות נפרדות. למה?! כנראה כי הדג מסריח מהראש! אם הממשלה שיטתית בהפרדה, למה שמנהלי בתי ספר לא יהיו?

בסיור ביפו ג', מצאתי גטו אתיופי קלאסי בו הלא-אתיופים הם רק עוברי אורח. הילדים "השחורים" פרושים במדשאה ומשחקים במשחקים חברתיים שלא מצריכים אופניים, כדור ואפילו לא חבל קפיצה, במשך שעות. בשלב מסוים התחלתי לשוחח עם העולים המבוגרים היושבים על הספסלים בשעת אחר צהריים. שאלתי אותם למה הם גרים ביפו. שני זוגות ענו לי את אותה תשובה: "אמרו לנו שאנחנו הולכים לבת ים, ושבת ים היא עיר טובה וחזקה". לשבריר שנייה הצטערתי ששאלתי.

יוצאי אתיופיה בישראל מעלים אל פני השטח את תופעת הגטאות הכללית בישראל, ואת השאלות החברתיות הקשות שמדינת ישראל צריכה להתמודד איתן. אפשר לראות שהשיטה לא השתנתה. היא קיימת מאז ומתמיד, ונראה כי לא למדנו כלום מעוולות העבר. שכונת התקווה היא עדיין שכונה מזרחית, וצהלה עדיין אשכנזית. בקרוב, יפו ג' תהיה אתיופית.

האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה דורשת לשים קץ למדיניות הגטאות, ולהפעיל מדיניות שתנבע משיקולים חברתיים אשר יביאו בחשבון את הצרכים הפרקטיים של העולים, כגון תעסוקה, חינוך ושירותים חברתיים.

כל עוד לעולים מאתיופיה יחסר הכוח לדרוש את זכויותיהם, ימשיכו משרד הקליטה והרשויות המעורבות לעשות ככל העולה על רוחם, ללא התחשבות בצרכים בסיסיים כמו חינוך ותעסוקה ראויים. המדיניות הזו פסולה מכל בחינה. הגיעה הזמן שמדינת ישראל, למודת הכישלונות בקליטת עלייה, תפיק את הלקחים.

-------------

* אפרת ירדאי - דוברת האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. המקור: www.j14.org.il – 18.9.2011.

 

 

 

9/19/2011