מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

פוליטיקה נטולת עקרונות

על סמך ניסיונו הפוליטי מנה מהאטמה גנדי  (1948-1869) שבעה חטאים חברתיים* ובראשם הוא הציב את החטא: פוליטיקה נטולת עקרונות. במציאות, אנחנו נתקלים בחטא הזה לעתים מזומנות ולרוב מתייחסים אליו בשוויון-נפש.

הפעם אני מבקש להצביע על 3 דוגמאות לפוליטיקה ללא עקרונות:

- לפני כשש שנים, פרסם חיים הנגבי, ממייסדי ארגון "מצפן", מאמר על פני עמוד שלם במוסף עיתון "הארץ" (16.12.2005) תחת כותרת באותיות קידוש-לבנה "למה אצביע לשרון". תוכן המאמר ונימוקיו תאמו את כותרתו. בניסיון להצדיק את עמדתו, הוסיף המחבר מוטו מתוך יצירתו של הסופר ג'ונתן סוויפט, "בעיה חריפה במצב ללא מתום: לנהוג בחרפה או לצאת את המקום". בכותרת המשנה של המאמר, אותה אני מניח ניסחה מערכת העיתון, נאמר, "חיים הנגבי, ממייסדי 'מצפן', חוצה את הקווים. בקלפי הוא ישים 'קדימה'. הוא משוכנע שרק שרון יביא שלום. אחרי הכל רק הוא הפכפך כמו דה גול. רק הוא שקרן כמו בן גוריון" (ההדגשה של י.א.). כותרת המשנה משקפת בהחלט את תוכן המאמר ולכן אני פטור מלצטטו בהרחבה.

מעברו של אריאל שרון הזכיר הנגבי כתם שנדבק למצחו בגין חלקו במרחץ הדמים  בכפר קיביה באוקטובר 1953. מכאן, אוסיף ואזכיר נשכחות אחדות מעברו העשיר, הפוליטי והצבאי, של שרון כמו יחידה 101, מלחמת יוני 1967, מלחמת לבנון 1982, פרשת הטבח בסברה ושתילה והדחתו מתפקיד שר הביטחון בעקבות מסקנות ועדת כַּהָן.

כל אלה, לא מנעו מהנגבי בדצמבר 2005 מלקרוא בעיתון "הארץ" להצביע בעד שרון ומפלגתו בבחירות לכנסת ה-17 שהתקיימו ב-מארס 2006 (אך ללא שרון בשל מחלתו). קריאתו של הנגבי להצביע לשרון הדהימה רבים, רבים מאוד, ולא רק בשמאל. מאז, ניתן היה לצפות שבשלב כלשהו, הנגבי יתעשת וימצא את הדרך לחזור בו מאותה קריאה. לפי מיטב ידיעתו, זה לא קרה. והיה וזה אכן קרה, אודה למי שיאיר את עיני ואמהר להודות בטעותי.

*

-   בתחילת חודש ספטמבר 2011 פרסם חיים ברעם ב"כל העיר" הירושלמי ובאתר "הגדה השמאלית" מאמר תחת הכותרת, "תנו לדרעי צ'אנס". בטוריו בשנים האחרונות, מתבטא ברעם בזכות חד"ש, שעם רוב עמדותיה הוא מזדהה - כך נכתב עליו בוויקיפדיה.

לא אצטט את כל מאמר ההכשר שמעניק ברעם לאריה דרעי. מאז השתחרר מהכלא, ובמיוחד  לאחר שחלה התיישנות על מעלליו, דרעי עושה עיניים לכל כיוון כדי להכשיר את הקרקע לשובו לפוליטיקה, בתקווה לא מוסתרת לשוב לשלטון, לשררתו ולמנעמיו.

אביא כלשונן שתי הפסקאות המסכמות את מאמרו של ברעם: "צריך להבהיר היטב שאין לי שום כוונה להצביע בעד דרעי (או רשימה אחרת בעלת צביון דתי או מסורתי) ואמשיך לתמוך ברשימות יהודיות-ערביות עם מכנה משותף סוציאליסטי וחילוני. יש להודות שאין לאף אחד מונופול על קריאת העתיד וייתכן מאוד שדרעי ינווט את עצמו למרכז הלאומני ואולי, בנושאים ידועים, גם לימין. אבל ההתנגדות האוטומטית שהוא מעורר בקרב חוגי מרצ מרגיזה את שוחרי השלום בארץ. הגיע הזמן לבנות לעצמנו סדר עדיפויות רציונאלי, שמטבע הדברים יהיה גם מוסרי: השתתפותו של דרעי בפוליטיקה היא חוקית, ולכן לא כדאי לבזבז מאמצים מיותרים ונואלים על החרמתו. יש להילחם נגד המושחתים שטרם הועמדו לדין וטרם נענשו, אבל באותה מידה יש לגלות מידה של חסד ואמפתיה כלפי עסקנים שכשלו ומנסים עכשיו לשרת את הציבור כמיטב הבנתם ויכולתם. יש גם אינטרס לגיטימי: עקרונית יש לשלול כל ניסיון לאתרג פוליטיקאי מושחת מכהן, בתירוץ שהוא משרת את השלום. אבל כיוון שנושא האִתרוג אינו קיים כלל בפרשת דרעי החדשה, מותר לנו לראות בו בן-ברית פוטנציאלי, שאולי יביס את ישי ויסלק אותו ממשרד הפנים ומלשכתו של הרב יוסף. בהקשר הזה 'אינטרס' איננה מלה גסה. הפוליטיקה נועדה לשרת יעדים מוצהרים של התנועות המתמודדות על קולו של הציבור הרחב. אהדה מתונה כלפי דרעי משרתת אותנו הרבה יותר מאשר שנאה מיותרת והרסנית".

אפשר לשער שבבוא יום פקודה, כלומר עם התקרב יום הבחירות, אריה דרעי יעשה שימוש במאמר ההכשר שנידב לו חיים ברעם במטרה למשוך אליו קולות גם ממחנה השמאל.

*

- אני מודע לעובדה המצערת שרבים מקוראי האתר אינם יודעים ערבית, ואף-על-פיכן אני מצרף כאן קִשוּר לראיון שהעניק יו"ר חד"ש וחבר הלשכה הפוליטית של מק"י, ח"כ מוחמד ברקה, לטלוויזיה הסורית ושממנו השתמעה תמיכתו במשטרו של הנשיא בשאר אלאסד בסוריה ונגד תנועת המחאה נגדו. הראיון צוטט ברשת יוטיוב תחת הכותרת, "מוחמד ברקה: לא נתייצב עם ישראל ואמריקה נגד סוריה" (محمد بركة : لن نقف مع اسرائيل وامريكا ضد سورية):

 http://www.youtube.com/watch?v=KLmziz5xdZA&feature=share.

לאלה שאינם שולטים בשפה הערבית אני מציע לטרוח ולמצוא חברה או חבר שיתרגמו עבורם את דבריו של ברקה.

שעה שכוחות הביטחון של בשאר אלאסד טובחים בבני העם הסורי המתקוממים נגד משטרו ומשלמים בשל כך, מדי יום, בחייהם – שופרות משטרו מנסים לדוג לו תומכים ולהפיץ את הצהרות השבח, ההלל והחנופה היוצאים מפיהם. הטלוויזיה הסורית דיווחה בסיפוק רב על "הפגנת הזדהות עם סוריה והנהגתה הלאומית נגד מזימות האימפריאליזם, הציונות והריאקציה הערבית ממול לקונסוליה הצרפתית בחיפה ביום רביעי 14 באוגוסט 2011" - לשון הקריאה שהפיצה הוועדה שארגנה אותה. באותה הפגנת הזדהות השתתפו רבים ממנהיגי מק"י-חד"ש ובראשם המזכ"ל, ח"כ לשעבר מוחמד נפאע שהפך תומך בלתי-נלאה במשטרו של בשאר אלאסד. המביט  בשידור הראיון עם ברקה בטלוויזיה הסורית באמצעות יוטיוב ימצא הפנייה להפגנת ההזדהות בחיפה.

בסיכום הראיון עימו בטלוויזיה הסורית, ח"כ ברקה הדגיש ששני עקרונות-קריטריונים קובעים את עמדתו בבואו להתייחס למה שקורה בסוריה: האחד, אם האירועים בסוריה תואמים את האינטרסים של העם, והשני, היכן עומדות ישראל ואמריקה ביחסן לאירועים אלו. מכאן הסביר ברקה, אם אני מוצא את עצמי בשורה אחת עם ישראל ואמריקה  - אני מרגיש מאוד קשה, ומכאן דעתי שכל פטריוט ערבי אמיתי חייב לבחון היטב את עמדתו כדי שלא ימצא את עצמו באותו מחנה עם נתניהו.

אותם גורמים התומכים בהתלהבות רבה במשטרו של בשאר אלאסד בסוריה מתעלמים בדרך-כלל ממחיר הדמים שגובה המשטר מדי יום מהמוני העם המשתתפים בתנועת המחאה ובהפגנות. הקורבנות אינם רק אזרחים סורים, אלא גם  פלסטינים החיים בסוריה, למשל, במחנה הפליטים אלרמל בעיר הנמל לאטקיה.

התומכים במשטרו של אסד  גם מתעלמים מההפגנות שקיימו פלסטינים בגדה המערבית נגדו. הם גם שוכחים  את הפשעים הנוראים שביצע משטר הבעת' הסורי בעבר הלא-רחוק, בימי רודנותו של חאפז אלאסד, אביו של בשאר אלאסד.  במדור שפות באתר כאן מתפרסם מאמר בערבית המלקט מקצת הפשעים שביצע משטר הבעת' בסוריה נגד העם הפלסטיני. במקור, המאמר ראה אור לפני כשנה באתר של ארגון פתח הפלסטיני שבראשו עומד כזכור יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן).

י.אלגזי

-------------

* ששת החטאים החברתיים הנותרים לפי גנדי הם: עושר המושג ללא עמל, הנאה המושגת בדרך לא ישרה, ידע המושג בנקל, עשיית עסקים ללא מוסר, מדע נטול אנושיות, ודת ללא קורבן.

 

 

 

10/4/2011