בעקבות מימוש עסקת שחרורם

של גלעד שליט ושל אסירים פלסטינים

- נתניהו לגלעד שליט בעקבות שחרורו: "חיכינו לך הרבה שנים..."

- גלעד שליט שמע ולא הגיב.

- ואילו אני, במקומו של גלעד שליט, הייתי מקשה: אתם חיכיתם לי?! נתתם לי להירקב בבור 1941 ימים...

ביום שלישי 18 באוקטובר 2011, בתום 1941 ימים בשבי של חמאס, שב גלעד שליט לביתו, ליקיריו. שחרורו הושג במסגרת עסקה בה - בשלב ראשון שוחררו כ-450 אסירים פלסטינים שהיו עצורים בישראל, ובעתיד הקרוב  ישוחררו כ-550 אסירים נוספים.

לדעת רבים, ניתן היה לבצע את עסקת החילופין מזמן, ובכך לחסוך הרבה סבל וייסורים מאנשים רבים, רבים מאוד. אך סרבנותם העיקשת והאכזרית, הן של ממשלות ישראל והן של ארגון חמאס, סיכלו זאת למעלה מחמש שנים.

זהו המחיר הנורא, ולא היחיד, שנכפה על עמים, על בני-אדם, בגין מלחמות, כיבוש, דיכוי מצד שליטיהם.

רבים, כאן ושם, חשו הזדהות עמוקה עם אושרם של המשוחררים, כל המשוחררים, ושל יקיריהם. שנות השבי והמאסר הארוכות והקשות מנשוא הותירו אחריהן פצעים וצלקות, בגוף ובנפש, שלא יימחו. השנים, החודשים, הימים והלילות שנגזלו מהאסורים בשבי ובמאסר - לא ניתן להשיב אותם חזרה.

תחושת קבס עוררו הצהרותיהם, כאן ושם, של מתנגדי עסקת השחרור שלא שבעו נקם ושבמוחם הקודח רוקמים מזימות, של רואי שחורות, וגם של מי שהתפתלו בהצהרות בנוסח של כן-אבל.

בעקבות מימוש עסקת השחרור נעדרה, כאן ושם, הזעקה: עייפנו, די! די למלחמה, די לשכול, די לסבל, די לכיבוש, די לדיכוי.

אכזבה גדולה עוררו אותם גורמים ב"שמאל" אשר במשך למעלה מחמש שנים התעלמו לחלוטין ובמכוון מכל העניין. לא היה בהם האומץ והיושר להביע את דעתם, כל דעה. הם התמידו בהתעלמותם גם לאחר שבוצעה עסקת השחרור ההדדית. באופן אובייקטיבי, הם מצאו את עצמם בשורה אחת עם אותם גורמים בימין אשר התנגדו לכל עסקה לשחרורם של גלעד שליט ושל אסירים פלסטינים. הערך הומניזם אבד להם בדרך. חבל, עצוב, כואב.    

יוסף אלגזי