"הדרך השלישית" היא

דרך מוצא אופורטוניסטית

מאת יוסף אלגזי

הפרופסור מרואן דוירי פרסם לאחרונה מאמר באתר חד"ש בשפה הערבית (11.11.2011)* בו התייחס לפולמוס שמתנהל בנושא ההתקוממות בסוריה בין מי שמתנגדים להתקוממות ומגִנִים על המשטר "הלאומי" התמודד עם המזימות שרוקמות ארצות-הברית, תורכיה ומדינות המפרץ, לבין המתנגדים למשטר הדיכוי הסורי ותומכים במהפכה ולמען השגת חירויות וזכויות. (النقاشات الدائرة حول القضية السورية تدور بين من يعارض الثورة، حماية لنظام ممانع ووطني أمام المؤامرات الأمريكية والتركية والخليجية، وبين من يعارض النظام القمعي، دعما للثورة من أجل الحريات والحقوق.)

כנגד שתי עמדות אלו, גורס  דוירי שיש לנקוט "דרך שלישית" שמחד קוראת לאופוזיציה לדחות כל ברית עם הכוחות החיצוניים, ושמאידך קוראת למשטר לחדול מההרג ולזרז תהליך של שינויים. דוירי מכריז שהוא מצרף את קולו למען הדרך השלישית. (...  دعوة المعارضة إلى رفض التحالف مع القوى الخارجية من جهة، ودعوة النظام إلى وقف القتل والإسراع في عملية التغيير من جهة أخرى.(...) بل إن التصدي للنظام من جهة وللتدخل الأجنبي من جهة سيكون أنجع بكثير من خلال هذا التيار الثالث، لو عرف قيمة نفسه وحشد نفسه في المعركة. ها أنا أضم صوتي إلى هذا التيار الثالث.)

על-ידי התייצבותו לימין "הדרך השלישית" לנוכח האירועים הסוערים והדרמטיים בסוריה - לכאורה מנסה דוירי להשתחרר מכבלי גישה מניכאית המנתחת מצבים פוליטיים וחברתיים לפי סכמה פשטנית של "טוב" ו"רע" מוגדרים ומופרדים בצורה אבסולוטית. אך בפועל, נוקט דוירי עמדה אופורטוניסטית, במיוחד כאשר בנשימה אחת הוא כורך יחד את האופוזיציה בסוריה עם שד המעורבות הזרה כאילו בכוחה של אותה אופוזיציה לאסור על כל גורם חיצוני, בכלל זה ארה"ב, להתייחס למתחולל בסוריה. בנוסף, כאשר מתייחס דוירי למעורבות הזרה הוא מזכיר את ארה"ב, תורכיה ומדינות המפרץ, אך הוא נמנע לחלוטין מלהזכיר את מעורבותם הפעילה מאוד של איראן, אחמדינג'אד, חזבאללה ונסראללה.

"הדרך השלישית" לה מטיף דוירי ביחס למאבק האיתנים המתנהל בסוריה נוחה מאוד למי שתומכים במשטר הדמים של בשאר אלאסד, לרבות למי שמטיפים לכך באכסניה בה הוא פרסם את מאמרו.

אני מציע במיוחד לדוירי ולמי שחושבים כמוהו לקרוא את מה שכתב פאדל אלבדראוי (فاضل البدراوي) מעיראק באתר בשפה הערבית "השיח התרבותי" (الحوار المتمدن – www.ahewar.org ) בתגובה לשני מאמרים שפרסם ח"כ לשעבר עצאם מח'ול באותו אתר בהם הוא הציג את  האירועים הסוערים בסוריה ובמזרח הערבי כ"מזימה אימפריאליסטית":

פאדל אלבדראוי: מה הם דברי ההבל שבפיכם קומוניסטים של הזמן האחרון?

נראה שהקומוניסטים של הזמן האחרון, ובמיוחד אלה שבפלסטין, בסוריה ובירדן - סובלים מעיוורון צבעים.  הם מתייצבים לימין התליינים של עמם כדוגמת צדאם, הדיקטטור שבקבר, מי שהיה אויב הקומוניזם והדמוקרטיה. אינני מבין על איזה בסיס קומוניסטים אלה מתייצבים לימין משטרים דיקטטוריים המביאים על עמיהם ועל העובדים שלהם רק הרס וחורבן. אינני קולט כיצד משטרים הנשלטים בידי משפחות ושושלות וכן משטרים כושלים אחרים הפכו למשטרים לאומיים? שליטים אלו אינם מגִנִים באמת על ריבונות ארצותיהם ואינם שומרים על חיי עמם ועתידם.  שליטים אלה הם האחראים לכך שהאימפריאליזם העולמי מנצל את מצוקתם של עמים  אלה. כיצד אתם רוצים לשכנע את העמים המתקוממים נגד מי שמדכאים אותם באזור שהמהפכה שלהם היא מעשה ידיו של האימפריאליזם? האם אתם באמת משוכנעים שהעמים בתוניס, במצרים, בסוריה, ולפני כן עמנו העיראקי - הם סוכני האימפריאליזם והציונות?  אדונים, האם הניסיונות להציג  את אותם שליטים עריצים שהשמידו את בני עמם, ובראשם את הקומוניסטים והדמוקרטים, כפטריוטים - אינם אלא דברי הבל וכזבים?

פאדל אלבדראוי: שאלה המופנית לעצאם מח'ול ולחבריו

האם העמים המדוכאים והנאנקים תחת המשטרים העריצים של השליטים באזור עליהם להיכנע לשליטים אלו בתירוץ שממשלות אלו מותקפות בידי האימפריאליזם והציונות; האם ניתן לחבר בין עוינות לדמוקרטיה ולקומוניזם ודיכוין כפי שקורה בהווה באיראן ובסוריה וכפי שקרה בעבר בצל עריצותם של צדאם חוסיין שבקבר, בן עלי ומובארכּ? האם ניתן לחבר בין התנגדות לאימפריאליזם וציונות? האם על הקומוניסטים והדמוקרטים להתייצב לימין תלייניהם בתירוץ שממשלות אלו מתנגדות לאימפריאליזם ולציונות מן הפה אל החוץ? אתם,  שגורמים לנו מבוכה בשל ישיבתכם בכנסת של ישראל לצידם של חברי כנסת ציונים - תובעים מאיתנו שנתייצב לימינם של רודנים, של מושחתים ושל מוצצי דמם של העמלים. האם אתם, קומוניסטים של הזמן האחרון, נגועים בעיוורון צבעים? 

שני הציטוטים מתפרסמים בשלמותם בשפת המקור בערבית במדור שפות באתר. 

--------------

* بروفسور مروان دويري, في القضية السورية: إطلاق الصوت الثالث بدل الاصطفاف, http://www.aljabha.org  - 11.11.2011.