מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

הנשים המצריות ממשיכות להיאבק

מאת סאלי זוהייני*

קהיר – אחרי השנה, דימוי האישה המצרית, במיוחד בכל הנוגע לפוליטיקה, לעולם לא ישוב להיות אותו דבר.

מאז ה-25 בינואר הוענק כיסוי תקשורתי רחב היקף להשתתפות הנשים בהפגנות שנערכו ברחבי מצרים. הכיסוי כלל סיפורים אודות אמהות שחשו בטוחות לבוא עם תינוקות בני יומם לאתרי המחאה, סטודנטיות צעירות שצבעו את פניהם של בני המשפחה ומהפכנים, ורופאות שטיפלו בפצועים בלילות הקפואים. על אף שהמדינה נמצאת עדין תחת משטר צבאי, במסגרתו לא ניתן כבוד הולם לזכויות אדם, ולמרות היעדר הלחץ הפוליטי, נשים ממשיכות לפרוץ גבולות ולוודא כי קולותיהן נשמעים בזירה הפוליטית.

אישה אחת, בותיינה כמאל, מגישת מהדורת חדשות טלוויזיונית ומנחת רדיו לשעבר, שכיום היא פעילה למען זכויות אדם, פרצה אפיקים חדשים בהיותה האישה הראשונה במצרים המתמודדת לנשיאות, מאמציה מחזקים את הנשים המצריות. היא מעלה את הרף ומספקת לפוליטיקאיות צעירות הזדמנות לחלום בגדול.

 

הנשים המצריות בשטח, במהלך המהפכה, לא תפסו את עצמן רק כ"נשים". התייחסו אלינו כאל אחיות למהפכה, נאמנות למולדתנו, מנהיגות, ואזרחיות. היה בעיננו מוזר שהתקשורת העולמית הופתעה לראות אותנו מובילות, שרות, מארגנות מפגשים ומעורבות בתהליך הפוליטי, תובעות "חירות, כבוד וצדק חברתי". במהלך המהפכה, אלפי נשים מצריות שימשו מודל לדוגמא עבור קהילותיהן, כעורכות דין, פעילות למען זכויות אדם, רופאות, מורות, נשות מקצוע, וכעתפוליטיקאיות.

עמדתה הציבורית של כמאל למען דמוקרטיה וזכויות אדם מהווה דוגמא לתפקידן של נשים במצרים שלאחר ה-25 בינואר 2011. כאישה שפועלת על פי אמונותיה, היא איננה רק פעילת זכויות אדם, היא מהפכנית שנעצרה ב-20 בנובמבר על ידי כוחות הביטחון בעודה קוראת יחד עם המונים בכיכר אלתחריר לשחרור מהשלטון הצבאי

אמנם סיכוייה לזכות בבחירות קלושים, אולם היא שאופת להוכיח דבר אחר. כמאל היא סמל חשוב, סמל לכל מה שניתן לחלום ולהשיג. בהתמודדות שלה על כהונת הנשיאות היא מאפשרת לנשים בדורות הבאים לחלום על כהונה בתפקיד הבכיר ביותר במדינה.

כמאל, כמו כל הנשים המצריות, מודעת לחלוטין למכשולים ולאתגרים שמקורם בחברה שאיננה רגילה לראות נשים כפוליטיקאיות חזקות.זו חברה המצפה שהנשיא יהיה "גבר חזק" אשר יוביל את המדינה בשלבי המעבר המכריעים. למרות המורשת המצרית של פעילות ומנהיגות נחרצות, כמאל היא דוגמא לגל חדש של פוליטיקאיות שמבינות את צרכי הרחוב, ושואפות לאיזון בין דרישות העם והמערכת הפוליטית.

בבחירות הבאות לממשלה בנובמבר, נראה במה באמת מאמין "הרחוב המצרי", האם יוכלו המצרים לתת אמון באישה בעמדת הנהגה, והאם נשים מן השורה יבטחו בפוליטיקאיות שיתנו קול לצרכיהן וחזונן.

לפני ה-25 בינואר זכויות רבות של נשים מן השורה זכו להגנה משפטית בנושאים רבים, כולל חופש הדיבור, הזכות לעבוד, חוקי האישות, אפליה מתקנת ועוד. כעת ניצבות הנשים המצריות בפני אפשרות של אבדן הזכויות החשובות הללו, ומוטלת עליהן אחריות כבדה. יש הכרח להעלות מודעות. אם נשים לא יאמינו ויתייצבו למען זכויותיהן, אין ארגון או מוסד שיעשו זאת במקומן. כיום כבר לא מעניקים זכויות – זהו הלקח שעולה מן המהפכה הנוכחית.
מנקודת מבט אישית, אני מאמינה שנשים צעירות חייבות לעשות יותר מלדרוש זכויות ומושבים במפלגות הפוליטיות; עליהן לקום ולהלחם למען השגתם. נשים, כאזרחיות, חייבות לנסח את מחשבותיהן ואת חזונן ולבטאם בזירה הציבורית, כפי שעשו במהלך אותם 18 ימים בינואר2011 .

הניצחון בבחירות הקרבות אינו חשוב. הדבר החשוב באמת הוא טיפוח פוליטיקאיות בעלות שיעור קומה, צעירות ומבוגרות. הדור הנוכחי הציב סטנדרט גבוה ועורר את האזרח האמיתי בכל מצרים, אולם שינוי הדימוי הסטריאוטיפי של הנשים עדיין דורש נחישות, אחדות ותכנון ארוך טווח. המערכה של כמאל מהווה דוגמא לתחילתה של דרך חדשה.

-----------

* סאלי זוהייני היא פעילת זכויות אדם. המקור: שירות החדשות של "קומון גראונד-מזרח תיכון", 22.11.2011: www.commongroundnews.org.

 

 

 

11/29/2011