על בּוּרוּת ועל רִשְעוּת

הצעת "חוק המסגדים"

של אנסטסיה מיכאלי בה תומך גם נתניהו

הרבה זמן לא שמענו מח"כ אנסטסיה מיכאלי ממפלגת אבירי הטרנספר "ישראל ביתנו".  בעקבות הפרסומים בדבר  היותה דוגמנית בדימוס, אמא ל-8 ילדים, ושערוריית התנפלותה מול המצלמות על ח"כ חנין זועבי שעה שנאמה מעל דוכן הנואמים בכנסת -  השתרר קצת שקט מכיוונה. האלם התקשורתי סביבה לא גרם לכדור הארץ להפסיק להסתובב סביב צירו.

לאחרונה, כנראה בעצת היחצנים של מפלגתה, היא העלתה את הצעת "חוק המואזין" שזכתה לתמיכתם של השרים וחברי הכנסת של מפלגתה, של השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן מהליכוד, ושל ראש הממשלה, בנימין נתניהו. יש לשער ש"נוער הגבעות" בהתנחלויות, חסידי "תו מחיר" ומציתי המסגדים בגדה המערבית רוו נחת כששמעו על הצעת החוק של ח"כ מיכאלי.

בנמקה את נחיצות החוק, ח"כ מיכאלי צוטטה ב"ערוץ 7" אומרת: "כולנו בעד חופש דת, אבל לצד הזכות לחופש עומדת גם החובה להתחשבות בסביבה. כאשר משפחות, קשישים, ילדים, או אנשים עובדים, נאלצים להתעורר בשעת בוקר מוקדמת בשל קריאת המואזין – הדבר מנוגד לחוק. המגורים בקרבת מסגד לא צריכים להפוך לסבל, והדו-קיום בארץ לא צריך להיות הצדקה לפגיעה באיכות החיים". (בסוגריים שאלה לי לח"כ מיכאלי: מה דעתך על כך שהעמדות שלך ושל מפלגתך פוגעות בצורה כמעט-אנושה באיכות החיים של הרבה-הרבה-הרבה מאוד אנשים בישראל והסביבה? )

כדי להוליך שולל תמימים ומיתממים, בהצעת החוק שהגישה ח"כ מיכאלי צוין כי ייאסר שימוש במערכות כריזה במסגדים בפרט ובבתי תפילה בכלל... בהבינם את תכליתו ואת אופיו הגזעני והמסוכן  של "חוק  המואזין", רבים בציבור, ערבים ויהודים, מהשמאל וגם מהימין, הביעו את התנגדותם הנחרצת נגדו.

מכאן אני מבקש להוסיף הערה אחת ולשתף את הקוראים בחוויית ילדות ונעורים.

- אם מִשהם שכחו כדאי להזכיר להם ששעור האזרחים הערבים בכלל אוכלוסיית מדינת ישראל הוא 20 אחוזים ורובם המכריע הם מאמינים מוסלמים. - במצרים, המדינה הערבית בה נולדתי וגדלתי עד גיל 15, חיו משך דודות ארוכים ועד למלחמות סיני-סואץ (1956) ויוני (1967) קהילות גדולות ומאורגנות של יוונים, איטלקים, ארמנים, יהודים ועוד. רובם התגוררו בעיקר בערים הגדולות אלכסנדריה וקהיר, שתיהן ערים קוסמופוליטיות בהרכבן האנושי. לכל אחת מהקהילות האלו היו מוסדות חינוך, מועדוני תרבות וספורט, מרפאות ובתי חולים, מוסדות לעזרה הדדית, בתי תפילה, ונהנו מאוטונומיה קהילתית רחבה ומחופש פולחן דתי.

 באלכסנדריה לבדה היו  כמה בתי-כנסת, של ספרדים ושל אשכנזים, שרק חלק משמותיהם אני זוכר, אליהו הנביא, זרדל, מנשה, אליהו חזן, גרין. לא מיותר לציין שאני אתאיסט מגיל צעיר.

בתי מסחר ורוכלים בשווקים ידעו לפני כולם את מועדי החגים של בני הקהילות היהודית, היוונית, האיטלקית, הארמנית ועוד, ובהתאם לכך, הם התכוננו לקראתם. ראשי השלטון במצרים, הן תחת המשטר המלוכני והן תחת המשטר הרפובליקאי שקם אחרי הפיכת הקצינים מה-23 ביולי 1952, כיבדו בנוכחותם את בתי-הכנסת הגדולים בראש השנה העברי. מאז 1948 ועד ימינו שוטרים חמושים שומרים על בתי תפילה ומוסדות יהודים באלכסנדריה ובקהיר.  

היטב אני זוכר את ההקפות עם ספרי התורה שערכו מאמינים יהודים בשמחת תורה סביב בית הכנסת זרדל (Zéradel), שבסמטת עמרם, ליד רחוב אל-מידאן וקרוב לחארת אל-יהוד (שכונת היהודים) ברובע העממי ביותר באלכסנדריה. בית הכנסת זרדל נחנך בשנת 1831. עד שנהרס לפני שנים, היתה צמודה לאחד הכתלים כתובת חרותה על אבן, שבה צוינו שם הנדיב, יהודה בן שאול ספר, שמימן את בניית בית הכנסת, והשנה שבה הוא נחנך. בארון הקודש היו שמורים שני כתבי יד עתיקים של התורה כתובים בכתב אשורי. בלילות שמחת תורה, הרחובות והסמטאות  שמסביב לבית הכנסת היו נסגרים לתנועה עגלות וכלי רכב. אלפי מאמינים יהודים היו מקיימים בשירה רמה הקפות  ונשאו בידיהם שלל ספרי התורה. רבים בקרב היהודים היו מודעים לעובדה, כי אל המוני היהודים הצוהלים היו מצטרפים מוסלמים וקופטים שביקשו אף הם לנשק את ספרי התורה, מתוך אמונה שהדבר יאיר את מזלם, יסייע לנשיהם להביא ילד לעולם, וירחיק מהם כל רע.  לפני שנים, כשעמדתי בסמטה בה עמד בית הכנסת זרדל התנדב אחד מדיירי השכונה להראות לי את המקום בו עמד בעבר "كنيس اليهود" כלומר בית הכנסת של היהודים.

הגיעה העת שח"כ אנסטסיה מיכאלי ומעריצה החדש ראש הממשלה בנימין נתניהו ילמדו משהו בהלכות חיים של בני אדם הגונים בסביבה בה חיים בני עמים ובעלי אמונות שונים.

יוסף אלגזי