הם חומדים גם את המדרגות הארעיות

המוליכות לבית-הספר לבנות קורדובה בחברון

מתוך דו"ח משמרת "מחסום ווטש" בחברון מיום 18 בדצמבר 2011

משקיפות: לאה שקדיאל ופאולה רובינק (מדווחת)

חברון (الخليل - אלח'ליל): מי כאן הבוס? למי מותר לעלות לאורך שביל סימון טרי למטייל? של מי המדרגות?

מה שחווינו במשמרת האחרונה (18.12.2011) בחברון של H2 ("שלנו"), מחייב סקירה קצרה.

בית ספר קורדובה, הממוקם במעלה הגבעה מול "בית הדסה", תקוע למתנחלים כעצם בגרון. ההתנכלויות למבנה, למורות, לדרך הגישה אינן פוסקות במשך שנים, ולאחרונה החריפו. כשהתחלנו את המשמרות בחברון ב-2003 עוד נאבקנו על זכותן של התלמידות והמורות לעלות במדרגות המקוריות. ללא הועיל. סלילי תייל הונחו ולא הוסרו מאז. הילדות והמורות אולצו לעלות במדרגות רעועות ומסוכנות, וכשהגיעו לשערי בית הספר הנאה, מצאו עליהן לא אחת ריסוסי כתובות נאצה, כגון "מות לערבים" במקרה הטוב ומציאת עקבות הצתה של המבנה במקרה הרע. 

בכספי הנהלת בית הספר ותוך הפרעות וחבלות רבות מצד המתנחלים שופצו המדרגות הארעיות והפכו לבטיחותיות יותר.

לא הועילו ההצקות ולא הזרמת מי ביוב מכיוון מתנחלי תל-רומיידה, לא הועילו גם ההצקות למורות בית-הספר שנלקחה מהן לאחרונה "הפריבילגיה" שלא להיבדק מדי בוקר ומדי צהריים באמצעות המגנומטר (וכצעד של מרי מוכנות ללכת בדרך עוקפת ארוכה ולא להיכנע לתכתיב) – בית-הסתר ממשיך בגאון בפעילותו; להיקרא "קורדובה", שכיית החמדה של העולם בימי-הביניים, מחייב.

ועל-כן יצא לפועל רעיון חדש: המדרגות שנבנו בעמל רב בידי הפלסטינאים ועל חשבונם, נוכסו וסומנו כשביל טיול עבור המתנחלים ואורחיהם כדי לעלות בהם לעבר בתיהם, דרך חורשת עצי זית עתיקה. המטרה ברורה: המאסת החיים על התושבים וסגירת ביה"ס המחוצף.

למותר לציין, שהדרך אינה מיועדת ל"שמאלניות" עוכרות שלווה, ועל-כן, קיבלו החיילים את ההוראה לעצור משמרת שעשתה את המעשה האסור: הליכה בעקבות הסימונים.

מתנדב בינלאומי סיפר לנו שהסימונים נצבעו לאחרונה ומובילים לחורשת עצי זית ועד לתל-רומיידה. החלטנו לעלות בעקבותיהם (על אחת היה הכיתוב "מוות לערבים") וכך הגענו למעלה התל. חיילים שראו אותנו נתנו לנו רשות להמשיך, לאחר היסוס קל. בדרך זו הגענו לרכב שמוחמד החנה ליד המכולת. אך ברצותנו לרדת, שמה לאה לב לשיחה שהתנהלה בין מתנחלים בשני כלי רכב ובין החיילים  (צנחנים) שעמדו בבודקה במעלה הרחוב. בעקבות הנחייתם, כפי שניתן לשער, עצרו אותנו. לא איפשרו לנו להמשיך. תחקרו אותנו על המסלול האסור בו הלכנו, כי – כך הבהירו לנו – ההליכה רק באישור מיוחד, וודאי לא לשמאלניות ועוד אחת שמתחפשת לדתייה. על כך שהם מקבלים ומבצעים הוראות של מתנחלים, שאך שבוע קודם בגזרה אחרת נהגו באלימות קשה כלפי חיילים כמוהם, לא שמעו ולא קישרו.  וכשחייל שמע שלנהג שלנו קוראים מוחמד, דרש ממנו מייד תעודת זהות. תעודות זהות היינו מוכנות להציג בפני שוטרים או מג"ב. משום שלא ניתן לנו להמשיך בדרכנו, התקשרנו למשטרה. קצין המשטרה (אילן רחמים) שהגיע טען שמחובתנו להזדהות ולהציג תעודה בפני כל חייל שמוצא לנכון לדרוש זאת.

שעל-כן, ב"עוון" הליכתנו בשביל סימון שאינו מיועד לשמאלניות ועמדתנו להציג תעודת זהות רק בפני מי שמורשה, הובלה לאה אחר כבוד לתחנת המשטרה והוגשה נגדה תלונה על העלבת עובד ציבור ועל הפרעה למילוי תפקידו. היא שוחררה בערבות של 2000 ש"ח, לאחר לקיחת טביעת אצבעות וצילום.  

על-כן לא נסענו לבי"ס לסוסיא כדי לדעת מה קורה עם צו ההריסה שהוצא לבי"ס. יש חוק.

המדרגות הארעיות המובילות לבית ספר לבנות קורדובה