"מדוע הרסתם את ביתי?"

מקשה מוחמד אבו נואף מכפר אלפורעה

גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ;    עֵדֶר גָּזְלוּ, וַיִּרְעוּ.

חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ;    יַחְבְּלוּ, שׁוֹר אַלְמָנָה.

יַטּוּ אֶבְיֹנִים מִדָּרֶךְ;    יַחַד חֻבְּאוּ, עֲנִיֵּי-אָרֶץ.

                                       איוב, כ"ד, ב'-ד'.

"אומרים שיקום יישוב פה, יקום יישוב ויש הכרה ביישוב, נקרא לו אלפורעה (الفرعة). אנחנו גרים במקום הזה עוד לפני הטורקים. דורות של סבא, דורות של אבא,  אני אראה לך בתים שהם בנויים מעל מאות שנים, שנמצאים פה. אנחנו היינו פתוחים לכל פיתרון, הלכתי לכל משרד, הלכתי לכל אחראי במדינה, בדרום, בבאר-שבע. [...] אני אומר לך את האמת, למה כל אחד יש לו משרד, יש לו כיתה, יש לו אוטו על החשבון של הבדואים, ולא עושה שום עבודה טובה למען הבדואים בכלל.

"לא עושים, אין להם פיתרון. זה פיתרון שהורסים בית והולכים? זה פיתרון? לא. הוא פתר בעיה פה? הוא לא פתר בעיה, אני נשארתי באותו שטח. אז מה זה שווה? נתן לי מגרשים ואני לא רציתי לזוז? לא נתן. אין לו שום דבר לתת, אין לו כלום לתת.

"אני רציתי לראות דבר אחד, איזה פיתרון יש לו, מה הסיבה שאתה הורס ולא נותן פיתרון? מה הסיבה? תגיד לי, תפתור לי את הבעיה. אתה פה הורס, אבל לפני שאתה הורס תן לי דרך, תן לי שביל ללכת עליו. אין לו, פשוט אין לו, שותק, לא מדבר, משרד הפנים, המשטרה. [...] לפני שהם מכריזים הם [המשטרה] צריכים לשאול את משרד הפנים למה אתם הורסים לבן אדם? נתתם לו פיתרון ?

"[...] אבל ככה מכינים כוח שצריך לקחת עוד מדינה אחרת, כוח עצום כזה שאני עוד לא ראיתי בחיים שלי, לא לימדתי את הילדים שלי, לא רציתי את הילדים שלי לראות את הכוח הזה, להרוס את הבית מול הילדים. זה כמו מוות.

"לבית אין רישיון, אני רוצה לראות בכל הפזורה הבדואית, אלפים, אלפים של בתים, בית אחד שיש לו רישיון. מי ייתן לך רישיון, מי ייתן לך היתר? אף אחד. אנחנו אומרים יהיה הכרה בכפר, אחר כן אנחנו צריכים לעשות את הרישיון לעשות את ההיתר בנייה, לעשות את הכל, הידיים שלנו פתוחות.

"[...] לא ידענו שיש הריסה, ובית המשפט נתן החלטה שאין הריסה עד שבית המשפט העליון ידון ויחליט. הם באו ברבע לשש, מוקדם, כשאנשים היו ישנים, רק ירדו מהרכבים התחילו עם הפטיש לשבור את החלונות, לשבר את הדלתות, לשבור. [...] ביקשנו, תן לנו להוציא את הדברים מהבית, לא רצו".

-------------

* ביתו של מוחמד אלקֻרעאן אבו נואף (محمد القرعان ابو نواف) בכפר אלפורעה (الفرعة) בנגב נהרס ביום רביעי ה-25 במאי 2011. המקור: קטע מתוך דו"ח בנושא "מדיניות הריסת בתיהם של הערבים הבדואים בנגב". את הדו"ח כתבה מנכ"ל פורום דו-קיום בנגב, חיה נח, ונערך בידי חבר מזכירות הפורום, פרופ' אבנר בן עמוס. ראו את הדו"ח המלא:

http://www.dukium.org/heb/wp-content/uploads/2011/12/Demolitions_Report_2011-Final.pdf