ח"כ דני דנון (ליכוד) בדרכו של מאיר כהנא

יוסי גורביץ פרסם בבלוג שלו, "החברים של ג'ורג'" מאמר תחת הכותרת, "מאיר כהנא, יש לך יורש" בו הוא הצביע על הדמיון שבין השקפותיו של ח"כ דני דנון מהליכוד לאלו של מנהיג "כך", מאיר כהנא (מאמרו של גורביץ מצורף בהמשך כאן).

אני הלכתי צעד נוסף באותו הכיוון: מצורפת כאן טבלה המצביעה בברור על הזהות שבין הצעת החוק שהכין כהנא בזמנו נגד הערבים לחוקי נירנברג הנאציים נגד היהודים. הטבלה פורסמה בגיליון הראשון של "אנטיפא – עיתון אנטי פאשיסטי ישראלי" שראה אור באפריל 1986 בהוצאת "האיגוד הישראלי של לוחמים אנטי-פאשיסטיים וקורבנות הנאציזם". להלן הטבלה:  

יוסי גורביץ: מאיר כהנא, יש לך יורש

 http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge 28.12.2011

ב-1984 הגיש מאיר מרטין כהנא, בעוונותינו אז חבר כנסת, צמד הצעות חוק שנקראו "חוק למניעת התבוללות בין יהודים ולא יהודים ולקדושת עם ישראל" ו"חוק האזרחות הישראלית וחילופי אוכלוסין יהודים וערבים." חבר הכנסת הטרי (אז) מן הליכוד, מיכאל איתן, קנה לעצמו שם בתולדות הפרלמנטריזם הישראלי כשערך השוואה מדויקת בין חוקיו של כהנא וחוקי נירנברג.

הבוקר (ד') הכניס חבר כנסת אחר מן הליכוד, דני דנון, את כהנא דרך החלון. הוא ערך ישיבה סהרורית במיוחד של ועדת הקליטה, ובה טען שיש בישראל בעיה של חטיפת נערות יהודיות על ידי "בני מיעוטים". עוד קודם לדיון, הבוקר,  כתב דנון בדף הפייסבוק שלוש"קיבלתי פניות על תופעה של חטיפות ושידול של צעירות עולות על ידי בני מיעוטים ברחבי הארץ. התופעה מתרחבת בשנים האחרונות וב2011 היו מעל 1,000 פניות של נשים על כך שפיתו אותן והפכו אותן לשפחות. התעללות מינית, נפשית ופיזית בתופעה מסוג כזה, לא יכולה לעבור על סדר היום בישראל של שנת 2011!" ראוי לציין שדנון קיבל את הטענות הללו, כפי שעולה מהסטטוס שלו, עוד קודם לדיון בוועדה.

דא עקא, שבעת הדיון עצמו (יש גם סרטון) הודיעה נציגת המשטרה שמדובר בעורבא פרח: היא לא מכירה ולו מקרה אחד של חטיפה. הנתון של "1,000 חטופות" שדנון מיהר לצטט בלי חקירה ודרישה מגיע ככל הנראה מהארגון המפוקפק "יד לאחים", שכבר שנים פועל להפרדה אתנית בישראל. ח"כ דניאל בן סימון (עבודה) דרש לבטל את הדיון, מאחר ואין שום הוכחה לכך שהתופעה שעליה נוהל הדיון אכן קיימת; אבל דנון, שכבר כינס את הקרקס שלו, סירב מטבע הדברים לוותר עליו.

הקרקס הכיל את המופעים הרגילים: נציגה של ארגון "יד לאחים"; בנצי גופשטיין מארגון להב"ה, הארגון הכהניסטי שכבר הגיע לכנסת בחסותה של הח"כית האחרת של אנשי כהנא, ציפי חוטובלי; המוהל הכושל ניסים זאב מש"ס, שמלמל את ההבלים הגזעניים הרגילים שלו; וחברת הכנסת אנסטסיה "האקרים יגרמו לכם לשכוח את ספר תהילים" מיכאלי. זו האחרונה יצאה במופע תמהוני במיוחד: היא אמרה (דקה 02:30 בסרטון) שהיא זוכרת את עצמה בגיל 11 עד 13, כשחברות שלה ניסו לשכנע אותה ללכת לקניון לאכול פיצה ולשתות קולה, ומכאן – לא ממש ברור, האמת, מה היא רצתה לומר. מה יש למיכאלי נגד פיצה, זו תעלומה; אבל בהתחשב בכך שהיא נולדה ב-1975 בלנינגרד (למגינת ליבם של התושבים, יש להניח; היא טיעון-נגד חזק למוניטין של תושבי סנט פטרסבורג לאינטליגנציה ואינטלקטואליות) ובהתחשב שקניונים ופיצריות היו בלשון המעטה חזיון נדיר מאד בברה"מ ב-1986, צריך לתהות מאיפה לעזאזל היא שלפה את הזכרון הזה, אם זה אכן זכרון.

אבל המופע העיקרי היה, כמובן, דנון. הוא דרש, בין השאר, חקיקה נגד התופעה: "חטיפת נשים צעירות והפיכתן לשפחות זה תסמין של מדינת עולם שלישי… [...] אני קורא להקמת צוות ממשלתי לטיפול בבעיה על ידי תכניות מניעה, לבחון מתן סמכויות נוספות לראשי הערים [מה, לעזאזל? – יצ"ג] ולפתור את הסוגיה באמצעות חקיקה בכנסת."

עכשיו, כבר יש בישראל חוק נגד חטיפות, והוא יחסית מחמיר. סעיף 371 לחוק העונשין קובע כי "החוטף אדם בכוונה שייכלא שלא כחוק, דינו – מאסר עשרים שנים". ואולי 373א' מתאים יותר לענייננו: "המוציא, במעשה או בפיתוי, קטין שלא מלאו לו שש עשרה שנים או אדם שאינו שפוי בדעתו, ממשמורתו של אפוטרופוס על פי דין בלי הסכמת האפוטרופוס, דינו – מאסר עשרים שנים."

אבל זה, כמובן, לא מה שדנון רוצה. הרי אין חטיפות: המצב שבו קטין נחטף בניגוד לרצונו ולרצון משפחתו, וזו אינה עושה דבר – לא קיים בפועל. דנון רוצה חקיקה כנגד עצם הרעיון של קיום יחסים בין יהודים וערבים. אה, סליחה: לא "ערבים" אלא "בני מיעוטים." הבה נסווה את הגזענות שלנו ולא נאמר את המילים המפורשות. מה שדנון מדבר עליו הוא הפחד הקבוע של כל גזען שגאוותו הגזעית הריקה היא כל מה שיש לו, שיודע עד כמה אונו מפוקפק ותלוי ביכולת הפגנת אדנות על אחרים, שחושש תמידית שמא האשה תעדיף את הגבר הזר, האחר, על פניו. אנחנו מכירים את הפחד המתורגם לאלימות הזה היטב: הוא היה העילה פחות או יותר לכל לינץ' בדרום האמריקני, ובאמצעות המילים "הצעיר שחור השיער שאורב לצעירה זהובת השיער" ואלפי עלילות דומות הוביל את גרמניה הנאצית לרצוח את יהודי אירופה: זהב שערך, מרגריטה; אפר שערך, שולמית.

והרי זה בדיוק מה שדנון מדבר עליו: הפחד שהצעירה בהירת שיער – זו ועדת הקליטה, אחרי הכל, ואנחנו מדברים על מהגרים מברה"מ לשעבר – תעדיף את הגבר שחור השיער. הוכחה לכפיה, כזכור, אין.

עכשיו, האם כל מערכות היחסים בין נערות מהמעמד התחתון היהודי ובין צעירים פלסטינים נקיות מסחיטה רגשית? ודאי שלא. האם כולן חופשיות מניצול? לא סביר. אבל זו אינה חטיפה. ומערכות יחסים שמכילות סחיטה רגשית וניצול מוכרות לעייפה, אבוי, גם בציבור היהודי הטהור. בעיות כאלה במערכות יחסים בין יהודים לא מעניינות את דנון; הוא מתעניין, אובססיבית, רק בשאלת מערכות היחסים בין יהודיות ו"בני מיעוטים." רק חסר היה לנו שהוא היה שולף את האגדה הרווחת בקרב מתנחלים, על שיקויי פיתוי שרוקחות קשישות פלסטיניות מצחקקות מריאות ארנבות.

ב-1984, חבר כנסת מהליכוד עמד באומץ מול הגזענות היודו-נאצית של מאיר כהנא; ב-2011, חבר כנסת שאפתן אחר מהליכוד מכניס אותה דרך החלון.

ועוד דבר אחד: בהתחשב בעובדה שכבר ראינו שבפעם הקודמת שצה"ל טען שפיגוע בגבול ישראל-מצרים יצא מעזה, הסיפור הזה התברר כצ'יזבט חסר בסיס – האם לא ראוי שנפגין ספקנות בריאה גם עכשיו, כשהוא אומר לנו שההתקפה שלו אתמול ברצועת עזה היתה מיועדת למנוע פיגוע בגבול ישראל-מצרים?