 |
||||||||||
 |
|
 |
||||||||
 |
||||||||||
|
מבעד לזכוכית מאת אלה דורון* בשבת (28.1.2012) בלילה קפא אדם למוות בגינת לווינסקי. זה סוף הסיפור, תחילתו בהבימה. דברים רבים כבר נאמרו על בנין הבימה, על כל מגרעותיו וכל כשליו. אין זה המקום לפרט אותם, אבל מה שכן יש לו, אלה חלונות הזכוכית העצומים שבעדם אפשר לראות מהרחוב את אולם הכניסה. אתה כמעט יכול לגעת באנשים בפנים, כמעט. אבל לא. הם מורמים מעם, כחצי מטר מעל גובה המדרכה. איכשהו בהליכה נינוחה עם החבר ועם הכלבה וּבתוספת שוטר לא מרוכז, מצאנו עצמנו בתוך הרחבה, פנים אל פנים עם מאות החוגגים בהבימה. מבעד לזכוכית הם שתו שמפניה, התבדחו והזיזו את הראש בקצב שלישיית הג'אז שניגנה שם. עמדתי שם קפואה מקור וּמתדהמה. איך הם עומדים שם, לוגמים שמפניה כשבחוץ המחאה בעיצומה - שוטרים, מפגינים, מגאפונים, מעצרים. האם הם ראו או שמא בחרו לא להסתכל? האם אנחנו שקופים? האם הזכוכית חד צדדית? האם האנשים האלו רואים אותנו בכלל? בדיקה מהירה באתר הבימה מראה שיש עכשיו הצגה על היחס של החברה הישראלית לפליטים מאפריקה. "זהו אירוע תיאטרוני המכיל בתוכו את הפחדים, התקוות, הזיכרונות וההתמודדות האישית והציבורית שלנו עם הנושא" . אירוני משהו כשמסתכלים על הכסף שהושקע בהצגה, בבניין הבימה (וּבכשליו), כששמיכה חמה הייתה מצילה אולי חיי אדם. שוב אנחנו, כחברה, מביטים מבעד לזכוכית. שם בטוח, שם נקי וחם. בעודי עומדת וּבוהה בחגיגות ההזויות, נעמד מולי שוטר ודרש בתוקף שאתפנה משם. שאלתי אותו: "למה? אני בסך הכול עומדת כאן ומסתכלת". הוא ענה שהאזור סגור. שאלתי שוב למה, וזכיתי לאיום עם דחיפה קלה ועמידה קרובה מדי לטעמי – אם לא אתפנה מייד זו תהיה הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיעצר. שאלתי שוב ברוב חוצפתי איך אני מפריעה לו, לשוטר. בשלב הזה הוא קרא לעוד שוטרים. הם הקיפו אותי והשוטר דרש תעודה מזהה. שני שוטרים צילמו אותי בווידאו לזיהוי עתידי. השוטר "שלי" ואיים שאם לא אתן את הפרטים שלי הוא יעכב אותי לחקירה ויגררו אותי משם בכוח.
גן לוינסקי, תל-אביב - אחד הפינויים בשלב זה ניסה בן זוגי המודאג להרגיע את הרוחות, וּבעודנו מנסים לצאת מהבלגאן החליטה הכלבה לעשות מעשה. לעיניהם המשתאות של לוגמי השמפניה בהבימה ושל כוחות הביטחון והמשטרה, על השיש הבוהק של הרחבה, היא החליטה לעשות קקי. פשוט ככה. סימבולי? הכלבה, שהבאנו מ'תנו לחיות לחיות' לפני שבועיים, נוהגת לעשות את צרכיה אך ורק בחצר הבניין. עוד לא הצלחנו לשכנע אותה לעשות את זה בשום מקום אחר, והנה ברגע גורלי אחד הכלבה החליטה להביע מחאה משלה. ככה קטן, ככה פשוט. אז נתתי פרטים אישיים. בטח הכניסו אותי לאיזה מאגר, אם אני עדיין לא שם אחרי קיץ ברוטשילד וחצי שנה של מחאה. מודה שהלב שלי דפק, וּבעודי מוסרת פרטים אישיים ניגש פקח של העירייה והחליט לתת לנו דו"ח. גילוי נאות: השקית הייתה אצלי והקקי החם שהעלה אדים באוויר הקר עמד שם כחמש שניות. היינו אוספים אותו. הלכנו הביתה, פתחתי את המחשב וקראתי שפליט קפא למוות בגינת לווינסקי בלילה הקודם. הכול נראה חם ונעים שם בהבימה. השוטרים עמדו שם במקום לסייר וּלהגן על תושבי השכונות, הכסף הושקע בבנין וּבקבלת פנים מפוארת, ואני עמדתי לי שם בצד השני של הזכוכית ושאלתי: איך הם לא מתביישים? ------------ * המקור: האתר www.j14.org.il |
1/30/2012 |
