חייו של העציר המנהלי השובת רעב ח'דר עדנאן בסכנה  

ח'דר עדנאן מוסא (33) - תושב הכפר הפלסטיני עראבה שליד ג'נין, נשוי לראנדה ואב לשתי בנות, בנות ארבע ושנה, עאליה וביסאן, נעצר בידי כוחות הביטחון של ישראל בביתו בשעות הבוקר המוקדמות של יום שבת  17.12.2012. עדנאן מזוהה עם תנועת הג'יהאד האיסלאמי. יום לאחר מעצרו, עדנאן פתח בשביתת רעב במחאה על החזקתו במעצר מנהלי, ועל העינויים והיחס האכזרי והמשפיל שעבר לדבריו בעת מעצרו ובמהלך חקירתו. עדנאן תובע להעמידו לדין או לשחררו לאלתר.

בהודעה מיוחדת שפרסם ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" ב-6 בפברואר 2012 בעניינו של עדנאן, קרא הארגון לשלטונות הישראליים לשחרר את עדנאן או להאשים אותו בעבירה פלילית מוכרת ולהעמידו לדין באופן מיידי לאור החשש, כי הוא עלול למות במעצר בשל  שביתת הרעב הממושכת בה הוא נוקט.

"במשך שנים שלטונות ישראל משתמשים במעצר מינהלי כדי לכלוא פעילים פלסטינים ללא כתב אישום או משפט. מפקדים צבאיים יכולים לחדש את צווי המעצר שוב ושוב, כך, למעשה, ניתן להחזיק את העצורים ללא הגבלת זמן. התהליך מפר את זכותם למשפט הוגן, אשר מובטח על ידי החוק הבינלאומי, שישראל מחויבת לקיים" אמרה אן האריסון, סגנית מנהל אזור המזרח התיכון באמנסטי אינטרנשיונל.

עדנאן אושפז מאז ה-30 בדצמבר 2011 עקב הידרדרות במצבו הבריאותי. לא אושרו לו כל ביקורים משפחתיים והרשויות הישראליות העבירו אותו מאז בין בתי חולים שונים ברחבי הארץ. הוא הועבר לבית החולים זיו בצפון, בצעד, אשר פרקליטיו מאמינים, נועד להוסיף עליו לחץ, לרבות על ידי להקשות על עורכי דינו ובני משפחתו לבקר אותו.

ארגון אמנסטי אינטרנשיונל קובע, כי על הרשויות הישראליות לשחרר את ח'דר עדנאן ופלסטינים אחרים המוחזקים במעצר מנהלי, אלא אם כן הם יואשמו לאלתר בעבירות פליליות המוכרות בינלאומית ויועמדו לדין בהתאם לסטנדרטים הבינלאומיים של משפט הוגן.

לפי דיווחים, עדנאן  איבד יותר מ-20 ק"ג מאז החל בשביתת הרעב והבריאות שלו הגיע לשלב קריטי. ב-29 בינואר, ביקרו אותו רופאים מארגון "רופאים לזכויות אדם" בישראל, שערכו לו בדיקה רפואית והזהירו כי חייו בסכנה. מאז נמנעה ממנו כל בדיקה נוספת על ידי רופאים עצמאיים.

שביתת הרעב שלו עוררה הפגנות בגדה המערבית וברצועת עזה, ובשבוע שעבר אסירים פלסטינים אחרים בבתי הכלא הישראלים הודיעו ​​על שביתת רעב לאות הזדהות. העצורים המנהליים מוחזקים על בסיס "ראיות חסויות", אשר לטענת רשויות הצבא הישראלי לא ניתן לחשוף מסיבות ביטחוניות. "הראיות החסויות" עליהן מבססים שלטונות הצבא את החלטתם להוציא צו מעצר מינהלי אינן נחשפות בפני העצורים או עורכי דינם, והעצורים לא יכולים לערער על הסיבות למעצרם. על פי שירות בתי הסוהר של ישראל כ-307 פלסטינים הוחזקו במעצר מינהלי ב-31 בדצמבר 2011, אך ייתכן כי מספר זה עלה מאז. עשרים ואחד מחברי המועצה המחוקקת הפלסטינית מוחזקים כיום במעצר מינהלי. 

 אמנסטי אינטרנשיונל מאמין, כי הנוהג של מעצר מינהלי בישראל ובשטחים הכבושים מהווה הפרה של הזכות המוכרת ברמה הבינלאומית למשפט הוגן, שיש לקיים עבור כל העצורים, גם במצבי חירום. "החוק הצבאי הישראלי המיושם בשטחים הפלסטינים הכבושים נותן לרשויות חופש פעולה נרחב להאשים ולשפוט בבתי משפט צבאיים את אותם אנשים, שלדעתם, מהווים איום על ביטחון ישראל", קובע ארגון אמנסטי אינטרנשיונל ומוסיף: "למרות זאת, הרשויות הישראליות ממשיכות להשתמש במעצר מנהלי כדי לעצור פלסטינים, ללא אישומים כלשהם. אלו כללו אנשים, שלא היו צריכים להיעצר כלל והיו אסירי מצפון. כל אחד המוחזק כיום אך ורק בגין מימוש לא-אלים של זכותו לחופש הביטוי, ההתאגדות והאסיפה חייבים להיות משוחרר מיד וללא תנאי".

 מארגון "בצלם" נמסר כי בשנה האחרונה חלה עלייה חדה במספר העצירים המנהליים שמחזיקה ישראל: בינואר 2011 הוחזקו 219 פלסטינים במעצר מנהלי, ובינואר 2012 הגיע מספרם ל-309. כך על-פי נתונים שקיבל בצלם משירות בתי הסוהר. על-פי נתונים אלה, נכון לסוף חודש ינואר 2012, 80 פלסטינים (כ-26% מהעצורים המנהליים) הוחזקו במעצר בין חצי שנה לשנה, ו-88 נוספים (כ-28.5%) – בין שנה לשנתיים. 16 עצירים הוחזקו בין שנתיים לארבע שנים וחצי ברציפות ועציר אחד הוחזק יותר מחמש שנים.