ח"כ לשעבר אסתר הרליץ:

"רבים מהחולים מתים בתהליך הזה

של טיפול לא נכון ולא מספיק"*

אסתר הרליץ, ח"כ ושגרירה לשעבר, נאלצה להתאשפז בבית החולים. היא מצאה עצמה במיטה במסדרון המחלקה הפנימית, בלא פרטיות וּבלא נגישות לשירותים. "הרגשתי כמו חפץ שהשאירו בתחנת הרכבת" , היא אומרת. "טוב שעשו מהומות על קוטג' , אבל אני מזמינה את הציבור לעשות מהומות מול מערכת הבריאות שלנו. כי העתיד שלנו, של ילדינו, של החברה שלנו, של זקנינו - תלוי בזה שמערכת הבריאות שלנו תהיה ראויה".

מונולוג נוקב של אדם שקוף

מאת: אבי בלכרמן

ביום שישי האחרון עלתה חברת הכנסת לשעבר אסתר הרליץ לשידור בתכנית 'שישי אישי' ברשת ב'.

הנה מקצת הדברים :

"אני רוצה לדבר על משהו שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום. הוא קרה לי לפני כמה ימים כשמצאתי את עצמי בתור הזקנה בפרוזדור בית החולים.אני רוצה לומר לך ולמאזינים: זו חוויה בלתי נסבלת ותעודת עניות בלתי רגילה למערכת הבריאות שלנו בארץ. אני שואלת את עצמי: איך הגענו למצב הזה? היום מדברים על צדק חברתי. בריאות הציבור הוא אחד מעמודי התווך של חברה בריאה ותמיד ידעו את זה בארץ הזאת. כבר בעיר העתיקה בירושלים היה בית חולים משגב לדך, מי יודע ממתי… יהודי גרמניה שלחו הנה בסוף המאה ה-19 את ד"ר וולך שפתח את בית החולים בירושלים. הוא והאחות סלמה היו לשם דבר, שלא לדבר על הנרייטה סאלד, שהקימה את ארגון 'הדסה' מתוך הבנת הצורך שיהיו אחיות שיטפלו ביישוב בארץ.

"אני שואלת לאן הרחקנו מאז ואיך אני הגעתי להיות הזקנה במיטה בפרוזדור, ללא שירותים, כשלאט-לאט כל הקירות באותה מחלקה פנימית התמלאו מיטות ואתה מרגיש כמו איזה חפץ שהשאירו בתחנת הרכבת. ואני שואלת את עצמי: מישהו נרדם בשמירה? אילו דברים לא ידועים? ישנן סטטיסטיקות, יש דינים וחשבונות. במאמר מוסגר  הייתי רוצה להוסיף תודה מעומק לבי לרופאים שטיפלו בי ביום המחרת. אבל מצב המיטות בבתי החולים בארץ הוא קטסטרופה. אני משתמשת במילה קשה. אני לא רוצה להלאות את השומעים בהרבה מספרים אבל אולי אומר כך: בעשר השנים האחרונות האוכלוסייה בארץ גדלה ביותר מ-20% ומספר המיטות בבתי החולים הקיימים גדל ב-4% בלבד. לא צריך להיות איינשטיין בשביל להבין ששתיים ושתיים זה ארבע, בשביל להבין שהאוכלוסייה גדלה על ידי עלייה מבורכת, על ידי תוחלת חיים עולה ועולה שמביאה איתה גם מחלות. ומה מעסיק את שירותי הבריאות?  אם הרופאים ישימו לעצמם שעון בכניסה כשהם באים לבית החולים, כן או לא. רפואה בעיניי היא מקצוע של אמון. רופא אינו זקוק לשעון שיגיד באיזו שעה נכנס ומתי יצא. אני חוזרת ושואלת: מדוע משרד הבריאות נחשב עובר בטל לא חשוב ונמצא בידי שר שאיננו שר אלא סגן שר ושאינו מכיר בקיום מדינת ישראל ומחכה למשיח?! זה כנראה המעמד שהממשלה, המערכת, נותנת לאזרחיה החולים שאינם מקבלים את הטיפול המתאים, הנכון והמגיע להם. בלי ספק, רבים מהם מתים בתהליך הזה של טיפול לא נכון ולא מספיק. אני לא רוצה להציע דברים למבקר המדינה, ראשו מלא שאלות, אבל גם פה נשאלת השאלה: באחריותו של מי המצב הזה שהגענו אליו אם הזקנה הזו שמדברת אתך יכולה לבלות לילה במיטה במסדרון ארוך. היינו צריכים להזכיר גם  את המחסור בכוח אדם ואת החסר במקומות לימוד לרופאים בארץ.

"אני אומרת את כל זה מפני שלעניות דעתי לא חשוב אם נאכל קוטג' או לא נאכל קוטג'. טוב שעשו מהומות על הקוטג', אבל אני מזמינה את הציבור לעשות מהומות מול מערכת הבריאות שלנו. כי העתיד שלנו, של ילדינו של, של החברה שלנו, של זקנינו, תלוי בזה שמערכת הבריאות שלנו תהיה ראויה. אנחנו העם שהוציא מתוכו את הרמב"ם. מדוע העם הזה אינו מסוגל לנהל מערכת בריאות בריאה, ואם חסר לה כוח אדם - מדוע אין האומץ ואין המנהיגות לטפל בזה ולהבריא את מערכת הבריאות שלנו, שמניסיוני האישי לצערי הגדול אינה בריאה. חשבתי שאני חייבת לשתף את המאזינים בחוויה האישית שלי, אבל חשוב מזה – בדאגה הגדולה שלי לאחד השירותים החיוניים, שאינו עונה לציפיות ולדרישות של אותו צדק חברתי שאנחנו מדברים עליו".

---------------

* אסתר הרליץ (ילידת 1921) חברת-כנסת לשעבר. המקור: העם דורש צדק חברתי, האתר הרשמי של המחאה: j14.org.il – 28.2.2012.