"אם חסרות 6000 מיטות אשפוז,

אין ספק שנושלך בבוא היום..."

מאת פרופ' יואל דונחין

למה מי מת? שאל דויד גרוסמן בתארו ברגישות ובחמלה את  האירועים שקדמו להשלכתו של פליט פגוע ראש בצידי הדרך. לא רק פליט אלא  גם חולה שמערכת האשפוז השליכה מבין כתליה (כמה יפה שלא הוציאו לו את  הצנתר והשאירו טיטול לספוג הפרשות). אבל  השאלה "למה מי מת"  צריכה להתייחס לא רק לפליט האומלל שהוצא להורג למעשה, אלא  לכולנו שמושלכים  יום בצידי הדרך. אם חסרות 6000 מיטות אשפוז, אין ספק שנושלך בבוא היום, אם לא בצד שביל חשוך הרי נושלך לבית מחסה או  אל משטחי השלג הלבן, שאליו נשלחים  על פי האגדה האסקימואים שבאה שעתם. (כך משרד האוצר האסקימואי אינו פורץ  את גבולות התקציב !)

בשנים האחרונות הושלכו מהיחידות לטיפול נמרץ מאות חולים, עם טיטול וצנתר,  ישר אל המחלקות שאינן מסוגלות לטפל בהם וכך מותם הוחש ללא ספק. יש כאלה שכלל אינם מתקבלים לטיפול נמרץ העשוי לתת להם חיים והם נשארים בצידי אותו שביל חשוך עד למציאת גופתם.

העובדים הזרים, בעיקר אלה שזכו לביטוח מצד המעביד זוכים להליך השלכה משופר. עובד זר  הלוקה במחלה ממארת ואינו מסוגל לעבוד ואשפוזו עולה הון לחברת הביטוח  הרפואי, עובר הליך הומאני של "חזרה למולדת". החזרה אינה כוללת תיאום עם מוסד מאשפז בארץ המוצא של העובד.  לאחרונה, למשל , נוצר  צורך כספי להעביר עובד זר, שלו ביטוח מתאים  לארץ מוצאו, דא עקא שהעובד נפגע בכליותיו והוא מקבל טיפול ביחידת כליה מלאכותית בישראל ( דיאליזה ).  ללא חיבור מהיר למכשיר הדיאליזה, מיד עם בואו לארצו קרוב מאוד לוודאי שגורלו יהא בדיוק כמו של מי שהושלך בשביל החשוך ההוא לפני ארבע שנים.

בעבר נתבקשתי מספר פעמים להעביר עובדים זרים שלקו באירוע מוחי או שהסרטן פשה בכול גופם אל מולדתם. "הם מבקשים למות במולדת" טענו המבטחים הכול כך הומאניים. היה צורך בהתערבות מעביד רחום לב או ארגונים הדואגים לזכויות האדם כדי לבטל  את ההעברה. (העברה בארון מתים לעיתים יקרה יותר מהעברה של חולה גם  אם נוסע עימו רופא ).

השלכה לצד הדרך נעשית היום בגלוי ובעידוד הממונים על הבריאות. מד"א אינו יכול להביא חולים לבית החולים ולכן חדר המיון נסגר. לפאראמדיקים יש אפשרות לבצע נוהל של השלכה בצד הדרך, מאחר והעברת החולה לבית חולים מרוחק (אופס, גם שם יש עומס) מרחיקה את האמבולנס מהמוקד ומחייבת נסיעות  ממושכות. לפחות הם אינם מועלים בתפקיד וממשיכים עד לעיר מקלט קרובה או רחוקה.  מה יותר קל לאלה שלא מתכננים ולא מקבלים אחריות, להורות  לסגור את חדר המיון ולא להתבונן במה שנעשה בשביל הסמוך, שם, בשלב זה וירטואלית, מושלכים אלה הגורמים עומס יתר.  האחיות, בלית ברירה מקבלות חולים אל המסדרון, מחלקות תרופות למספר כה רב של מטופלים עד שאינן יכולות לבצע את התפקיד ולמעשה כלל המטופלים מושלך הצידה. כמובן עם צנתר וטיטול  מתאים. ויש עוד מושלכים, הרבה מושלכים,  השבילים הצדדים לא יספיקו . אבל כל עוד יש משליכים מבית חולים, ימצאו משליכים מהגיפ'  הנוסע בחשכה.