סיפור על אהבה וחושך בגינת לוינסקי (ת"א)*

להקת המשאיות באה לגינת לוינסקי לעשות שמח בפורים. המשטרה והפקחים הסתערו עליהם מייד

כתבה: ענת גוטמן, סולנית להקת המשאיות

שישי 9.3.2012 בגינת לוינסקי בת"א: 

אחרי שעתיים של סחיבה והעמסה, ואחרי עוד שעה של פריקה ושל סידור הבמה בעזרת ילדים שהתעקשו לתת סולו תופים ולהבין מה כל אפקט עושה, ואחרי שני דו"חות של 500 ש"ח מהסיירת הירוקה על כלי הרכב בגינה, ואחרי שחקני כדורגל מתאבדים שהתרסקו על הקונטרולר שלי, ואחרי חבר'ה שישבו מעלינו וחיכו למוזיקה שתתחיל לפעום, ואחרי ש-300 איש כבר היו מולנו, ואחרי שרם ורני הפיראט הביאו לי את הבירה הנכונה, ואחרי שאייל מהספרייה הגיע לפתוח לנו את החשמל, ואחרי שקלאפים ראשונים והיפהופ לפנים בקעו מהרמקולים, ואחרי ארבעה תווים של רועי על הבס, ואחרי שמונה מכות של אוהד על הסנייר – אחרי כל אלה הגיעה המשטרה לסגור אותנו.

רועי הפקח לקח אותי הצדה, לא יכול להסתכל לי בעיניים, ראה את כל העבודה שהושקעה, את האנרגיה שזרמה שם, את זה שלא היה בדל רוע בכל המתחם הזה – ואמר שבעוד רגע הם באים להחרים את הציוד. הוראה של קצין. לקח לי עשרים שניות להבין. חזרתי למיקרופון ופרקתי: "הם רוצים לסגור לנו את החשמל. החופש הזה גדול עליהם. האנרגיה הזאת גדולה עליהם. אני עומדת כאן מולכם, במדינה שלי, בתוך העם שלי, ואני מרגישה יותר קרובה אליכם מאשר לבני העם שלי. הם יכולים לסגור לנו את החשמל אבל הם לא ישתיקו אותי", אמרתי. "הם יכולים לסגור לנו את החשמל אבל הם לא יפסיקו את המוזיקה".

אחרי רגע, כשנחתך החשמל, המשכנו בפריסטייל. שרנו שני שירים. בלי מיקרופון, בלי כל הציוד הכבד ששבר לי את הגב. הצטרף אלינו בחור ג'מייקה סטייל מהקהל ששר בוב מארלי בקצב אחר, ביופי אחר, מאחוריו אוהד מחזיק את הסט. באותו רגע הבנתי את הפשטות ואת הכוח של "לעשות את הדבר הנכון" בניגוד ל"לעשות את מה שהגיוני". רוצה להאמין ששפכנו אור מול החושך, תקווה מול האלימות בתחפושת, אהבה מול השנאה.

ומוסיף דן חיימוביץ:

התור למרק לוינסקי

בו בזמן שנחילי אדם מחופשים זרמו בשכונות הצפון, בעת שתל-אביב צהלה ושמחה, התארך לו בצדה השני של העיר העברית התור למרקיה. מרחק כמה צעדים משם, בצדה השני של הגינה, החלה להתמקם להקת "המשאיות" שבאה לנגן. כן – לנגן, ועוד בהתנדבות.

משטרת ישראל, בגיבוי עיריית תל-אביב והעומד בראשה, רון חולדאי , אינם אוהבים את מה שקורה כאן. אין להם כל כוונה לתת לאנשים לשמוח, אפילו לא בפורים. אז הם נתנו דו"ח לחבר'ה שעלו ברכבם על הדשא לכרבע שעה לפרוק ציוד הגברה ואחר כך, אחרי שכבר גמרו להתקין והחלו להופיע, הם פשוט ניתקו להם את החשמל. ההופעה המשיכה בלי חשמל, ואת זה הם כבר ממש לא יכלו לסבול – הם באו בכוחות מתוגברים כדי לפרק את המסיבה.
אז זה המקום לומר תודה ושבת שלום לרון חולדאי, ששלח את ציון מהסיירת הירוקה. הוא ישב במכוניתו מאחורי גדר תחנת המשטרה ופיקד על הפעולה. תודה למפקד התחנה, שגילה אחריות, נחישות ודבקות במטרה. תודה לשוטרים שפעלו באומץ לב וללא חת בתוך ההמון השקט. לכל אלו כבוד, לתפארת מדינת ישראל!

--------

* המקור: www.j14.org.il (11.3.2012)