ההתקוממות בסוריה וכפל הלשון של חד"ש-מק"י

זהירות, דב חנין מאיים בחוק לשון הרע...

מאת יוסף אלגזי

בדיון שהתקיים בכנסת בהצעה לתיקון חוק לשון הרע (21.11.2011) נשא ח"כ דב חנין (חד"ש-מק"י) נאום חוצב להבות נגד תיקון החוק ונגד החוק עצמו.  בין השאר הוא צוטט באתר של מק"י אומר: "בשיטות משפט ברבריות במיוחד העונש על לשון הוא כריתת הלשון. זה מה שמציעים לנו. יש כאן הצעה על סנקציה פרועה, רצחנית על משהו שלא יעשה כל נזק. אפילו בסעודיה אין דבר כזה".

ממש מלים כדרבנות. ואולם לא עברו אלא 103 ימים ובהודעה שפרסם באתר הגדה השמאלית (3.3.2012) הוא איים להשתמש באותו חוק לשון הרע – כן אותו חוק לשון הרע נגדו נאם ונגדו הצביע – אך הפעם נגד מי שטוענים כי בהנהגת חד"ש או מק"י ישנם מי שתומכים במשטר של אסד בסוריה וגם הזכיר "מכתב ההתראה על לשון הרע" ששלח מזכיר חד"ש לערוץ 2 ב-26.10.2011. (ראו: http://www.defeatist-diary.com/index.asp?p=articles_new10743&period=19/9/2011-13/11/2011). והנה מה שכתב דב חנין באתר הגדה השמאלית (3.3.2012): "אבל אין בהנהגת חד"ש או מק"י תומכי משטר אסד. ועל כך שלח מזכיר חד"ש, איימן עודה, בזמנו מכתב ההתראה על לשון הרע לערוץ 2" (www.hagada.org.il/2012/03/03).

מבולבלים?

מכאן למעט היסטוריה לא-עתיקה: המפלגה הקומוניסטית הישראלית התנגדה לחוק לשון הרע מהיום הראשון שהועלה לאוויר העולם בשנת 1962. חברי סיעתה בכנסת התנגדו בהחלטיות לחוק שהוצע על-ידי הממשלה והצביעו נגדו כאשר הוא הובא להצבעה בקריאה שנייה ושלישית ב-21 ביולי 1965. חברי סיעת מק"י נמנו עם 20 חברי הכנסת שהצביעו נגדו לעומת 31 שהצביעו בעדו.

בדיון שהתקיים בכנסת ב-5.8.1963 אמרה ח"כ אסתר וילנסקה  ממק"י בין השאר: "הצעת חוק לשון הרע איננה מוסיפה הגנה על הפרט, אלא – מגבילה את זכויות הפרט ופוגעת בחופש העיתונות. (...) החוק המוצע מהווה בהחלט שינוי לרעה לעומת המצב הקיים. (...) לחברה הישראלית נחוץ לא חוק המצמצם את זכויות הפרט ומגביל את חופש העיתונות, אלא חוקת יסוד נאורה, מתקדמת ודמוקרטית, אשר תגן על חירויות היסוד של האזרחים, תבטיח את זכויות העם העובד, תבטל את הממשל הצבאי ותרחיב את החירויות הדמוקרטיות בארצנו".

ובדיון שקדם להצבעה בקריאה שנייה ושלישית של החוק שנערך ב-20 ביולי 1965 בכנסת אמר ח"כ תופיק טובי ממק"י: "(...) אנו תמימי-דעים עם הדעה האומרת שאין צורך בחוק לשון הרע (...) החוק על סעיפיו השונים, כפי שהובא לפני הכנסת, עלול לשמש מכשיר בידי השלטון בכוונה לפגוע בחופש העיתונות ובחופש הביקורת הציבורית".

כאשר ח"כ חנין מאיים להשתמש בחוק לשון הרע נגד כל מי שטוען שבחד"ש-מק"י ישנם מי שתומכים במשטר אסד בסוריה הוא פשוט לא נאמן לעובדות, לאמת. הוא מתעלם ממאמרי תמיכה במשטר של אסד אותם כתבו ופרסמו חבריו למפלגה וגם מפעולות הזדהות עם המשטר הדמים של  אסד בסוריה בהן השתתפו בכירים של חד"ש-מק"י. בהפגנת תמיכה במשטר בסוריה שהתקיימה  בחיפה ב-14.9.2011 השתתף לא אחר מאשר מזכ"ל מק"י, ח"כ לשעבר מוחמד נפאע; ובעצרת נוספת של תמיכה במשטר בסוריה שהתקיימה אף היא בחיפה ב-25.2.2012 השתתף חבר הלשכה הפוליטית של מק"י, ח"כ לשעבר עצאם מח'ול. נפאע ומח'ול לא השתתפו במפגני הזדהות עם המשטר של אסד incognito , הם נאמו בהם ואף כיכבו בצילומים שהתפרסמו בתקשורת האלקטרונית שסיקרה אותם. באתר חד"ש בערבית התפרסמו אין-ספור מאמרים שהגנו על משטר העריצות בסוריה; חלקם אף התפרסמו באתרי אינטרנט נוספים בחו"ל.

מן הראוי לציין כי בפרסומים של חד"ש-מק"י בערבית לא ימצאו הקוראים ביטוי וזכר לפעולות המחאה שמקיימים פלסטינים בישראל ובשטחים הכבושים נגד משטר הרצחני של בשאר אלאסד בסוריה ולהזדהותם עם ההתקוממות העממית נגדו הנמשכת מזה כשנה ושגובה מאות הרוגים ופצועים קורבנות מכונת ההרג של המשטר. אתר חד"ש בערבית לא דיווח לקוראיו את גילוי-דעת של ארגון זכויות האדם והאזרח הפלסטיני בישראל עדאלה אשר הוקיע את הדיכוי הרצחני של משטרו של אסד בסוריה.

זאת ועוד - יואיל נא חנין להסביר כיצד להבין את מאמריהם של חברו למפלגה קלמן אלטמן "מה קורה בסוריה?" ("זו הדרך", 29.2.2012) או של שמואל אמיר "להתערב בסוריה?" (אתר "הגדה השמאלית", 1.3.2012): האם הם תומכים בהתקוממות נגד משטרו של אסד? האם הם מגִנִים על המשטר? או שהם מספקים לו תירוצים למכביר? נכון כתב פעיל השמאל אדם קלר בתגובה למאמרו הנזכר של שמואל אמיר: "אני חושב שאפשר היה לקצר את המאמר לפסקה אחת ולכתוב: "הקשיבו מה אומרת ממשלת ארצות הברית ואִמרו את ההפך. אם האמריקאים אומרים 'אור' סימן שזה חושך, אם הם אומרים 'לילה' סימן שזה יום, אם הם אומרים 'טוב' סימן שזה רע ולהפך. זה ממצה את המאמר לאשורו".

בין התגובות למאמרו של דב חנין שבו איים להשתמש בחוק לשון הרע בלט הפולמוס שניהל עימו ג'מאל עאשור שקעקע אחד לאחד את טיעוניו של הח"כ. להלן ארבע תגובות של ג'מאל עאשור כלשונן וככתבן, כולל שגיאות הדפסה שנפלו בהן:

1. מסקנתי מדברי חברי דב חנין המפותלות שאנו הפכנו במו ידינו לבלתי רלוונטיים בעליל. מרבית האינטלקטואלים בקרב המהפכנים הערבים והיהודים התרחקו מהמרקסיזם,למה? ,היום מחזיקים בתפיסות קפיטליסטיות קיצוניות (מה שמכונה "ליברטריאניות"), ובזים למרקסיזם ולסוציאליזם.מי אשם חברי?

על הקומוניסטים והשמאל כאן ובעולם הערבי לעשות חשבון נפש אמיתי.נוכח האיתגרים האמיתיים ,נוכח המהפכה התודעתית . השנים הבאות צפויות להיות קשות ואלימות, עלינו להחליט בצד מי אנחנו האם אנחנו בצד הרודנים "האנטי אימפריאליסטים " הטובחים בעמם או באו בצד העם המתקומם נגד העוול ורודנות המשטר? (3.3.2012)

2. מה אומר חנין על פסטיבל הזדהות הפוליטית עם העם הסורי והנהגתו הלאומית, נגד מזימות האימפריאליזם, הציונות והריאקציה הערבית, שהתקיימה ביום שבת 2012/02/25 בחיפה תחת הסיסמה : אחדות הלאומית הלוחמת של העם עם צבאו והנהגתו היא שסתום בטיחות לסוריה.בנוכחות ובהשתתפות מח'ול וחבריו מהמפלגה ,פסטיבל כולו תמיכה רק באסד אשר השוו אותו לג'מאל עבד אלנאסר .על הפסטיבל פורסם באתר אלג'בהה במסגרת תגובה למאמרים שונים{כמות אדירה של הודעות} .אני ממליץ לך חברי לקרוא מאמריהם מעל האתר הזה של חבריך במפלגה איך משבחים את אסד ומשטרו (4.3.2012)

3. אני פונה לחברי דב חנין וחבריו ואומר:התנועה הקומוניסטית לא עומדת נגד העם המדוכא אלא תומכת בו כל הדרך. בלב-ליבו של כל סוציאליסט או קומוניסט עומדת חירות האדם. אנחנו חברי נאבקים למען הגשמת הסוציאליזם בעולם ,בעצם לחירות האדם ואם אין חירות במדינה שהיא דוגלת "בסוציאליזם ובאנטי אימפריאליזם" דוגמת סוריה עלינו להאבק נגדה. סוציאליזם הוא פרוייקט להגדלת חירותם של בני-האדם, כלומר: הגדלת כוחם הממשי להיות אדונים לגורלם; הגדלת המידה שבה הם מעצבים את חייהם בעצמם, ולא מובלים בפעולה "עיוורת" של כוחות שאינם בשליטתם מכאן, שסוציאליזם ודמוקרטיה מתלכדים בגרעינם המהותי. עלינו לעמוד קודם כל עם העם אשר מבקש חירות ומתקומם נגד העוול ולא להעוויר את העיניים ולראות רק את מזימות האימפריאליזם בלבד ולשכוח את העם וסבלו .הרבה מחבריי אומרים על עצמם שהם דימוקרטים ותומכי זכויות האדם, חופש העיתונות, אבל בעצם חשיבתם עדיין היא חשיבה דקטטורית ובעיקר כשהדימוקרטיה מאיימת עליהם ועל תמיכתם במשטר אהוב ודגול,הם מאמצים את מושגי הדמוקרטיה הנפוצים באופן מיכני. מה שחסר כאן אצל חבריי היא את אותה תפיסה ביקורתית כלפי העבר, וביום שיתגלה את האמת האמיתית על משטרו של אסד ועל מעלליו ופשעיו ביום שאחרי אסד בודאי חבריי יגידו "הוטעינו והטעינו", משפט אנטי ביקורתי אשר יעורר הרבה רחמים (4.3.2012)

 4. חבריי במפלגה רוצים ל" שכנע "אותנו שהמאבק למען חופש ודימוקרטיה בסוריה ה"אנטי אימפריאליסטית" והמתקדמת והסוציאליסטית" זהו מאבק מזויף ,ואין מקום למהפכה או להפלת המשטר הזה "הנאורי" כי סוריה היא לא מצרים או תוניס ,לדבריהם יש צורך ברפורמות חברתיות בלבד ולא שינוי המשטר.כי סוריה עומדת מול מזימות איפריאליסטיות וציונית .מה שמענין את חבריי במפלגה לא השאלה איך המשטר הזה מסוגל לטבוח בעמו ?הם לא מודאגים .חבריי דואגים מאיך להרחיק את סוריה מסכנת התוקפנות האימפריאליסטית במסווה של סיסמאות 'דמוקרטיות' מהתלות" . הם בודאי מגנים את הפשעים שאסד מבצע בעמו ,הם מגנים כמובן ,אבל זה גינוי פורמלי, שהוא בעיקרו מס שפתיים. אבל שום מחאה רצינית. שום קריאה לחרם. שום יציאה לרחובות. לא לאסאד, שטובח בבני עמו. אני מחכה ליום שחבריי יפגינו נגד הטובחים באשר הם, ללא הנחות ופטורים על בסיס דת, צבע, מין ולאום .ולא להפגין למען ההנהגה "אלווטניה " {הלאומית}בסוריה במעטפת הדאגה לעם הסורי מהמזימות הזרות.אני מתפלא על חברי דב חנין השותק ונותן ל"אלמהזלה " הזו להמשך .כמה מצער שחבריי הפכו את דבריהם לדברים המסוגלים להפיץ את "הפחד" ו"האשליה" בעת ובעונה אחת אצל העם הגיבור הנטבח על ידי משטר חשוך ואפל דוגמת המשטר הסורי (5.3.2012)

עד כאן התגובות של ג'מאל עאשור למאמרו של ח"כ דב חנין. אני מקווה שהן ימצאו אוזן קשובה אצל קורבנות כפל-הלשון של הנהגת חד"ש-מק"י הנוכחית.

כאן המקום בו אני מבקש להעיר בהדגשה:

-        המחלוקת בחד"ש-מק"י בעניין ההתקוממות נגד משטר הדמים והעריצות של אסד בסוריה  איננה בין ערבים ויהודים, התמיכה וההתנגדות חוצות חברים ואוהדים של חד"ש-מק"י,  יהודים וערבים; חשוב לציין עובדה זו;

-        התקשורת בשפה העברית כמעט ואינה מדווחת על פעולות ההזדהות שמקיימים פלסטינים אזרחי מדינת ישראל עם תנועת ההתקוממות נגד המשטר בסוריה; לצערי, התקשורת בשפה העברית ממשיכה לדווח בקמצנות יתרה על כל מה שמתרחש בקרב חמישית מאוכלוסיית המדינה, האזרחים הפלסטינים, על השמחות שלהם ועל המצוקות שלהם;

-        בפעם המי יודע כמה אני מצר על העובדה שהרוב המכריע של דוברי עברית בישראל אינו יודע ערבית שהיא שפת-אמם של האזרחים הערבים במדינת ישראל, שהיא שפת-אמם של עשרות מיליוני בני אדם,  שכנינו, החיים בסביבה הגיאוגרפית והאנושית שלנו; ידיעת שפת עמך ושפת העם-השכן מרבה הבנה-הדדית ומקרבת. שפה היא גשר איתן בין בני-אדם, בין עמים.