מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

בשנת 1957

מאת פרופ' יואל דונחין

בשנת 1957 יצא לאקרנים אחד מסרטיו  הראשונים של במאי צעיר בשם סטנלי קובריק. הסרט  נקרא בעברית "שבילי תהילה". הוא מתרחש בעת מלחמת העולם הראשונה. הצרפתים בקו חפירות מול הגרמנים. אלה  טובחים באלה. מספר הנהרגים מדי יום בשני הצדדים נמדד במאות ואלפים. סיפור הסרט האנטי מלחמתי הזה מקומם כל אדם. המצביאים, הגנרלים ובעלי דרגות הקצונה נבדלים מחיות האדם המכונות "חיילים" אשר עליהם למות למען העם. כאשר שני גנרלים מחליטים כי יש לכבוש גבעה הנקראת "תל הנמלים" הם עושים זאת במפקדה המוגנת והמפוארת שלהם. כאנשי צבא מקצועיים הם מחשבים את מספר הנפגעים, קרי ההרוגים – 25 אחוז בגל הראשון, 65 אחוז בהמשך וליעד יגיעו (אם בכלל) מתי מספר.

לאחר שההתקפה נכשלה ומרבית אנשיה הושמדו בטרם הגיעו אל עמדות האויב, מתקיימת התייעצות דחופה של שני הגנרלים המנסים עתה לחפות על החלטתם הנמהרת וקובעים כי ההתקפה נכשלה בשל "החיילים אשר נסוגו מול האש וההפצצות" ולכן מן הראוי לבחור מספר חיילם אשר יעמדו למשפט צבאי באשמת  גילוי מורך לב נוכח האויב, נסיגה ללא פקודה וכמובן בגידה ולכן הם יוצאו להורג מול כיתת יורים ונוכח שארית הגדוד המובס. המשפט נערך מיד, פסק הדין נכתב עוד לפני כניסת הנאשמים וכיתת היורים  משלימה את מה שלא עשו כדורי האויב. השיחה בין מפקדם הישיר של החיילים לבין הגנרל שנתן את הפקודה לכבוש את "תל הנמלים" למרות שידע כי זו היא משימה בלתי אפשרית שמחירה כבד, מזכירה את דבריו  של גנרל זקן אחר המעריך את מספרי ההרוגים כאילו מדובר בהדברת מזיקים בשדות הכותנה.

אומר הגנרל בסרט של קובריק, "לפי מספר ההרוגים נראה כי החטיבה  אכן השקיעה מאמץ צבאי. זו הייתה התקפה לא טובה. אבל אנחנו, הגנרלים עשינו עבודה טובה ואנחנו יודעים איך לנהל את המלחמה למרות ביקורת מפוליטיקאים ועיתונאים. אולי טעינו, אבל מדוע עלינו לספוג את הביקורת?"

וכך חותם על פסק הדין המקריב שלושה חיילים אמיצים כדי לנקות את המפקדה מאשמה. רק שלושה חיילים  הוצאו להורג מאחר והייתה התנגדות לבצע את העונש על מאה חיילים. במאי זה, קובריק , ביים סרט אקטואלי אחר בשם "דר' סטרינגלאב – או כיצד חדלתי לפחד ולאהוב את הפצצה" גם סרט זה עוסק במנהיגים  חדורי הכרת ערך  עצמם , מטורפים ומאוהבים בפצצה. ה"סיום השמח" של הסרט הזה הוא בתמונת פיצוץ אטומי המחריב את העולם. הסרט נעשה באנגליה מאחר ובארצות הברית לא ניתן להפיק סרט אשר יפגע בביטחון הלאומי, כך כתבו המבקרים אשר חזו בהקרנה הראשונה. הסרט הרי יכול היה להשפיע על יכולת המערב לחסל את הרוסים או חלילה לספק נשק תעמולתי לרוסים. להזכירכם , קובריק הוא גם הבמאי של "התפוז המכני" המראה כי את האלימות הטבועה בנו קשה להרחיק , גם בעזרת אמצעים פסיכולוגיים וטיפול בהלם .

קריאה בעיתונים , אלה הנכתבים על ידי עושי דברו של סטרינגלב המקומי, או האזנה לגנרל הישיש שפעם היה מתחפש לטכנאי מטוסים ולעיתים לאישה כדי לבצע  את מעשיו מביאה לידי מחשבה שסרטים בדיוניים על גנרלים המוציאים להורג את החיילים , או חולי נפש הלוחצים על כפתור כדי להשמיד את העולם או לשמור על מעמדם ... סרטים כאלה הם חומרי מציאות. כאן ועכשיו. 

 

 

 

4/17/2012