השתלת איברים: סיפור אמיתי

מאת אמנואל חזן*

דר' רז סומך הוא אחת הדמויות המרכזיות בסרט התיעודי המרגש "חיים יקרים", שהיה מועמד לפרס האוסקר ב-2011. הסרט מביא סיפור יוצא דופן של תקווה בתוך ההקשר של הסכסוך הישראלי פלסטיני.

ב-2008 הובא למחלקת הילדים בבית חולים גדול בתל אביב אותה מנהל דר' סומך, תינוק פלסטיני בן ארבעה חודשים, מוחמד אבו מוסטפא. התינוק סבל ממחלה גנטית והיה זקוק להשתלה של תרומת מוח עצם. כך החלה סאגה שהיא בוזמנית פוליטית אך גם מאוד אנושית.

בסרט "חיים יקרים", אנו פוגשים את ראידה, אימו של מוחמד, שבתחילת הסרט ייחלה שבנה יהפוך לשאהיד. הסרט עוקב אחר שלומי אלדר, עיתונאי טלוויזיה ישראלי שביים את הסרט. אלדר מבטא בסרט את ספקותיו והתלבטותו, האם פעל נכון כשהתערב בסיפור בשעה שהוביל קמפיין התרמה למימון ההשתלה. יותר מכל, הסרט ממחיש את הסתירות הפרטיות שהכיבוש כופה על חייהם של כלל המעורבים. כמה שבועות לאחר ההשתלה, דר' סומך גויס כקצין מילואים לשרת במבצע עופרת יצוקה. במהלך שירותו הצבאי קיווה כי למשפחתו של מוחמד לא יאונה כל רע.

בסופו של הסרט ניצלים חייו של מוחמד, מערכת יחסים אנושית להפליא נרקמת בין שני הגיבורים בסיפור, ומגלמת בתוכה את האפשרויות להתגבר על המחסומים הפוליטיים ולהתמקד בנושאים החשובים ביותר: כיצד אנו רוצים לחיות זה עם זה?

נפגשתי עם רז סומך בג'נבה בנובמבר האחרון באירוע שאורגן על ידי אגודת הידידים השוויצרים של דוקטור קורצ'אק, עמותה המוקדשת לזכויות ילדים אשר הוקמה לזכרו של יאנוש קורצ'אק, מורה ורופא שניהל בית יתומים בפולין תחת הכיבוש הנאצי ונרצח בשואה. האירוע אפשר לי לשמוע יותר על חוויותיו ואודות "חיים יקרים".

כיצד חווית את הסיפור עם מוחמד?

רז סומך: אפשר לקרוא את זה פשוט כמו סיפור: צוות בית החולים ניסה להציל את חייו והצליח. תוך כדי כך, הם הצליחו לשנות את השקפותיה של משפחה פלסטינית על היהודים, ולו רק במעט. נוכל גם לראות את ההשתלה כהשתקפות של הסכסוך. במונחים רפואיים, הגוף שמקבל את ההשתלה נמצא בקרב של ממש עם האיבר המושתל. זוהי מערכה מדממת שעשויה להוביל לדחיית השתל. הצוות הרפואי מחויב לוודא כי המושתל מקבל את השתל, שיאפשר לו לשרוד. אותו הדבר נכון עבור הישראלים והפלסטינים. נוכל לשרוד רק ביחד.

האם אתה עדין בקשר עם מוחמד ומשפחתו?

סומך: כן. הוא מגיע לבית החולים לביקורת כל שלושה או ארבעה חודשים. ראיתי את אימו, ראידה, משתנה. היא הייתה מוכנה שבנה יקריב את עצמו יום אחד כשאהיד. עכשיו היא רוצה שיחיה. היא ראתה שיש לישראל פנים אחרות, מעבר לחיילים. קשה להרוג כשאתה מכיר את האחר. אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות הפוליטית, אבל כל אחד מאתנו יכול להשפיע על העולם סביבו, וזה כבר טוב.

איך אתה מצליח לעבוד עם תושבי עזה?

סומך: זה מסובך, ולא רק בגלל המחסומים. חמאס לא מכיר בישראל ועבור הרשויות הישראליות, החמאס הוא ישות טרור. כך שהרשות הפלסטינית חייבת לתווך בכל ההיבטים המנהליים הקשורים להעברתם של חולים. עם זאת, אני נמצא בקשר ישיר עם רופאים פלסטינים בעזה, דבר שלעיתים מקל על קידום העניינים, במקרים מסוימים

האם מוחמד הוא מקרה נדיר?

סומך: לא, יש מוחמדים אחרים שמגיעים מעזה ומן הגדה המערבית ומטופלים בבתי חולים בישראל. כיום, כחמש-עשרה אחוז מן המיטות אצלי במחלקה מאוכלסות על ידי ילדים פלסטינים. הייתי רוצה שיהיו יותר מהם. המשפחות הפלסטיניות רואות ישראל אחרת. אבל זה מסובך. כשמשפחה מגיעה מעזה, משרד הבריאות הפלסטיני ברמאללה מאשר את המעבר וממן את כיסוי הוצאות הטיפול. כשיש לנו אפשרות, ואם יש לנו את הכספים הדרושים, אנו תורמים למימון הטיפול. זו הסיבה שבשלה הגעתי לז'נבה ולאירופה (לאסוף תרומות עבור תוכניות כאלו) – כדי שנוכל להציל עוד ילדים כמו מוחמד.

-------------

אמנואל חזן (Emmanuelle Hazan), ז'נבה; עיתונאית ועורכת של שירות החדשות "קומון גראונד" בצרפתית. המקור:  www.commongroundnews.org  -  16.3.2012.