נכון לסוף אפריל 2012:

308 עצורים מנהליים פלסטינים

מתוכם 15 כלואים יותר משנתיים ברציפות

מנתונים עדכניים שקיבל ארגון בצלם משירות בתי הסוהר עולה כי בסוף חודש אפריל 2012 החזיקה ישראל 308 פלסטינים מהשטחים הכבושים במעצר מנהלי. על-פי הנתונים שסיפק  השב"ס, נכון לסוף חודש אפריל 2012, כ-31% מהעצורים המנהליים הוחזקו במעצר בין חצי שנה לשנה, וכ-34% נוספים – בין שנה לשנתיים. 13 עצירים הוחזקו בין שנתיים לארבע שנים וחצי ברציפות ושני עצירים הוחזקו יותר מארבע וחצי שנים ברציפות

בג"ץ דחה ביום ב' 7.5.2012 עתירות שהגישו בִּלאל דיאב ות'אאר חאלחלה נגד מעצרם המנהלי וקבע כי שביתת הרעב אינה יכולה להיות גורם בהחלטה על תקפותו של מעצר מנהלי. זאת לאחר שארגון רופאים לזכויות אדם, ישראל (רל"א) דיווח כי נשקפת סכנת לחייהם של שני עצירים אלו. דיאב, בן 27, תושב כפר ראעי, שליד ג'נין, כלוא במעצר מנהלי כבר 8 חודשים בטענה שהוא פעיל הג'האד האסלאמי. חלאחלה, בן 34, תושב ח'רסאן שליד חברון, כלוא במעצר מנהלי מאז יוני 2010, בטענה שהוא פעיל הג'האד האסלאמי. בתו היחידה, בת שנה ועשרה חודשים, נולדה לאחר שנעצר ומאז נמנע ממנו לראותה.

דיאב וחלאחלה שובתים רעב מאז ה-1.3.2012 במחאה על חידוש צווי המעצר המנהליים נגדם. השניים  מאושפזים כעת בבית החולים אסף הרופא. ארגון רל"א ביקש לאפשר לערוך ביקורים קבועים של רופאים עצמאיים מטעמו אצל שובתי הרעב, שכן בדיקה רפואית עצמאית של שובת רעב יוצרת יחסי אמון הנדרשים בין רופא ובין מטופל שובת רעב.

בהודעה לעיתונות שפרסם ארגון בצלם צוין כי מעצר מנהלי הוא מעצר ללא משפט, שמטרתו המוצהרת היא למנוע מאדם לבצע פעולה העלולה לסכן את ביטחון הציבור. בניגוד להליך הפלילי, מעצר מנהלי אינו מיועד להעניש אדם על עבירה שביצע, אלא למנוע ביצוע עבירה עתידית. השימוש שעושה ישראל במעצר מנהלי הופך אותו לבלתי חוקי: לעצירים המנהליים לא נמסרת סיבת המעצר והם אינם יודעים במה הם חשודים. העציר מובא אמנם בפני שופט האמור לאשר את צו המעצר, אולם רוב החומר שמגישה התביעה חסוי. כך שהעצירים אינם יודעים אילו ראיות קיימות נגדם, ואין ביכולתם לנסות להפריכן.

עצירים מנהליים גם אינם יכולים לדעת מתי ישוחררו מהמעצר. למרות העובדה, שכל צו מעצר מוגבל לתקופה של חצי שנה, אין הגבלה על מספר הפעמים שניתן להאריכו. מעצרם של כ-60% מ-307 הפלסטינים שהוחזקו במעצר מנהלי בחודש דצמבר 2011 הוארך על-ידי המפקד הצבאי לפחות פעם אחת.

במהלך השנים עצרו כוחות הביטחון אלפי פלסטינים במעצר מנהלי לתקופות שנעו בין כמה חודשים לשנים אחדות. גם כמה אזרחים ישראלים, בהם מתנחלים, הושמו במעצר מנהלי לתקופות קצרות של כמה חודשים. בתקופות מסוימות במהלך האינתיפאדה השנייה החזיקה ישראל למעלה מאלף עצירים מנהליים.

על-פי המשפט הבינלאומי,  קובע ארגון בצלם כי ניתן לעצור אנשים במעצר מנהלי רק במקרים חריגים ביותר, כאמצעי אחרון שנועד למניעת סכנה שלא ניתן לסכלה באמצעים פחות פוגעניים. הדרך שבה ישראל משתמשת במעצר מנהלי עומדת בניגוד בוטה להגבלות אלה. על הצבא לשחרר את כל העצירים המנהליים או להעמידם לדין, תוך קיום משפט הוגן.

בנוסף, כמעט כל מתקני הכליאה בהם מוחזקים פלסטינים ממוקמים בתוך שטח ישראל, בניגוד להוראות המשפט הבינלאומי. ישראל איננה מאפשרת לחלק מבני משפחותיהם של  העצירים לבקרם בכך שהיא מסרבת להנפיק להם אישורי כניסה לישראל.

הדרישות העיקריות של האסירים הפלסטינים השובתים רעב*:

 • הוצאת אסירים פלסטינים מבידוד, כולל אלה מביניהם הנמנים עם ההנהגה הפוליטית;

 • הפסקת החזקת האסירים הפלסטינים בבתי כלא בתוך ישראל בניגוד לחוקי המשפט הבינלאומי;

 • חידוש ביקורי משפחות מעזה שישראל מונעת מזה חמש שנים באופן גורף; חידוש ביקורי משפחות של כמה מאות אסירים פלסטינים מהגדה המערבית מהם מונעת ישראל ביקורים והפסקת הערמת קשיים על המשפחות המבקרות;

 • הענקת טיפול רפואי ראוי;

 • הפסקת מדיניות החיפושים היומיים בתאים תוך כדי שימוש בכוח;

 • הפסקת מדיניות החיפושים בעירום על גוף האסירים וגם על בני משפחה המבקרים אסירים;

 • הפסקת כבילת אסירים בידיהם ורגליהם בעת ביקורי משפחות ועורכי דין ובעת טיפול רפואי בבתי חולים;

 • מימוש זכות האסירים להשכלה;

 • הפסקת מדיניות הענשה מחמירה ולא מידתית המתבטאת בהחזקה בצינוק, קנסות כספיים, מניעת ביקורי משפחה, שלילת קנטינה ועוד;

•  הפסקת הפגיעות בזכויות הבסיסיות של העצורים הפלסטיניים, המתבטאת במניעת המפגש עם עורך-דין במהלך החקירה והפחתת הביקורת השיפוטית על הליך המעצר והחקירה.

 מחאת משפחות האסירים

סוגיות מרכזיות העולות במסגרת התנהלות שב"ס והממסד הרפואי במהלך שביתת הרעב:

•  גישה מוסדרת של רופאיםות עצמאים: שירות בתי הסוהר אינו מאפשר גישה מוסדרת של רופאים עצמאים לבדיקת שובתי הרעב ומסרב או מתעלם מבקשות רופאים לזכויות אדם. צוות רל"א נאלץ להגיש עתירה משפטית עבור כל כניסה של כל רופאה. עצם הגשת העתירה מאט את תהליך הטיפול בשובתי הרעב, מחייב משאבים כלכליים רבים ומהווה חסם לטיפול הולם בשובתים ולזכותם לרופא עצמאי. לעיתים קרובות אסירים מעדיפים ודורשים לראות רופא עצמאי שכן אינם מביעים אמון מלא ברופאים המועסקים ע"י שירות בתי הסוהר. ארגון רופאים לזכויות אדם דורש כניסה מוסדרת קבועה ועצמאית של רופאים עצמאיים לכל שובת רעב הדורש זאת;

•  עדכון משפחות שובתי הרעב: שירות בתי הסוהר אינו מעדכן את משפחות שובתי הרעב על מצבם. הדבר מוביל להתפשטות שמועות שונות לגבי מצבם הרפואי של אסירים וללחץ ואי וודאות בקרב המשפחות. על שירות בתי הסוהר ועל בתי החולים בהם מאושפזים שובתי רעב לפעול לשם עדכון שוטף של משפחות האסירים השובתים;

•  אי העברה של שובתי רעב במצב רפואי קשה לאשפוז בבתי חולים ציבוריים אזרחיים: למרות שהמרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר אינו מכיל את כלל האמצעים לשם טיפול הולם בשובתי רעב השובתים תקופות ממשוכות. שב"ס משהה מעבר של שובתים לבתי חולים ציבוריים. על שב"ס לאמץ את העיקרון הקובע כי כל שובת רעב העובר את היום הארבעים לשביתת הרעב שלו יועבר לבית חולים ציבורי לאשפוז והמשך טיפול. ראו כאן פנייה בעניין זה לשב"ס;

  • כבילת אסירים בעת אשפוז בבתי חולים:  למרות האיסור האתי על כבילת אסירים בבתי חולים, שב"ס ממשיך להשתמש בפרקטיקה זו. לאחרונה נודע כי שובת הרעב בילאל דיאב כבול למיטתו בבית החולים אסף הרופא בשלוש גפיים;

•  הפעלת לחץ ע"י צוותי רפואה להפסקת השביתה: אסירים מדווחים לעו"ד המבקרים אותם כי מופעלים עליהם לחצים הכוללים איומים של אנשי צוות רפואי שונים על מנת לשכנעם לשבור את שביתת הרעב. זוהי הפרה של כללי האתיקה הרפואית המחייבים את הרופאים/ות לעשות ככל יכולתם לשם טובת החולה ורצונו. ארגון רופאים לזכויות אדם קורא לצוותי הרפואה בבתי הסוהר לחדול מהתנהלות זו ושב ומזכיר כי הרופאים במסגרת שב"ס נתונים במצב של נאמנות כפולה: בעוד מצופה מרופאים לעמוד לצד מטופליהם, הרי ששירות בתי הסוהר הוא הגוף המעסיק את רופאי שב"ס והם נתונים ללחצים ולאינטרסים של המערכת המעסיקה אותם;

 • בידוד העצורים השובתים מכל מגע חיצוני להגברת הלחצים עליהם: למרות שלאסירים עומדת הזכות לקבל ייצוג משפטי, ביקור רופא עצמאי, ביקורי משפחה ועוד, הרי שבניסיון לדכא את מחאת שובתי הרעב נשללות מהם זכויות אלו. הענשה קולקטיבית של שובתי רעב הכוללת מניעת זכויות יסוד כמו גישה לצדק וייצוג משפטי ואת הזכות לבריאות מהווה הפרה חמורה של זכויות אסירים. על המערכת הכולאת לחדול מפרקטיקה זו ולאפשר לשובתי הרעב הגנה מלאה וקשר עם העולם החיצון;

• טיפול והאכלה/הזנה בכפייה – למרות שהאכלה בכפייה טרם בוצע בפעול, הרי שאופציה זו שבה ועולה בדיונים שונים כדרך לטפל בכפייה בשובתי הרעב. האכלה בכפייה הינה מנוגדת להנחיות הצהרת מלטה ואף עלולה להוות צורה של עינוייםיחס בלתי אנושי ומשפיל; ארגון רופאים לזכויות אדם קורא לשלול כל אופציה של האכלה בכפייה ובכל מקרה מדגיש צוות רפואי אינו יכול לקחת חלק בפעולה המנוגדת לרצון המטופל.

-----------

* המקור: עמותת רופאים לזכויות אדם -  www.phr.org.il.