"יום ירושלים" -

מדיניות ישראלית רישמית של מחנק והזנחה

מסמך וסרטון המפרטים את המדיניות הפוגענית והמזניחה שנוקטות בה הרשויות של מדינת ישראל ועיריית ירושלים בירושלים המזרחית שנכבשה במלחמת יוני 1967. מדיניות זו חוסמת את אפשרויות התעסוקה של פלסטינים והובילה להידרדרות חסרת תקדים במצבם הסוציו-אקונומי של 360,882 התושבים הפלסטינים בירושלים: 78% חיים מתחת לקו העוני, בהם 84% מהילדים. המסמך והסרטון הוכנו בידי האגודה לזכויות האזרח*.

-----------------------------------------------------------

גזירה משמים?! מדיניות העוני בירושלים המזרחית

http://youtu.be/f9E2aXncpTc

-----------------------------------------------------------

עיקרי המסמך:

גדר ההפרדה יצרה "ייבוש" כלכלי: ניתוק ירושלים המזרחית מהגדה המערבית באמצעות גדר ההפרדה ומחסומים החליש בשנים האחרונות באופן ניכר את המסחר ביניהן. הניתוק מונע מפלסטינים מהגדה להגיע לירושלים, שהיוותה מרכז עירוני, ופוגע במיוחד באפשרויות התעסוקה של 90,000 ירושלמים תושבי השכונות הפלסטיניות שמעבר לגדר.

הזנחת החינוך: מערכת החינוך סובלת ממחסור בכיתות ומהעדר תקצוב והשקעה, וכ-40% מהתלמידים אינם מסיימים 12 שנות לימוד. הסטודנטים לומדים ברובם באוניברסיטת אלקוּדס ובאוניברסיטאות בגדה המערבית ובחו"ל, אך התארים שלהם אינם מוכרים לצורך עבודה בירושלים. החלופה היא השתלבות במשרות שאינן דורשות הכשרה, בעיקר בעבודות פיזיות.

מדיניות חונקת תעשיה ויזמות: בירושלים המזרחית קיים אזור תעשייה אחד בלבד בוואדי ג'וז, המוגבל בתעשייה שבו, ואף הוא עומד כיום בסכנת סגירה. מדיניות התכנון והקרקעות חונקת את הפיתוח הפיזי של האזורים הפלסטינים, ואנשי עסקים וסוחרים בוחרים במקום זאת לפעול בערים אחרות בגדה המערבית.

שירותי תעסוקה לקויים: לשכת התעסוקה (תמ"ת) ורשות התעסוקה (העירייה) מפנות משאבים מעטים לירושלים המזרחית, אף שנוכח הנסיבות הייחודיות היה עליהן להפנות משאבים גדולים הרבה יותר. הן אינן מספקות הכשרה מקצועית נדרשת ומתאימה, וממשיכות להפנות פלסטינים למשרות הדורשות כוח פיזי ומתאפיינות במשכורות נמוכות. ויש צורך במענה ייחודי להשתלבות נשים הנשארות רובן מחוץ למעגל העבודה.

חסמים נוספים המפורטים במסמך נוגעים לידיעת השפה העברית, לתעסוקת פלסטינים במערב העיר, להשתלבות של נשים בכלל ושל אמהות צעירות בפרט בשוק העבודה, ולקשיים מיוחדים לפלסטינים שנשלל מהם מעמד התושבות או הנמצאים בסטאטוס איחוד משפחות. המסמך מסתיים בשורת דרישות לשינוי המדיניות של עיריית ירושלים, משרד התמ"ת, משרד החינוך, משרד הפנים, ועוד.

עו"ד נסרין עליאן מהאגודה לזכויות האזרח, שחיברה את המסמך: "התרחבותם של מעגלי העוני בירושלים המזרחית להיקפים המבהילים כיום איננה יד הגורל, אלא תולדה של מדיניות ארוכת שנים. הן הדין הישראלי והן הדין הבינלאומי מחייבים את מדינת ישראל, דווקא נוכח המצב הפוליטי הא-נומאלי שנוצר בירושלים המזרחית, להקפיד בצורה מלאה על זכויות התושבים. נדרשת מדיניות חדשה במסגרתה יפותחו פתרונות מתאימים ויושקעו כל המשאבים הנדרשים, תוך הידברות עם האוכלוסייה המקומית".

מספר תושבים: 360,882 פלסטינים, המהווים 38% מתושבי ירושלים

הפקעת תושבות: תושבותם של 14,084 פלסטינים נשללה מאז 1967 ואסור להם להתגורר בעירם

נפשות מתחת לקו העוני: 78% מסך התושבים; 84% מהילדים; שפל של כל הזמנים

לשכות רווחה: 3 לשכות במזרח מטפלות בשליש מהאוכלוסייה, לעומת 18 במערב; גם לאחר הוספת 19 תקנים עדיין קיים עומס אדיר וצורך ב-15 תקנים נוספים

ילדים בסיכון: 6150 ילדים בסיכון; עלייה באלימות בתוך המשפחה; 71 ילדים נשלחו למוסדות ערביים בצפון בשנת 2010 בשל היעדר מסגרות בירושלים לילדים ערבים

כיתות חסרות: מחסור כרוני של 1000 כיתות במערכת העירונית; על אף התחייבויות הרשויות במסגרת הליכים משפטים, הכיתות שנבנות אינן מצמצמות את הפער שנוצר

מחסור בגני ילדים: 6 גני טרום חובה עירוניים במזרח לעומת 66 במערב העיר; קושי עצום ליישם את החלטת הממשלה להחלת חוק חינוך חובה חינם על גילאי 3-4 בשנת הלימודים הבאה

השכלה תיכונית ואוניברסיטאית: 40% אחוזי נשירה בקרב תלמידי י"ב; תלמידים בעלי תעודת סיום תיכון פלסטינית, "תווג'יהי", מתקשים להתקבל לאוניברסיטאות ישראליות; חלק מהתארים של האוניברסיטאות הפלסטיניות, ובכלל אוניברסיטת אלקודס, אינם מוכרים בישראל

תחומי תעסוקה: 25% במלונאות ובמסעדנות; 19% בחינוך; 19% מעניקים שירותים ציבוריים [הנתון – לגבי מחוז ירושלים]; אזור התעשייה הפלסטיני היחיד בוואדי ג'וז בסכנת סגירה

שרידי המרכז הקהילתי בוואדי חילווה בשכונת סילואן במזרח ירושלים

צילום: סולידריות שיח' ג'ראח

תכנון ובנייה: לפלסטינים מותר לבנות רק על 17% משטח מזרח העיר, ומרביתו מנוצל כבר לבנייה; תוכניות מתאר מפורטות חסרות בכל השכונות; אחוזי הבנייה המותרים בשכונות הפלסטיניות הם על פי רוב 35%-75% לעומת 75%-150% בשכונות היהודיות

הפקעת קרקעות: שליש מאדמות הפלסטינים בירושלים הופקעו מאז 1967, ועליהן נבנו עשרות אלפי דירות לאוכלוסיה היהודית; 35% מהשטח המתוכנן בשכונות הפלסטיניות מוגדר כשטח נוף פתוח שאסור לבנות עליו

דיור וצפיפות: רק 13% מיחידות הדיור שאושרו לבנייה בעיר בשנים 2005-2009 הן בשכונות הפלסטיניות; 20 מטר רבוע בממוצע למגורי אדם בשכונות היהודיות, לעומת 11 בפלסטיניות

גדר ההפרדה ומחסומים: בניית 142 ק"מ של גדר הפרדה, סגירת מעברים, והנהגת מדיניות של היתרי כניסה, ניתקה את ירושלים מהגדה המערבית והביאה להחלשה כלכלית וחברתית של תושביה

שכונות מעבר לגדר: כ-90,000 תושבים ירושלמים בעלי ת.ז כחולות מהשכונות ראס ח'מיס, דחיית א-סלאם, מחנה הפליטים שועפאט, כפר עקב וסמירמיס מנותקים מהעיר ונדרשים לעבור במחסום מידי יום לצרכי עבודה, לימודים, טיפולים רפואיים, ביקורי משפחה וכיוצ"ב

בתי חולים בירושלים המזרחית: בניית גדר ההפרדה וההגבלות על הגעת מטופלים ואנשי צוות מהגדה המערבית הובילו לגירעונות כספיים במוסדות הללו, אשר היוו את המרכז הרפואי של כלל הגדה. בשנת 2006 שיעור הירושלמים מעבר לגדר שפנה לקבל בהם טיפול צנח מ-69% ל-29%

ביוב: מחסור של כ-50 ק"מ בקווי ביוב ושימוש במקום זאת בבורות ספיגה; הצפות חוזרות ונשנות ומפגעים תברואתיים; קושי מתמשך גם בחיבור לרשת המים

דואר: 9 בתי דואר בירושלים המזרחית לעומת 42 במערב העיר; חלוקת דואר לא תדירה ולא סדירה

-------------

* http://www.acri.org.il/he