אימה, גזענות ואלימות

בתל-אביב ובירושלים

ראש הממשלה, שרים, חכ"ים מהימין הקיצוני

וראשי ערים לא יוכלו לרחוץ בניקיון כפיים

אווירת הטרור המאיימת על מהגרי העבודה ועל הפליטים  מאפריקה בשכונות דרום תל-אביב, ולאחרונה התווספה אליהן גם ירושלים,  לא תשכך כל עוד היא ניזונה מההסתה הגזענית של  שרים וחברי כנסת מהימין הקיצוני, רבים מתוכם שותפים בקואליציה השלטת. סימנים רבים מעוררים חשש כבד שצפויה סכנת אסקלציה באלימות העלולה לגבות קורבנות אדם. אפילו הצהרתו המינורית של מפכ"ל המשטרה, רב ניצב יוחנן דנינו, לאפשר לפליטים לעבוד בארץ כדי להתפרנס ולהתקיים – עוררה נגדו גל של ביקורת מצד גורמים בממשלה ובימין הקיצוני.

נזכור: בלילה שבין יום חמישי לשישי (27-26.4.2012), הוצת בשכונת שפירא בתל-אביב גן ילדים בו מבקרים ילדים מאפריקה. בקבוקי תבערה הושלכו לעברו. בנס לא היו נפגעים בנפש.

פרקליטות מחוז תל אביב הגישה ב-31.5.2012 לבית משפט השלום לנוער בעיר כתב אישום נגד 11 קטינים המואשמים בהתארגנות וביצוע סדרת תקיפות  ומעשי שוד נגד מהגרים מאפריקה בשכונת התקווה בת"א. לדברי הפרקליטות המניע לתקיפות שלהם היה גזעני.

ביום ב' (4.6.2012) לפנות בוקר הוצתה בירושלים דירה בה מתגוררים אזרחים זרים מאריתריאה. משירותי הכיבוי נמסר כי עשרה דיירים חולצו מהדירה. ארבעה מתוכם טופלו בבית החולים שערי צדק בעיר בעקבות כוויות ושאיפת עשן. על אחד הקירות החיצוניים רוססה הכתובת "צאו מהשכונה". ראו צילומים:

הקריאות הגזעניות, הבריונות והאלימות לסוגיה נגד פליטים ומהגרי עבודה מאפריקה  שואבים את השראתם מהדרגים הגבוהים ביותר של השלטון. אם יקרה בשכונות אסון כלשהו, אם יתחולל פוגרום שיגבה קורבנות, פצועים ואולי גם הרוגים, שרי ממשלה וחברי-כנסת מהימין הקיצוני לא יוכלו לרחוץ בניקיון כפיים. ואולם, את המחיר תשלם החברה הישראלית כולה.

חברי-כנסת (כדוגמת מירי רגב, דני דנון ויריב לוין מהליכוד ומיכאל בן-ארי מהאיחוד הלאומי ותלמידו של כהנא מ"כך") שהשתתפו בהפגנה הסוערת שנערכה ב-23.5.2012 בדרום תל אביב נגד הפליטים מאפריקה התחרו מי יסית יותר נגד הפליטים השחורים מאפריקה שמצאו מקלט בישראל. ח"כ רגב תיארה אותם כ"סרטן".

למחרת ההפגנה בשכונת שפירא בתל אביב נגד הפליטים מאפריקה, בעיתון "הארץ" (24.5.2012) לצד הידיעה הנרחבת על ההפגנה התפרסמה מודעת הסתה ענקית נגד "80 אלף מהגרים בלתי חוקיים בישראל" עליה היו חתומים ראשון ראש עירית תל-אביב תת-אלוף מיל' רון חולדאי, וראשי ערים נוספים (אשדוד, פתח-תקווה, אשקלון, אילת ובני-ברק).

 מודעת החרפה

בראיון לגלי צה"ל (16.5.2012)  אמר שר הפנים אלי ישי מש"ס כי רוב הפליטים מאפריקה עוסקים בעבריינות, וכי יש להכניס את כולם לבתי סוהר או מתקני שהייה ולתת להם מענקי עזיבה. "השר ישי מנצל מקרי פשע בודדים על מנת להסית נגד אוכלוסייה שלמה", הגיבו ארגוני הסיוע לפליטים בעקבות דבריו של שר הפנים בגלי צה"ל בגנות הפליטים מאפריקה. הם ציינו נכון, "אמירות כאלו נותנות לגיטימציה לגזענות ועלולות להוביל למעשים נפשעים נגד מבקשי מקלט".

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כינס ביום א' (3.6.2012) דיון על מהגרי העבודה מאפריקה. בסיומו, דווח בתקשורת,  הנחה נתניהו "להאיץ את הרחקת אזרחי דרום סודאן, חוף השנהב, גאנה ואתיופיה השוהים בישראל בניגוד לחוק, שכן עם מדינות אלה יש לישראל יחסים דיפלומטיים והחוק הבינלאומי מאפשר את החזרתם". כמו כן, נתניהו הורה למשרד הביטחון לבנות בהקדם "מתקני שהייה" (מונח מכובס למתקני כליאה) נוספים לאזרחי אריתריאה, סודאן וסומליה, כיוון שאותם לא ניתן להחזיר לארצותיהם בגלל הסכנה לחייהם והנתק שלהן עם ישראל. לדברי ראש הממשלה, ניתן לגרש מיידית 25 אלף מהגרים, ולכן הוא הורה להרחיב בצורה משמעותית את "מתקן השהייה" סהרונים בנגב, כדי שיוכל לקלוט עשרות אלפים מאזרחי אריתריאה וסודאן. "צריך לבנות עוד מתקני שהייה למסתננים כמה שיותר מהר", צוטט נתניהו בדיון.

* * *

לפני כחמישים שנה גרתי עם משפחתי בשכונת התקווה בתל אביב. חרף ההזנחה ששרה בה, אנשים בשכונה זו העניקו למשפחתי ולי הרבה חום. בדיבוריהם ובמעשיהם הם שידרו רגשות של סולידריות אנושית. אילולא השיטפונות הכבדים בחורף 1963 של נחל איילון, הוא ואדי מוסררה, (בערבית وادي المصرارة, בתעתיק נכון "ואדי אלמֻצרארה") שגרמו להצפת בתים רבים של השכונה (ושל שכונות נוספות לאורך תוואי הוואדי), לרבות הבית הקטן שלנו אשר עומד, מוזנח, על תילו עד היום - לא היינו ממהרים לעזוב את השכונה. עד היום זכורים לי לטוב שכנים כמו  מֶלָה ובן-זוגה, "וִיזִינוֹ" (שכן בספניולית), בּתיה המטפלת הנפלאה של בננו ואנשים יקרים נוספים.

הבית בשכונת התקוה, רח' המבחר 1, צולם בפסח 2010

עד היום, מדי כמה זמן, הסקרנות והגעגועים מביאים אותי לסייר בשכונה. אומנם חלפו הרבה שנים מאז שעזבתי את השכונה, אך במציאות לא התחוללו בה שינויים גדולים. נכון, שונה תווי הוואדי. סמוך לביתנו הישן נבנו כמה שיכונים. היום השוק מקוּרה, אך המחירים בו גבוהים מאשר בימים ההם. המעון וגן הילדים ע"ש חנה רובינא בו ביקר בננו כבר לא קיים, בכתליו פועל סטודיו לאמנות הבמה.

ביום רביעי שעבר (30.5.2012) לפני הצהרים סיירתי ברחובות ובסמטאות של שכונת התקווה. לא לקחתי איתי מצלמה כדי לא לעורר תשומת לב מיוחדת ומיותרת. ברחוב, בשוק, בבית הקפה, בתחנת האוטובוס, שמעתי שוב ושוב את המלה "סודנים" אף שפליטים ומהגרי עבודה מאפריקה לא נראו בשטח. הם הסתתרו מחשש לחייהם.

במשך השעתיים בהן סיירתי בשכונה בקושי ראיתי אשה אחת ושני גברים שצבע עורם שחור. אלה משכו תשומת ליבם של עוברים ושבים שחלקם ליוו אותם במבטים עוינים או סיננו בין שפתותיהם הערות ארסיות וגם קללות. תמהתי כיצד הם מבחינים בין פליט סודאני לבין אזרח ישראלי ממוצא אתיופי.

בזמן הסיור בשכונה עדיין לא הייתי מודע לעובדה שבאותו ערב היו מתוכננות הפגנות  בשכונת התקווה ובאזור התחנה המרכזית בתל אביב בקריאה לגירוש המהגרים מאפריקה. בהפגנה שהתקיימה באותו ערב בשכונת התקווה הותקף ישראלי ממוצא אתיופי בשם חנניה ונדה עובד משום צבע עורו השחור. הוא ניצל לאחר שהצהיר שהוא יהודי ישראלי ממוצא אתיופי. החוויה שלו  הזכירה לי ימים לא רחוקים בהם אחד השומרים של  אוניברסיטת באר- שבע גילה לי כי סטודנטים ממוצא מזרחי ובעלי צבע שחום נהגו לחבוש על ראשם כיפה בבואם לקמפוס כדי שיבדילו בינם לבין סטודנטים ערבים... אינני רוצה לפרט אלו אסוציאציות עלו בזמנו במוחי כששמעתי את דברי השומר בבאר שבע, ושעלו שוב בימים אלה לשמע החוויה אותה חוה חנניה ונדה עובד.

יוסף אלגזי